51
אל: אליהו דובקין וזאב
שרף, ירושלים
25/7/1946[1]
לא"ד,
בזה הנוסח שחובר ואושר[2] מתוך
התגברות על התנגדות נמרצת של י. ג. [יצחק גרינבוים], אשר לא ראה כל טעם ותועלת
בגילוי דעת של ההנהלה בירושלים, מאחר שאיננו יכולים להכחיש את ההאשמות המפורשות[3] ומאידך אם
איננו מכחישים הרינו כמודים. לגבי הברירה בין השניים הודיע כי בשום פנים לא יסכים
להכחשה כזו שנכללה בהודעה הלונדונית,[4] והזהיר שלא
נביאנו להתפטרות
מצורף גם נוסח אנגלי ע״מ
שיסוגנן ע״י וולטר ודפנה,[5] מתוך הקפדה
שלא לסטות מהותית מהמקור.
שימו לב שאין בידינו לענות
לכם מיניה וביה באותו הדואר, אלא רק למחרתו. דואר שאתם מקבלים אינו תשובה לדוארכם
באותו יום, אלא הוא מוכן למפרע ויוצא מידנו לפני התקבל המשלוח מכם. הוא פרי מחשבות
יום אתמול ולא תגובה על חדשות היום.
אשר לשאלות שאתם מעוררים,[6] הרינו
מתנגדים להתפשרות[7] ואילו לשאלת
דחיית הנסיעה או קיומה במועדה[8] אנו רואים
פנים לכאן ולכאן, ואם כי רובנו נוטה לדחות לשבוע,[9] הרינו
בוחרים להניח את ההכרעה לנוגע בדבר [המוסדות היישוביים] מתוך הסבת תשומת לבו
לשיקולים שבזכות הדחייה: חוסר קשר יעיל אחר עם השלטונות בארץ וחשש לסיבוכים נוספים
בימים הקרובים אם המַסָע יימשך.[10]
התרגום האנגלי [של התגובה
לסה״ל 1946] נעשה בחיפזון והוא מילולי יותר מדי. יש בו תיקונים בעיפרון של
ב״פ ולא כולם משכנעים.
שלום וחזק,
מש
*
לז״ש
שלח נא לי את תיק הניירות שהביא גדעון [רפאל] משל טדי,[11] לא נחוצים
לי שום ניירות, אלא התיק עצמו,
אמור לצ[פורה] שלא הספקתי לכתוב הפעם כי הייתי טרוד במלאכה, את
המשלוח קיבלתי, שפעת תודה.
לך לא הספקתי להודות על מפעלך החלוצי בשבת, ביצוע למופת![12]
מ.
[1] נראה
שנכתב לקראת התגובה על הסה״ל 1946, שדובר
הסוה״י בי-ם עמד למסור לעיתונות בשעות אחר הצהריים של 25/7/1946.