31. אל: זאב שרף, ירושלים ומשה סנה במסתור

31. אל: זאב שרף, ירושלים ומשה סנה במסתור - 13/7/1946

מזהה	2807
שם הספר	ירחים בעמק איילון
שם הפרק	31. אל: זאב שרף, ירושלים ומשה סנה במסתור - 13/7/1946
כותרת משנה	מוצ"ש
31 אל: זאב שרף, ירושלים ומשה סנה במסתור *א-ן, מוצ"ש* *13/7/1946* לדתן, מה שהבינותי היום[1] - אקווה שלא טעיתי: 1. רד״ק הבין מפי הארוך,[2] א. כי אם יפנה ויטל[3] אל אלון, יותרו חרצובותינו; ב. כי עניין המאה מתקדם במהירות;[4] 2. הד״ר ניאות להתאפק;[5] 3. הוחלט להחזיר את גיסי;[6] 4. ההוראה לגבי שיתוף זהבה[7] מתבצעת; 5. מושב פריס יתקיים, אך בתאריך יותר מאוחר, לאפשר השתתפות ח״ו ואולי גם השתתפותנו; עכ״פ ההנחה היא כי ח״ו ישתתף; 6. ח״ו קיבל דעתי שלא לבקר לברכת פרידה;[8] 7. בישיבה עם הגורמים קיבלו אלה את דין אי״ש, אם גם בלי חמדה; ז״א נטישת סגָלים וניתוק חוטים מייד ואילו מניעת שלמונים לעתיד לבוא.[9] דומני שזה הכל. אם ויטל עומד לפנות, ז״א בכתב, עליו לכלול שני חברי המינהל הארצי: ד״ר ומ״ש (שנצטרף למניין אתמול).[10] האם לֶקט רד״ק הוא אחרי הקציר האחרון במעטירה, בהשתתפות בעל הבֶרט? ואם לפני כן, מה חידשו באותו סוד?[11] * העיתונות בטמטומה. במקום להכריז בתרועה כי כך וכך שוחררו, צריך להרעיש: רק כך וכך יצאו; כך וכך עדיין במעצר! יש להרעיש במיוחד על רפיח:[12] בידוד כל 200 לחוד; כל 200 במחסן אחד; ללא אור בערבים; נעולים מ-10 [בלילה] עד בוקר, צורכיהם בפנים, על הרצפה; מים גרועים ועוד - הכל מפי היוצאים,[13] שיש לטרוח ולמצאם ולדובבם. אֵי יוזמה?! וזאת לע-ם:[14] בשאלת המון בית ישראל המסוגרים הודעתיכם מלכתחילה דעתי שיש להמעיט ולקצר ככל האפשר.[15] חייבתי נְקיבה ואף תדפיסים,[16] בלית ברירה. אתם לכתחילה נקטתם אחרת.[17] לא התרעמתי אבל חששתי שאינכם רואים הנולד. לבסוף הוריתם לנקוב ולאחדים להיזקק ל״חניכות״.[18] תמול הגיע מ״ש מהספָר[19] ומסר, כי שם הוסכם לענות לכל הסעיפים, לאחר שהוצהר שלא ינצלו סעיף ידוע לשם טְרידה[20] ומההתרות שכבר בוצעו הוכח שאין מנצלים. באמצע התהליך הגיע שדר לפרש חלק ולסתום חלק.[21] החלו בכך ובאו עד משבר: הבטחות שניתנו קודם על החשת ההכרע לגבי כאו״א [כל אחד ואחד][22] בוטלו. לאחר לֶבֶט רב ועל דעת כל זקני הדור: הנביא בן אלקנה מהר הגידֵם,[23] בכור יעקב ממבוע גדעון,[24] ועוד - הוחלט לשוב להסדר הקודם, היינו: דָבר דָבור על אופניו במלוא הדף: רוח העם קצרה לחרוג,[25] אין רואים שום היזק בהחשיה [החשה] ושום תועלת בהארכת ההתאכסנות. לאחר שהודיעו [העצירים] על חידוש ההסדר מצדם, לא חידש הצד שכנגד את התחייבויותיו ועל כך עמדה לפרוץ אמש הסתגפות כללית.[26] בינתיים לב העם אינו שקט על הסטייה מהקו שנטו מוסמכים מבחוץ.[27] בקשתי הנמרצת לאשר סטייתם ולהודיעם זאת. שלומות, בק אנו תקווה כי ההפסק בא מבהלת שווא, ז״א שהתקלה שאירעה לא ערערה הסדרֵנו, והברית[28] תתחדש מחר. הערות: [1] מתוך מכתב ז״ש. המכתב לא אותר. [2] העיתונאי ג׳ון קמחי מפי המזכיר הראשי סר ג׳ון שוֹ. [3] ויטל - ח״ו (ויטה - חיים). [4] מתן רישיונות עלייה למאה אלף פליטי השואה, כהמלצת וא״א. על דברים אלה השיב ז״ש, שקמחי שמע מפי שוֹ כי פניית ח״ו אל הנציב קנינגהם תביא לשחרור המנהיגים, ואילו את הידיעה בדבר המאה אלף קיבל ממקורותיו בלונדון (ר' מכתב ז״ש אל מ״ש מ-14/7/1946; הורוביץ, עמ' 140-139; מס' 27 הע' 2). [5] הדוקטור - סנה, שהיה רופא - קיבל את החלטת ״ועדת x״ להפסיק זמנית את המאבק המזוין ונטל חופשה זמנית. [6] כדי