55. אל: זאב שרף, ירושלים - 27/7/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  55. אל: זאב שרף, ירושלים - 27/7/1946
כותרת משנה  מוצ"ש

55

אל: זאב שרף, ירושלים

א-ן, מוצ"ש 27/7/1946

לדתן שלומותי,

 

1. שים לב לסעיף 4 בפתק ליוסיפון [מס' 54] ודאג לביצוע. גם אם לא יעשו כלום, טוב שיקבלו זריקה. מישהו שם יאמר ודאי, שזוהי פתיחת פה לשטן.[1] אין לי כל חשש כזה. אדרבא, אם יש איזו ישועה פורתא בתוכנית [מוריסון-גריידי] - התקפה נגדית [של הערבים][2] ללא התקפה מצדנו תצמיתנה.

2. מכאן אתה למד, שאינני מוכן להתעלף מהתוכנית כשלעצמה. כך הדבר. הרי לך משקל ראשון להערכתי, לע״ע אך ורק ביני לבינך עם עטרה ואבודן ותו לא. בשום פנים לא ליוסיפון, כי יחרץ [לשונו]. ובכן: לשם הערכה יש להניח, קודם כל, כי התוכנית תעמוד בגריעותה, כמנוסח ע״י פרֶד קוּ[3] (אני מכירו - לרוב הוא שואב ממקורות מהימנים) וכל שֶיְתוקן, אם יתוקן, יהא רווח נקי. הווה אומר: אנו נוטלים כחלקנו [בתמ״ג] שליש הארץ זולת הנגב וכו׳, הערבים שני שלישים. 40 אחוז שמורים [בידי הבריטים]. ז״א בערך תוכנית אליסון רסל:[4] לא כל עמק החוף, העמק [יזרעאל], משהו מבי״ש [עמק בית שאן], צפון עמק הירדן והחולה. לפי אומדנתי גם משהו מהרי הגליל, אך בשום פנים לא כל הגליל ההררי. אין מדינה. מוֹשלֵנו מתמנה [ע״י הבריטים]. העלייה אינה בידינו - היא בידי הנה״ע [הנציב העליון] - אך הוא נוהג לפי יקה״כ.[5] ברור שהעלייה מכוונת רק לחלקנו. גורל הנגב לוטה בערפילי העתיד. אנו ניאבק על:

א) הרחבת חלקנו;

ב) עצמאות;

ג) לפחות, ובעיקר, סמכות עלייה;

ד) אפשרויות פיתוח.

נניח שבכל אלה העלינו חרס. כי אז: התקדמות רבה לגבי עלייה בהשוואה ל-[6],1939 בעצם  חזרה ל-.st. quo a. [סטטוס קוו אנטה]; כי גם בימים הטובים היינו מבססים חישובי יקה״כ על המיושב ולא על אופקי ההתיישבות;[7] חידוש יקה״כ אפילו לגבי 2,000 בלבד פותח מחדש פתח לרוב;[8] כי רוב אין פירושו דווקא מפוזר ומפושט על פני כל הארץ. הלאה: גם מושל יהודי ממונה[9] יוכל לבצע דברים. יש להניח כי באזור היהודי יונהג משטר קרקעי אחר, ז״א כי בו תצטמצם הגשמת ההמלצה על ביטול החוק.[10] זה כשלעצמו לא יפתור הבעיה, משום החומה הפנימית,[11] אך אעפ״י כן, ייתכן שיש בזה סיכוי לייהודו הגמור של האזור. אי הקמת מדינה לאלתר מומתקת במידת מה ע״י משטר האיגוד, שאין בו חתָך החלטי;[12] במילים אחרות, לעומת אי הקמת מדינה יהודית לע״ע יש להציג אי הקמת מדינה ערבית בתחום א״י, ג״כ לע״ע. יש כמובן בעיות כרימון: מעמד הסוכ', ז״א זכות העם היהודי, הרכב וסמכות המרכז, ירושלים, חיפה וכו' וכו'.[13] מלבד זה סבך טכסיסי חמור: מו״מ בשיתוף השכנות? בלי שחרור? בלי עלייה למפרע? מתוך חופש למה״מ להזמין את ״נציגי היהודים״?[14] בכל אלה נצטרך לקבוע מסמרות ולהתעקש. אך כאמור לפי שעה לא התעלפתי. עטרה מוזמנת להמציא בהקדם תגובת לקוחותיה.[15] אתה, היא ואבודן - תגובה להערכתי.[16]

