49. אל: זאב שרף, ירושלים - 24-25/7/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  49. אל: זאב שרף, ירושלים - 24-25/7/1946
כותרת משנה  וגם 25/7/1946 בבוקר

49

אל: זאב שרף, ירושלים

א-ן 24/7/1946

לדתן שלום,

 

1. היה לנו נשף[1] בהשתתפות שלישיה: אבינועם, אפרת וקְלר.[2] הראשון או בסכיתה או בקריאת התווים הכתובים. השני או באינטרפרטציה או בקריאת מילות השיר (יש הוכחות לאפשרות הראשונה). השלישי - סעיף אחד, תרומת הח״מ.[3] שני הראשונים ילמדו לקח.[4] הדובר: ״אין מושג! אלה שהושם בפיהם מחוץ למגע״.[5]

2. קבלתי שדר מפרץ ועניתיו: ניתוק.[6]

3. מאשר התשובה לרד״ק. איני סבור ששוגר. ודאי שאל על דעת עצמו אך אין ספק שמסר התשובה.[7]

4. ״קר ואיתן״.[8]

 

25/7/1946, בבוקר

1. בשיקול שני: שמא רק אבינועם (עם קצת קלר), בלי אפרת?[9]

2. צפוני מציע לַדוֹבר:

J.A. denies having ever sent any of the cables to have been intercepted or any cable conveying the meaning attributed to it in the W.P.[10]

בעיני נוסחה טובה.[11]

3. קטנות: כאן ש' מקומות פנויים ובנגב סבל.[12] שמא יציע מישהו להעביר את החלושים? אפילו ששון![13]

 

ישן

 

הערות:


[1] כלומר נשיפה, דליפה של מסמכים סודיים של הסוה״י. מדובר במברקי הסוה״י שפרסמה ממשלת בריטניה ב-24/7/1946 ב״ספר לבן״ (ר' מס' 20 הע' 19), שעותק שלו הגיע לידי הסוה״י לפני כן.

[2] מ״ש מניח, שמברקי הסוה״י פוענחו על ידי הבריטים על-ידי האזנה לרשת האלחוט של ה״הגנה״ (״אבינועם״), או לרשת הקשר של הממ״ד עם משרדיה בלונדון ובניו-יורק (נוהלה ע״י יצחק אפרת), או, כנראה, ממברקים גלויים של הממ״ד שהוצפנו בצופן שכונה ״קלר״ (ר' הע' 9 להלן) ואפשר שהכוונה לקֶלֶר איש המודיעין הבריטי בלונדון.

[3] הדליפה מן המקור הראשון הייתה באמצעות האזנה (סכיתה - מלשון הסכת) או מקריאת הנוסח הכתוב; מן המקור השני ע״י פיענוח או גילוי מילות הצופן; מן המקור השלישי ע״י פיענוח מסמך אחד של מ״ש עצמו (מברקו אל דב יוסף בירושלים 12/10/1945, המובא כמברק מס' 3 בסה״ל 1946), ר' נספח בעמ' 534.

[4] לגבי שני המקורות העצמיים חייבים להסיק מסקנות ולשפר את אבטחתם (ר' מס' 67 סעיף 4). אחד מראשוני וראשי מערכת הקשר של ה״הגנה״ כתב לימים: ״התברר שהבריטים פיענחו את המברקים האלה במשך שנים. יותר מאוחר נודע לנו, מפי איש מן המחלקה לעיקוב אחרי תחנות זרות ופיענוח מברקים בממשלה הבריטית, כי הקודים של תחנת הסוכנות היו להערכתם פרימיטיביים ביותר״ (אדם, עמ' 267; ר' גם ״מפכ״ל משטרת א״י במנדט מאשר - כל סודות הסוכנות הגיעו אלינו״, ״הצופה״ 5/9/1991).

[5] מ״ש מציע, שדובר הסוה״י בירושלים יטען בתגובה לפרסומי הסה״ל 1946, כי אינו יודע דבר על המסמכים שהובאו בו ואינו יכול לברר את הנאמר בהם, הואיל ולא ניתן לו להתקשר עם מ״ש ודב יוסף, שאליהם מייחסים אותם.

