035. אל: זאב שרף, ירושלים - 15/7/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  035. אל: זאב שרף, ירושלים - 15/7/1946

35

אל: זאב שרף, ירושלים

15/7/1946

לדתן אשר לא ייעף - שלומות,

 

1. איגרתי אל המוּתר [הרב פישמן-מימון] מדברת בעדה.

2. התוצאות ללא תוצאות של שיחת אתמול[1] כאשר יגורתי. הָנָחתי מלכתחילה, כי יחזיקו בנו עד שיהיו מוכנים להכרעה וגם אז ספק אם ישַלחונו, כי הכל תלוי בהכרעה ובתנאיה – נתאמתה. המחזור הראשון בשאלת מעצרנו נסתיים בשני כישלונות מיותרים: הראיון [של ח״ו] וכל שקדם לו והפרסומת [על השחרור הקרוב]. משני אלה נשאר טעם מר מאוד. המסקנות: יש להפסיק את השתדלנות והפרסום כאחד, פרט לפרסום דבר מעצרנו הנמשך והולך.

3. חוששני לתדירות ביקוריך בתיאטרון הקלאסי.[2] מוטב שתָקֵר רגליך ותשמור על הקשר לצורכי חירום בלבד.

4. מה פשר ההעתקה מ״הצבא הגדול״ לע״ז רסל הגדול?[3] מי החליט על כך?

5. היש ידיעות מהגלעדי, מפנחס הכהן, מאבידובי, מנתנאל?[4] יש להודיע לכולם כי אני - אנו כולנו - מצפים לידיעות. כן מבן הארזים ומאוריאל.[5] אגב, אני מחייב פרסום האיגרת לבן הארזים,[6] אבל לא בלבד. גם האיגרת על כ״ג,[7] גם האיגרת של הטייח[8] ועוד כהנה, אם יש.[9]

6. אנו מחייבים בהחלט המשך פעולת האישה הטובה, ז״א פתח פתוח וכן בכל הארץ. בשטח זה אל תבוא יוזמת הניתוק מצדנו.[10] לא אכתוב לחוד לפניני,[11] כי אין להרחיב הרשת.[12] מסור לו השֶדֶר. אם הממונה יתעקש יש לרמוז לו ברורות, כי באם יסגור יהא הפרסום שהוא סגר.[13] אם נעייל קיום האיש, יש לפרסם שאנו קיימנו.

7. אשר לירושת של״ג,[14] מוכן ומזומן לכתוב לע-ם, אך לא אוכל בטרם אקבל תשובתך לשאלתי לדידו.

8. לגבי הכנסים[15] חוששני שתלו אותם על קרן הצבי: ומה אם ענייני ר-ח [רפיח] יסתדרו והתוכנית לא תבוצע? (הנה אנו שומעים שמחר מתחילה פתיחת שערים כאן) כי אז שוב אין כנסים ויש שקט ושלווה?[16]

9. יש לשלוח על פני המים את ההסבר שהגדרת החֶבר [הערבי] את עצמו כאנטי-סוב'[ייטי][17] מוציאה מידי מה״מ [ממשלת הוד מלכותו] קלף חשוב נגדנו: החשש שהכרעה לטובתנו תזקיק הצד שכנגד לדוב [הרוסי] וּתְגרה הדוב לשלוח כפו בכוורת ה[מזרח] תיכונית.

10. ב״פ אינו מניח לי בעניינו של הצעיר מקריית יהלום (ס-ן).[18] נראה שנתחייב כלפיו. אמרתי לו שעכ״פ כיום אין מי שיעבידו. ביקש שאריץ אליו שדר המקיים את הסיכוי ומבקשו להמתין. כיוון שהוחל לדבר בו נכבדות הודע-נא לו, כי הפורענות[19] הפסיקה הבירור והוא יתחדש לכשתחלוף. היזהר מהבטחות יותר מסוימות.

11. מה במערכות הפיזל (ברוסית - שאל את צ[פורה][20])? אני משער כי השפם[21] מושל בכיפה. היוכל ליש להיפנות קצת ממועצתו ולהטות שכם?

12. היום הייתה עיתונות קצת יותר חיה ויותר מפוכחת, עכ״פ שלנו.

בק

 

אם תהיינה הזדמנויות הוגנות להזכרת שמות, יש לפקוד את חיים א. איש המשמר ואת דוד ש. השקמוני.[22] שניהם בבחינת ״חייבים את נשמותיהם לאלוהים״.[23]

 

16/7/1946

יש להודיענו מייד אם ההינזרות בספָר[24] קצובה או עד ועד בכלל. במקרה השני יש להניח בבטחה שא-ן תצטרף.[25]

 

הערות:


[1] שיחת ח״ו עם הנציב העליון ב-14/7/1946. בקשת ח״ו שישוחררו המנהיגים העצורים נענתה בסירוב (ר׳ מסי 21 הע' 5).