3. זה לא בקשר לקודם, אלא בפני עצמו. חֶרדתי העמוקה לחבורתנו: לעטרה, שלא תרפינה ידיה נוכח ירידת קרננו ועליית קרנם [של הערבים]; לוולטר, שלא יירתע; לדרומי ולדרומית,[17] שלא תהא פגיעת התגליות לרועץ להם; לא״א [אבא אבן], שלא יתחדשו בו לעת כזאת הגעגועים לקיימברידג';[18] אפילו לאבידובי ולנתנאל, שלא תעבור עליהם רוח כי פרשת המח' [הממ״ד] נסתיימה ולא תשוב להיות מה שהייתה ועליהם לתור מפעלים חדשים; גם א״א [אליהו אילת] הרחוק ופנחס [ליאו כהן] אינם מחוסנים די. דווקא לט. [טוביה ארזי] איני חושש, כי הוא נועז, אך אינו קובע. אני מגלה חששותי אך לך. הודיעני אם הם מוצדקים לגבי סובביך ואם מוצדקים לדעתך לגבי הרחוקים. אם כן מה אעשה? עוּץ. האכתוב מעין חוזר? האכתוב לכל אחד לחוד?

4. אני חושב עמוקות על עתידי.[19] רואה בבהירות אפשרות תמורות. הס מלהזכיר זאת לאיש, כי אם יתפשט ינוצל בחוץ: בחוץ שבפנים ובחוץ שבחוץ. כל עוד המערכה בתוקפה (כאילו!) יש לגרש כל הרהור. אבל לאחר חיסול הפרשה יש יום חשבון. סוף סוף מישהו אחראי לַכֶּשֶל.[20] גם ייתכן שייווצר מצב שלא יתנני להמשיך בתפקידי בי-ם (ובל-ן) [ובלונדון], עכ״פ בלי הפסקה מסוימת. גם לקראת אפשרות כזאת, בכל מחיר רצוני לשמור על החבורה. עזור!

5. אשר לכשל, איני גורס דלף אצל בל.[21] לא אוכל לפרט כל שיקולַי. אולי יזדמן [לי] לשוחח עם ששון.

6. רצוי מאמץ של תעמולת לחש: אסון המזכרת - משום שהוסרו הבלמים;[22] לשעבר, דווקא הודות לקשר-מה, נמנעו אֵימים: נגלים ומריקים[23] יחדיו ועוד כהנה; כל הזמן ריסנו מטיפול [טרור] אישי; גם את הנאמנים[24] ריסנו עד קצה הגבול, תמיד ריסנו, עיכבו, צמצמו; אלמלא התירו [להם] לפעמים הייתה הרצועה פוקעת ואז אוי ואבוי. בשכל ובזהירות, מן הצד ומבחוץ!

7. כל הזמן חוזרת גרסה שאלון [הנציב] עצמו הציע לבעל האמונה תחליפים מסוימים: מרקחת, אדמיניסטרטור, הצבי. בשעתו שמענו שהארוך הפליט שני השמות הראשונים. האם זה כל היסוד לסיפור, ונסתלף, או שבאמת נתפרשו השמות בפי אלון?[25]

8. הגיעתנו שאלה: המוטב לפזית להקדים [יציאתה לפריס] או להתעכב ולהשתתף בהתוועדות.[26] הודיענה דעתי הנחרצת שלא תתעכב. עליה להגיע ימים אחדים לפני הכנס לשם שיחות מוקדמות ולא להיקלע לתוך יורה רותחת.

9. אשר להתוועדות, איני מניח אפשרות דיון והכרעה בהַשאלה.[27] אך אם ייבחר סגל, תימסר דעתי כמנוסח באותו פתק,[28] שמא תשמש בריח.[29] ברור לי שהדמי לא יוכל להיות קצר - בערך גימל.[30]

10. היש לדעתך סיכויים חדשים להתאחות עם שליש השבט? אם כן האפעל מפה? אבו יריב יוזם משהו ומֵריץ [מכתבים].[31]

11. כתבתי למתתיהו [גלילי] בעקבות שדרי לפרץ [שפר] כבקשתו. מסור נא לליש מסקנתי שיש לשתפו בסגל [״ועדת X״] משום בקיאותו בתגי תגין ורזי רזין.

