[1] בביקורו בלטרון ב-23/7/1946.

[2] חברי הנה״ס בי-ם: דובקין, פישמן-מימון, שמורק, וכן ג״מ יצאו לפריס ביום ב׳ 29/7/1946.

[3] מס׳ 58.

[4] תגובה לנאמר במכתב ז״ש 26/7/1946: ״אמש ישב בית הפיזל [מזכירות מפא״י] וסיכם שהמוסד הצמוד [הוה״ל] לא ייסע כלל [לכנס פריס] כי נתברר שאם ייסעו אזי חמישה וזה לא רצוי״. משרדי הוה״ל והסוה״י שכנו בצמוד בבנייני המוסדות הלאומיים בי-ם.

[5] הנציגות היישובית לכנס פריס מנתה חמישה: שלושה מטעם הנה״ס ושניים מטעם הוה״ל (בן-צבי וג״מ). מ״ש הציע שבכנס הם גם ייצגו את מפלגותיהם. אולם נוסף עליהם יצאו לשם מן הארץ נציגי מפלגות מפא״י, ״לאחדות העבודה״, ״השומר הצעיר״ ו״עלייה חדשה״.

[6] המשרד הערבי בלונדון הגיב מייד, ב-26/7/1946, על היוזמה הבריטית לזמן וש״ע לדיון בתמ״ג (ר׳ 55 הע׳ 14), בהודעה שהערבים מתנגדים לכל פתרון המיוסד על חלוקת א״י, וזאת מבחינה מעשית ועקרונית גם יחד; יתר על כן, לטענתם רעיון הקנטונים אינו אלא צורה חדשה ומסוכנת יותר של חלוקה (ר׳ ״דבר״ 28/7/1946). ביום זה הבריק ז״ש ללוקר: ״הליגה הערבית והמלכים הסכימו לתוכנית זו בתנאי שלא תוקם מדינה יהודית עצמאית ולא תותר עלייה חופשית כלשהי ובריטניה תימָנע מתוכנית ׳סוריה הגדולה׳״. תוכנית ״סוריה הגדולה״ - התוכנית ההאשמית לצרף לעבה״י את כל סוריה ואת החלק הערבי של א״י במקרה של חלוקתה (ר׳ תעודות א׳, עמ׳ 488).

[7] שלושת החברים החופשים של הנה״ס בי-ם.