[2] הכוונה למפגשים תכופים עם קולונל ג׳יילס אישם, ראש המודיעין המסכל של הצבא הבריטי, המכונה ״שקספיר״.

[3] הכוונה, כנראה, להעברת אחד מאנשי הממ״ד ממשרד הסוה״י בפריס, ששכן ב-Avenue de la Grand Armee, למשרד הסוה״י בלונדון ששכן ב- 77 Great Russel Streets.

[4] הגלעדי - אליהו: אליהו אילת, מבכירי הממ״ד בירושלים, אז מנהל המשרד המדיני של הסוה״י בוושינגטון; פנחס הכהן - ליאו פנחס כהן, המזכיר המדיני בממ״ד של הסוה״י בירושלים, שהה אז בארה״ב; אבידובי - ראובן שילוח, אז בפריס; נתנאל - טדי קולק, אז בלונדון.

[5] בן הארזים - טוביה ארזי, איש הממ״ד, אז בוושינגטון; אוריאל - אוריאל הד (הייט), איש הממ״ד, אז בלונדון.

[6] הכוונה למכתב ששלח גנרל קַטְרוּ, המפקד העליון של כוחות ״צרפת החופשית״ בלוונט בימי מל״ע-2, אל טוביה ארזי ב-4/3/1942. במכתב הביע קטרו הוקרה והערכה לפעולותיו של ארזי ב-1941-1940 בסוריה ובלבנון שבשליטת ממשלת וישי (ר׳ גלעד, עמ' 88). ארזי נשלח ב-1940 לביירות ע״י הממ״ד, בשיתוף עם הביון הבריטי וצבא ״צרפת החופשית״ של דה גול, כדי להקים רשת תעמולה למען בעלות הברית ולאסוף מודיעין במטרה לסכל את תוכניות הגרמנים להפוך ארצות אלה לבסיס התקפה על המאחזים הבריטים במזה״ת ולהכשיר את הקרקע לפלישת הצבא הבריטי אליהן. הוא נתפס ונעצר בידי שלטונות וישי ונפצע קשה ברגלו בנסותו להימלט בדצמבר 1940, בקפיצה מקומה גבוהה. ביוני 1941 הצליח להימלט וחצה את גבול א״י-לבנון ליד קיבוץ דן (שם, עמי 88-74).

[7] מכתב מאת המפקדה הראשית של הכוחות הבריטים במזה״ת אל מ״ש, ב-19/10/1942, שהודיע רשמית על אובדן עקבותיהם של כ״ג אנשי ה״הגנה״ שיצאו ב-18/5/1941, למשימת חבלה בבתי הזיקוק ליד טריפולי בלבנון, ומובעת בו הערצה עמוקה ״לרוח העוז והגבורה שהניעה את האנשים האלה לקבל על עצמם את השליחות המסוכנת למען שלטונות הצבא הבריטים״ (ר׳ גלעד, עמ' 91). שליחות הכ״ג, שבראשם עמד קצין בריטי, נעשתה במסגרת שיתוף הפעולה בין הממ״ד והביון הבריטי למלחמה בגרמניה הנאצית ותכליתה הספציפית הייתה למנוע מהגרמנים, שלאחר נפילת צרפת החלו להתבסס בארצות הלוונט, מקור דלק למטוסיהם (על הכ״ג ר' שם, עמ' 125-89).

[8] הטייח - קולונל ג׳ון טיג [טייג-עיסה, טיח ביידיש], ראש שירות המודיעין החשאי .s.i.s (Secret Intelligence Service) הבריטי בקהיר, מקציני המודיעין הבריטים המעורבים בשיתוף הפעולה עם הסוה״י במל״ע-2. לא ברור באיזו איגרת מדובר, אבל סביר שגם בה היו שבחים לסיוע של הסוה״י לבריטים במל״ע-2.

[9] פרסום האיגרות הנ״ל נועד להגיב על טענת הבריטים, שבידיהם עדויות שהסוה״י הייתה שותפה לפעולות האלימות נגדם בא״י וכנגד זה להצביע על שיתוף הפעולה והסיוע שהושיטה הסוה״י לבריטניה במלחמה נגד גרמניה (ר׳ מס׳ 12 הע׳ 4).

[10] ״האישה הטובה״ - אחד מכינוייה של מריה אם ישו, באנגלית מרי. נראה שהכוונה למרי אזרחי (כלומר אי׳׳ש); ״פתח פתוח״ - להפעלת אי״ש בתחומים שנקבעו. התוכנית קראה בין היתר לרשויות המקומיות היהודיות להפסיק את קשריהן עם השלטון המנדטורי. חֶבר המועצות המקומיות היהודיות, שנשלט ע״י ״האיחוד האזרחי״, בהנהגת ראש עיריית ת״א ישראל רוקח, הסתייג מכך ואיים לפרוש מתוכנית אי״ש. בחוגי הוה״ל והסוה״י היו שקראו להוציא מתוכנית אי״ש את רוקח וחבריו ברשויות המקומיות ולנתק את הקשרים עמם (ר׳ מכתב גרבובסקי אל רמז 19/8/1946).