12. לידיעתך ומסור למתתיהו: סביבתנו הפכה עורה. עם גלות שארית אנ״ש דרומה, ועם גאות נחשול הימים, הפכנו תינוקות בעכום.[32] אנו [המנהיגים] אומנם בפינה מובדלת, אך הפתח פתוח והיום רבו המתחצפים להסתכל כבחיות ביבר, אגב קריצה ושימוץ. בערב, בשבתנו יחד, נזרקה אבן בגג הצריף. עמוד התווך ינסה להסדיר מבפנים, ע״י פנייה ל״אחראים״[33] אם לא יוסדר, ספק אם יש שליטה, כי הבריונות רוממה - נצטרך לדרוש העברה ובידוד (של עצמנו).

13. סתומות:

א) שדר אבודן מ-26/7: מה פירוש ״דאגותיך אינן חסרות יסוד״? האם הכוונה למה שאמרתי על המנסה לגשר שהוא עצמו תלוי על פני תהום? וכן מה פירוש ״ניסה ידו בשדר ישיר לפריצים״ וכו'. האם זהו אותו ראיון? עם מי? הנתפרסם?[34] ועוד: מה פירוש ״חששות מצד בני דוד הגיעו היום״?[35]

ב) שדר אחימן מ-26/7: פסקה 1: המחצית הראשונה של שורה ב' וכן מאמצע שורה ו' (עוזרו) ועד הסוף לא הובן.[36]

14. איני סבור שיתעניינו בגמז. אך אם כן, נדמה לי לע״ע שיחתור.[37]

 

די. כבר אחת.

ע״ש: יש לגזור על ששון מנוחת יומיים, כי ייפול. מוטב הפסקת יומיים בביקורים מהפסקה הרבה יותר ממושכת מכיליון כוחות. ״מנוחה״ פירושו: בבית ובמיטה.

קרא לצ. את הסעיפים 2, 3, [38].4

 

27/7/1946, בלילה

שכחתי:

1. בעבודת פרסומנו הס מלהזכיר רמז למובע בסעיף 2. רק להבליט השלילה: מיטת סדום, נסיגה אפילו מהפיל [מתוכנית ועדת פיל], חוסר כל רזרבה להתיישבות, עלייה כבולה, אי עצמאות, אֵי מעמד העם העברי וכו'.

2. [לסעיף 9:] אם בהתוועדות [ישיבת מזכירות מפא״י] ייבחרו מוסדות, רצוני לבחור, כציר. האפשר לשלוח לי רשימת מועמדים? אם מחר, אחזיר ביום ג׳, לקראת [היציאה לפריס].

ישן

 

לשאלת מ״מ כבר כתבתי הצעתנו ואיננו משנים. שוללים תוכנית מינוי מחוץ [מפריס] לאחר יומיים. מסכימים לַמייעצים.[39]

 

הערות:


[1] כלומר, שאפשר כי השגות הסוה״י על תמ״ג שמציע מ״ש יבשילו תוצאות בלתי רצויות.

[2] הכוונה לתגובה השלילית של המשרד הערבי בלונדון ב-26/7/1946.

[3] סופרו הלונדוני של ״ניו-יורק טיימס״. פרסם את הידיעות על תמ״ג והביע דעתו שהיא תישאר על כנה על כל מגרעותיה (ר׳ ״משמר״, ״הצופה״ 26/7/1946).

[4] סר אליסון רַסל היה חבר בוועדת ווּדהד הבריטית, שיצאה לא״י באפריל 1938 לבחון את האפשרויות והדרכים לביצוע תוכנית החלוקה של ועדת פיל. מסקנתה של ועדת וודהד הייתה שתוכנית זו אינה בת ביצוע. סר אליסון רסל הוסיף הערות הסתייגות, שבהן חייב את מה שכונה בדוח ועדת וודהד ״תוכנית ב׳״, כלומר הקמת מדינה יהודית שתכלול את רצועת החוף בין ת״א לחיפה, עמק יזרעאל, הגליל התחתון והגליל העליון המזרחי, לידה שטחי מנדט במחוז ירושלים ובגליל העליון המרכזי והמערבי, ומדינה ערבית ביתר חלקי הארץ (ר׳ ״הרצאת ועדת החלוקה לפלשתינה (א״י), אוקטובר 1938, מס׳ פרלמנטרי 5854״, עמ׳ 248-235 ומפה 9).