[6] מתייחס לשאלה שהפנה, כנראה, מ״מ הרמ״א זאב שפר (״פרץ״), אל מ״ש אם ראוי שה״הגנה״ תנתק את קשריה עם ארגוני ״הפורשים״ ובכך תפרק את תמ״ע. ממכתב שפר ומתשובת מ״ש (במס' 53 והע' 5), עולה שבהשפעת גלילי במכתבו אל מ״ש מ-26/7/1946 (ארכיון יד טבנקין [להלן: א״יט], תיקי גלילי, מכל 169, תיק 1 מס' 4) חזר בו מ״ש והורה לשֶפר שלא לנתק את הקשרים עם ״הפורשים״.

[7] מ״ש מתייחס לדיווח ז״ש במכתב מ-23/7/1946, כי העיתונאי ג׳ון קמחי פנה אליו - להערכת ז״ש שיגר אותו המזכיר הראשי ג'ון שוֹ - בשאלה אם תהיה ה״הגנה״ נכונה לנקוט צעדים ״באופן עצמאי״ נגד אצ״ל ולח״י. תשובת ז״ש הייתה כי ״לאור המצב, בהיות הדַבָּרים חבושים וביאת אחרים נמנעת, אין בר-סמכא מוסרי לזה. שנית, אין ביטחון שלא ינצלו (הבריטים) את עניין קין והבל [מלחמת אחים], שמן ההכרח שיתפתח מצעד כזה״

(ר' מס' 67 סעיף 17).

[8] נראה שמ״ש מגיב בביטוי זה על דיווח ז״ש מ-24/7/1946, כי לאחר פיצוץ מלון ״המלך דוד״, ״קשה להשפיע על האנשים שישמרו ברגע זה על קור נפשם״. הביטוי ״קר ואיתן״ לקוח מכותרת מאמר ביידיש של זאב ז'בוטינסקי ״קאלט און פעסט״, שפורסם בעיתון הוורשאי ״מאמענט״ ב-22/6/1933, שם קרא לתנועתו לעמוד איתן ובקור רוח מול ההסתה שהתנהלה נגדה בעקבות רצח חיים ארלוזורוב. שתי מילות כותרת המאמר, בתרגומו העברי ״בקרירות ובאיתנות״ (ז'בוטינסקי, עמ׳ 101-91), היו לסיסמת התנועה הרביזיוניסטית ובית״ר.

[9] גם בקרב אנשי הסוה״י בירושלים רווחה סברה, כי המקור העיקרי שממנו שאבו הבריטים את מסמכי הסוכנות, היה רשת האלחוט של ה״הגנה״. על כך כתב ז״ש אל מ״ש ב-26/7/1946: ״הוצאנו מהכלל אפרת וקלר. נשאר אבינועם ובית בל [משרדי הסוה״י בלונדון]. כדי לבחור בין השניים נשלח איש נורית [גדעון רפאל] במיוחד אל בל. יחזור ויבהיר. חשוב לעמוד עד היכן הגיעו בעבר ולמנוע בעתיד״. בעניין זה כתב גם אריה אשל (״אחימן״), מזכירו של מ״ש, ב-26/7/1946: ״אם כי עוד מוקדם לקבוע מסקנות סופיות, הרי מתקבלת על הדעת, כפי כל הסימנים, הסברה שחל קלקול בצינור בגן של אוריאל [לונדון, אז מקום מושבו של איש הממ״ד אוריאל הד]. אין כמעט ספק, שהשרברבים [המחפשים] לא גילו סדקים [מקומות חבויים בהם הוסתר חומר חסוי] בשעת בדק ביתנו [החיפושים בבניין הסוכנות] שמהם יוכלו להוציא אספקה לרחמן [אטלי] לחיבורו הצחור [הסה״ל 1946]. לעומת זה יש סימנים לנזילה בירתית [בלונדון]״. לעומתו הודיע ז״ש (במכתב מ-29/7/1946, כי נקבע לחלוטין שהחומר שהבריטים פרסמו בא לידיהם ע״י האזנה לרשת האלחוט של ה״הגנה״.

[10] White Paper - הספר הלבן.

[11] תרגום: ״הסוה״י מכחישה ששלחה אי פעם מברק שיורט או מברק כלשהו שעשוי להתפרש כנטען בספר הלבן״.

[12] בלטרון נותרו כ-300 מקומות פנויים לאחר גל שחרורים מקיף, ואילו במחנה רפיח שררו תנאים קשים.

[13] אפשר שגם ששון יוכל לפעול בעניין זה. למעשה, ביקשו הבריטים להניח מקומות פנויים בלטרון לקליטת עצירים חדשים, ולשם כך אפילו העבירו עצורים מלטרון לרפיח (וייזל, עמ' 116-113).

 

העתקת קישור