[11] כנראה יוסף ספיר (ספיר - פנינה), ראש עיריית פתח תקווה. מראשי ״האיחוד האזרחי״ וחבר מטעמו בהנהלת חבר המועצות המקומיות.

[12] מעגל המכותבים דרך רשת הדואר החשאי של ה״הגנה״, שבאמצעותה התקיים הקשר הרצוף עם מ״ש.

[13] אם ישראל רוקח (״הממונה״) יתעקש להוציא את אנשיו ממסגרת תוכנית אי״ש, יש לפרסם שהוא האחראי להתפוררותה.

[14] של״ג - יהושע גורדון (נגזר משמו של ש״ל גורדון, מחבר פירוש נפוץ לתנ״ך), עובד הממ״ד מ-1931, היה ממונה על הקשר עם השלטון המנדטורי בענייני המשטרה, הנוטרות וענייני ביטחון אחרים עד מותו ב-1941 (ר׳ שרת/אורות, פרק ״יהושע גורדון״, עמ׳ 113-109). יורשו - יחזקאל סהר (ר׳ מס׳ 12 הע׳ 13; סהר, עמ׳ 84).

[15] עצרות ואסיפות-עם שנועדו למחות על כליאת אלפים מבני היישוב במחנות מעצר (ר׳ מס׳ 15 סעיף 1).

[16] ואם יוחל שחרור מואץ של העצורים במחנה רפיח, האם גם אז לא תמומש התוכנית לעצרות עם ואסיפות מחאה?

[17] ב-14/7/1946 נמסר בקהיר כי עזאם פחה, מזכיר הליגה הערבית, הצהיר שהליגה הערבית היא נגד הקומוניזם (ר׳ ״משמר״ 15/7/1946). במקבץ ידיעות של האגף הערבי בממ״ד מ-16/7/1946, נמסר כי ״המלחמה בקומוניסטים איננה מצטמצמת בשעה זו במצרים בלבד, היא מתנהלת בכל המרץ גם בארצות ערביות אחרות: סוריה, לבנון ועיראק. במאמר על כך ב׳אל-כותלה׳ המצרי [נכתב] כי הפעולה הזאת מכבידה מאוד על אלה הדורשים להביא את שאלת א״י ושאלות ערביות אחרות בפני מועצת הביטחון ואו״ם ומפזרת את התקווה לתמיכה כלשהי מצד רוסיה״.

[18] קריית יהלום - נתניה, שם התרכזה תעשיית ליטוש יהלומים. לא ברור למי הכוונה ב״ס-ן״.

[19] ״השבת השחורה״ והאירועים שלאחריה.

[20] פיזֵל, כינוי מזכיר מפא״י יונה קוסוי-כסה (רוסית: קוסוי=פוזל), ממנו גזר מ״ש גם כינוי למפא״י בכללה.

[21] יוסף שפרינצק.

[22] הזדמנויות להזכיר כראויים לשחרור את חיים אלפרין, ראש המשמר האזרחי ומפקח עירוני ראשי בת״א, ודוד אדירי (שינקרבסקי), איש מועצת פועלי חיפה. שניהם נעצרו ב״השבת השחורה״ ונכלאו בלטרון יחד עם מנהיגי היישוב.

[23] כלומר, זכו להימנות עם חבורת המנהיגים העצורים.

[24] שביתת הרעב שעמדו להכריז עצירי רפיח במחאה על המשך מעצרם של מי שהזדהו (עד 14/7/1946 שוחררו 79 עצורים למרות שכ-550 הזדהו; ר' ״משמר״ 15/7/1946). העצירים ברפיח היו אנשי משקים והיעדרם מן העבודה החקלאית העונתית גרם למשקים נזקים כבדים. כולם הסכימו להזדהות על יסוד הבטחת השלטונות לשחררם לאחר תהליך הזיהוי, שהחל ב-9/7/1946. שביתת הרעב החלה ב-15/7/1946 בערב. בהודעה רשמית של הממשלה ב-18/7/1946 נאמר, כי קצב השחרורים אטי מפני ״שמספר עצורים טרם מסרו את שמותיהם ואחרים מסרו שמות מזויפים. ברור שאם לא יהיה שיתוף פעולה מצד העצורים או אנשים אחרים שיתבקשו לעזור בזיהוי, תהליך השחרור יסבול עיכוב בלתי נמנע״ (״משמר״ 19/7/1946).

[25] עצירי מחנה לטרון הצטרפו לשביתת הרעב ב-16/7/1946. השביתה ברפיח ובלטרון הופסקה ב-17/7/1946 בחצות בהוראת המוסדות הלאומיים, הרבנות הראשית והוה״פ של ההסתדרות.

 

העתקת קישור