[5] ר׳ מס׳ 53 הע׳ 16.

[6] הסה״ל 1939 קבע מכסה פוליטית סופית של 75,000 רישיונות עלייה לחמש שנים, שיחולקו לשיעורין של 15,000 לשנה.

[7] את יכולת הקליטה הכלכלית ביססה ממשלת המנדט על הערכת כושרו של היישוב היהודי הקיים בארץ לקלוט עולים נוספים ולא על יסוד תוכניות להתיישבות יהודית עתידית.

[8] עלייה עפ״י יקה״כ לאזור היהודי המיועד, בשטח של 2,000 מיל מרובע, תאפשר התהוות רוב יהודי שם.

[9] תמ״ג הניחה אפשרות למינוי מושל יהודי לקנטון היהודי האוטונומי.

[10] בדוח וא״א נאמר בהמלצה מס׳ 7: ״תבוטלנה תקנות העברות קרקע משנת 1940 ותוחלפנה בתקנות שתהיינה מבוססות על שיטה של חופש מכירתה, החכרתה או שימושה של קרקע, בלי הבדל גזע ודת, עדה או אמונה״ ותיפסק אפליית יהודים לרעה (ר׳ קרליבך ב' עמ׳ 708). כלומר אם תמומש תמ״ג, יבוטל חוק הקרקעות בתחום הקנטון היהודי.

[11] ככל הנראה הכוונה לקרקעות בבעלות ערבים שבשטח המיועד לקנטון היהודי.

[12] השיטה הפדרטיבית של תמ״ג לא קבעה לקנטונים קווי גבול מדיניים מוחלטים, אלא ״גבולות אדמיניסטרטיביים גרידא״, שלהם ״לא יהיה ערך בענייני הגנה, מכס או תחבורה״.

[13] מעמד הסוה״י המוכרת כמייצגת העם היהודי וזכויותיו המוכרות בא״י; הרכבו וסמכויותיו של המימשל המרכזי הבריטי לגבי הקנטונים האוטונומיים; מעמדן של י-ם וחיפה (הנמל).

[14] בהודעת ממשלת בריטניה על כינוס וש״ע נאמר שיוזמנו אליה נציגים של מדינות ערב, ערביי א״י ונציגים של ארגונים יהודים, ולא רק נציגי הסוה״י. הממשלה סירבה להתחייב לשחרר את המנהיגים העצורים ולאפשר עליית מאה אלף יהודים ניצולי השואה (ר׳ ״הארץ״ 26/7/1946).

[15] במכתב למ״ש מ-31/7/1946 דיווח ששון על תגובת הערבים לתמ״ג ולכינוס וש״ע בלונדון. לדבריו דרשו מדינות ערב מהבריטים להמציא להן מראש את הנוסח המלא של הצעתם לנושאי הדיון, ובלחץ השגרירים הערביים בלונדון נענה להם משרד החוץ הבריטי. עוד דיווח ששון, שסוריה ולבנון הודיעו על נכונותן להשתתף בוועידת לונדון בשני תנאים: א. שהיהודים לא יישבו איתן ליד שולחן אחד; ב. שההצעה הבריטית לא תחייב אותן. ששון העריך, שזו תהיה גם עמדת יתר המדינות הערביות. אשר לערביי א״י, הם לא יוזמנו לוועידה כל עוד לא הוחלט בלונדון על אופן הזמנת היהודים.