לבחון אפשרות מינויו לרמ״א ה״הגנה״. [7] שיתוף ג״מ בעבודת הממ״ד (ר' מס' 24 הע' 1). [8] ביקור פרידה מן הנציב העליון, לפני שוב ח״ו ללונדון. מ״ש הציע לו לכתוב אליו במקום זאת. אעפ״כ ח״ו ביקר אצל הנציב העליון ונועד לשיחה עמו ב-14/7/1946 (ר' מס' 21 הע' 5; 23). [9] בישיבת הוהפ״צ המצומצם בירושלים ב-9/7/1946, בתום דיון שנשמעו בו דעות שונות ואף מסתייגות, התקבלו באופן עקרוני ההצעות שהגישה ההנהלה הציונית למימוש ההחלטה של הכינוס היישובי ב-1/7/1946 בעניין אי״ש, והוטל על הנה״ס והנהלת הוה״ל לעבד תוכנית מפורטת לביצוע ההחלטה (״הארץ״ 10/7/1946). החלטת הוהפ״צ על אי״ש קבעה, כי בשלב הראשון ינותקו הקשרים (״חוטים״) בין המוסדות היישובים המרכזיים לבין השלטון המרכזי וכן בין הרשויות המקומיות היהודיות לבין הגורמים הממשלתיים הנוגעים בענייניהן; כן הוחלט כי החברים היהודים יפרשו מוועדות ממשלתיות שונות (״סגָלים״). בשלב שני, מאוחר יותר, יופסק תשלום מיסים (״שלמונים״). (ר' מברק דובקין אל קפלן וכן דובקין אל ב״ג, 10/7/1946; מס' 15 סעיף 5). [10] בפניית ח״ו לנציב העליון בדרישה לשחרור המנהיגים העצורים, יש לכלול גם את שני חברי הנהלת הוה״ל דוד רמז ומרדכי שטנר. [11] מ״ש ביקש לדעת אם הידיעה שמסר קמחי בעניין המאה אלף (ר' סעיף 1 לעיל) מתייחסת להחלטות שהתקבלו בלונדון (״המעטירה״) לאחר ישיבת הקבינט הבריטי ב-4/7/1946, שבה השתתף ראש המטה הכללי הקיסרי פילדמרשל מונטגומרי (״בעל הברט״), או להחלטות שקדמו לאותה ישיבת קבינט, ותהה אם נדונו והוחלטו שם דברים חדשים. בישיבת הקבינט האמורה דנו בהכרזת הנשיא טרומן באוזני חברים מהסוה״י בארה״ב ב-2/7/1946, כי המאורעות בא״י אינם צריכים לדחות את התרת עלייתם ארצה של המאה אלף, וכי ממשלת ארה״ב תהיה מוכנה לשאת באחריות מינהלית וכספית להעלאתם. באותה ישיבה דן הקבינט גם באמצעי הביטחון שיידרשו אם תותר כניסת המאה אלף, והחליט כי שאלה זו תוכרע אך-ורק במסגרת דיון עם ארה״ב בביצוע כל המלצות וא״א (ר' ״הארץ״ 4/7/1946). ״סוד״ - ישיבה (לפי ירמיהו טו 17: ״לא ישבתי בסוד משחקים״). [12] על המתרחש במחנה המעצר ברפיח. [13] עצירים ששוחררו. [14] בזמן זה עדיין היה סנה, פורמלית, ראש המפקדה הארצית (רמ״א) של ה״הגנה״, אם כי בחופשה זמנית, וחבר ״ועדת x״. הוא התפטר סופית מתפקיד רמ״א ב-17/7/1946. [15] להקטין את מספר האסירים ולקצר את משך מעצרם. [16] הזדהות מלאה ע״י נקיבת שמותיהם ומסירת טביעת אצבעות (ר' מס' 22 הע' 9). [17] ניתנה הוראה לאנשי ה״הגנה״ והפלמ״ח לא להזדהות (ר' שם; מס' 20 הע' 24). [18] להתחזות לקטינים בני 17 ומטה. [19] מרדכי שטנר, שנעצר בקיבוצו עין-חרוד, נכלא במחנה המעצר ברפיח וב-12/7/1946 הועבר למחנה לטרון. [20] לאחר שהשלטונות התחייבו שלא ישתמשו בסמכותם להטרדת המשתחררים ע״י מעקב, חיפושים ומעצרים חוזרים. [21] להזדהות רק בשם, אך לסרב לתת טביעת אצבעות. [22] הבטחות שניתנו ע״י השלטונות הבריטים לזרז את שחרור העצירים. [23] הנביא בן אלקנה - שמואל; הר הגידם - תל-יוסף (טרומפלדור). כלומר, שמואל הפטר, מוותיקי תל-יוסף. היה עצור ברפיח. [24] בכור יעקב - ראובן; מבוע גדעון - עין-חרוד. כלומר, ראובן (ויניה) כהן, מוותיקי עין-חרוד. היה עצור ברפיח. [25] לצאת, להשתחרר מהמעצר. [26] שביתת רעב (ר׳ סלומון, עמ' 86-85). [27] על הסטייה מהוראת מפקדת ה״הגנה״ שלא להזדהות (ר' מס' 20 הע' 24). [28] הברית - הַקֶשר. מדובר בהפסקה פתאומית במשלוחי הדואר החשאי בשל חשש שקיומו התגלה ע״י שלטונות המחנה.