[16] לדעת מ״ש, שהייתה בה מידת חיוב על תמ״ג בכללה, נמזגה הסתייגות לאחר שנודעו עליה יותר פרטים

(ר׳ מס׳ 62). ז״ש השיב (29/7/1946) שאין לו שהות להשיב מייד וכי בימים הקרובים יתפנה לענות. ששון, באותו מכתב מ-31/7/1946, הסכים להערכתו של מ״ש את תמ״ג תוך שחלק על הנחת אנשי הסוה״י בלונדון כי ״בהצעה החדשה יש כל מגרעות [תוכנית] פיל בלי היתרונות״ (ר׳ דברים זהים של ח״ו בנדון, קרליבך ב' עמ׳ 797), שכן, לדעתו, ״פיל חותך את גורל א״י ואילו ההצעה החדשה משאירה את הדלת פתוחה לתיקונים, לשינויים, לערעורים ולהתרחבות״. תשובת הורוביץ לא אותרה, אך לדברי ז״ש הוא נלהב ביותר לתמ״ג (ר׳ מס׳ 65 הע׳ 7). לימים טען הורוביץ בספרו, כי לא ראה בתמ״ג שום קרן אור (הורוביץ, עמ׳ 148-146).

[17] מיכאל קומיי ודפנה טרבור מלשכת העיתונות של הסוה״י, שעלו מדרום-אפריקה.

[18] אבא אבן, מזרחן ומרצה באוניברסיטת קיימברידג׳. קצין ביון במפקדות הצבא הבריטי במל״ע-2 בקהיר ובירושלים. לאחר שחרורו מהצבא הבריטי הצטרף לסגל הממ״ד ב-1946.

[19] ר׳ שרת/מאסר, עמ׳ 107.

[20] הכוונה לאחריות מ״ש, כראש ממ״ד, לנפילת מסמכים חשאיים של הסוה״י על הפעלת תמ״ע, בידי הבריטים.

[21] ר׳ מס׳ 49 הע׳ 9.

[22] הפיגוע במזכירות הראשית שבמלון ״מלון המלך דוד״ היה נמנע אלמלא נעצרו מ״ש וחבריו, שהיו מן הבולמים מבצעים אלימים קיצוניים.

[23] נמנעו פעולות טרור נגד אנגלים ונגד אמריקנים. לא נתחוור מה עניין אמריקנים כאן.

[24] חברי ה״הגנה״ האקטיביסטים ואנשי פלמ״ח, שתבעו להמשיך במאבק המזוין ללא הפוגה.

[25] מרקחת - ישראל רוקח; אדמיניסטרטור - ורנר סנטור; הצבי - ד"ר סאלי הירש, מראשי ״עלייה חדשה״. הילכה גרסה, שהנציב אלן קנינגהם הציע לח״ו למנות שלושה אלה כהנהגה חלופית ״מתונה״ (ר׳ ״עוז״ 13, 7/7/1946). לפי גרסה אחרת, המזכיר הראשי הוא שהעלה שמות אלה. תשובת ז״ש במכתב מ-29/7/1946. ״אלון לא הציע לבעל האמונה התחליפים. זאת עשה הארוך [המזכיר הראשי ג׳ון שו]״ (ר׳ מס׳ 20 סעיף ב׳).

[26] התוועדות - ישיבת מזכירות מפא״י שאמורה הייתה לדון, בין היתר, בעניין יציאת ג״מ לפריס. במכתב ז״ש אל מ״ש 28/7/1946 נמסר כי ״ישנה הצעה שפזית יצא אחר כנס הפיזל [מפא״י], אולם אז יתאחר במילוי תפקידו שם, רק היום יוחלט״. ב-29/7/1946 הודיע ז״ש למ״ש כי ״הבוקר יצאו לדרכם ארבעה, פזית בכלל. ההתוועדות נדחתה כדרישת חסידי עמי״, שחששו שמא חילוקי הדעות בין האקטיביסטים למתונים עלולים לסכל את הקו שנוקט ב״ג ואף לגרום פילוג במפא״י.

[27] ע״י ממלאי מקום שיקבלו ייפוי-כוח להצביע בכנס פריס, בשם המנהיגים העצורים.

[28] לב״ג ולאביגור (ר׳ מס׳ 45 סעיף ii ד׳).

[29] מ״ש סבר, כי אם תוצג בכנס פריס עמדתו בעניין הקו המדיני שיש לאמץ (ר׳ שם סעיף ד ד׳), אפשר שתיחסם הדרך בפני החלטות קיצוניות.

[30] על ההפוגה במאבק המזוין להימשך כשלושה חודשים (ר׳ מס׳ 53 הע׳ 11).

[31] מדובר באיחוד מפא״י ו״המפלגה לאחה״ע-פו״צ״. מכתבי בן-אהרון בנושא זה לא אותרו. לימים כתב: ״בשובנו לארץ - פדויי השבי והמשוחררים מהבריגדה, אנשי תנועה ומפלגה - החלטנו שבשלב זה איננו מצטרפים לאף אחד מהפלגים. חובה עלינו, כך גרסנו, כמי שנשאו בעול המלחמה, עמדו בחזיתות ושילמו מחיר אישי כבד, לעשות מאמץ משותף כדי לאחות את הקרע שנקרע כידוע ב-1944-1943 בכפר ויתקין, שבה נפלגה מפא״י״ (בן-אהרון, עמ׳ 41).

[32] מיעוט לעומת עצורי אצ״ל ולח״י, לפי ״תינוק שנשבה לבין העכו״ם״ (שבת ס״ח; שבועות ה׳).

[33] על המתיחות בין אנשי אצ״ל ולח״י ובין חברי ה״הגנה״ ועל התקרית ר׳ גם שרת/מאסר עמ׳ 117; וייזל, עמ׳ 119-118; 126-125). ״עמוד התווך״ (המתווך), כנראה וייזל. ז״ש העביר את הידיעה על התקרית לטיפול שפר ואשכול (ר׳ מכתבו 29/7/1946).

[34] מכתב הורוביץ לא אותר, אך מקצת הציטוטים מתוכו מתבררים מתוך מכתב ז״ש (שם). בהתייחסו למכתב מ״ש (מס׳ 45 הע׳ 18) מאשר ז״ש כי בכתבו ״דאגותיך אינן חסרות יסוד״ התכוון הורוביץ לסנה, אשר באמצעות העיתונאי ג׳ון קמחי ביקש להעביר מסר ישיר לשלטונות הבריטים (״ניסה ידו בשדר ישיר לפריצים״), בלי ליידע את הנה״ס, בדבר נכונות ה״הגנה״ להפסיק את המאבק המזוין אם הם יסכימו לקבל את התוכנית לחלוקת א״י (ר׳ מס׳ 59 הע׳ 12). כמו כן ציין ז״ש כי ״אותו ראיון וכו׳״, שעליו שאל מ״ש, היה, כפי שנמסר, עם בן-דוד (העיתונאי האמריקני קארטר דוידסון) וכי הוא ״נשלח לפרסום בצורתו המתוקנת״. בקשר לראיון זה ר׳ גם מס׳ 38 והע׳ 30.

[35] העניין לא נתחוור.

[36] בשורות הנזכרות במכתבו של אריה אשל, נאמר: ״הייתי אמש בארץ פלישתים [---] עוזרו של אק מאשר שישן ועמי תבעו באחד הדיונים בעירו של הצלבן את צריחת הקול [שידורי ׳קול ישראל׳ - של ה״הגנה״] המוזכרת ע״י הרחמן וזה מוכיח הרבה״. לשאלות מ״ש השיב אשל ב-30/7/1946, כי ״ארץ פלישתים פירושה תל-אביב״, ועל הפסקה שבהמשך כתב ש״העניין משורה 7 והלאה אינו אקטואלי יותר״.

[37] במכתבו מ-26/7/1946 שאל ז״ש את מ״ש: ״אם יצא עליו [על ז״ש] הדין [להיעצר] הילך לנוח [במעצר] או יחתור [ירד למחתרת] [---] יחליט ישן ויודיע״.

[38] ר׳ שרת/מאסר עמ׳ 108.

[39] במכתבו מ-26/7/1946 דיווח ז״ש על הצעה שהועלתה בהנה״ס בי-ם, כי בהגיע נציגיה לכנס פריס ״ימנו מייד מ״מ. הבית (הסוה״י בי-ם] יהיה רק יומיים בלי מ״מ. אז ינהל ועד ארבעה: אבודן, שלמה [אייזנברג], המהרלי [ד׳ בהרל] ודתן. כשימונו המ״מ יהיו הארבעה יועצים״.

 

העתקת קישור