26. אל: משה סנה, במסתור

26. אל: משה סנה, במסתור - 10/7/1946

מזהה	2802
שם הספר	ירחים בעמק איילון
שם הפרק	26. אל: משה סנה, במסתור - 10/7/1946
כותרת משנה	בלילה
26 אל: משה סנה, במסתור *איָלון,* *10/7/1946* *בלילה* לע-ם שלומותי, 1. אני פוסח על הגדרת עמדתי בשאלתך כ״רצון להיות קורקטי בעיני הפורעים״.[1] ייתכן שיש שיטה בזעם, אך אם כך או אחרת, מוטב לי לא להגדיר את ״סילוק כל השלטון הנוכחי, לרבות שהצבא לא יתערב בענייני היישוב״ כמטרה מעשית של המערכה המדינית, בצדו של עניין 100,000.[2] סיסמאות בהתקפה מדינית - שאני. אך ייתכן שהכיווץ המברקי מטשטש גוונים ומביא לידי טעות. 2. מדו״חך בעניין [ועדת] X הסקתי שדעתי לא נראתה.[3] היא לא נשתנתה. לא נתתי אמון בבשורות הנמהרות ואמרתי לפזיזי אמונה כאן שאין להם מושג מעוצם תמימותם ושטחיותם של היאנקים.[4] אעפ״י כן ברור, שהעניין בשלב רציני מאוד וההתאפקות עד גמר הבירור הגַרדי רצויה בתכלית.[5] אין לי זכות וטו ולא אבוא להטילו. אם נגמר למחוֹץ, הייתי מעדיף בהחלט את תוכנית הצומת על הפיצויים,[6] כי אלה כרוכים בנפשות ומוכרחים לגרור לפחות חזרה על צרת אחי.[7] 3. קראתי איגרתך לחברַי (הארבעה - אין אפשרות אנושית אחרת), פרט לענייני [ועדת] [8].X אלופך[9] עורר שאלה זו בהתעוררות עצמו. שאל אם קיים.[10] עניתי הן. שאל אם ברור שלא ייעשה דבר בלעדינו (החבושים!). אמרתי לאו; יש קו וסמכות, והרשות נתונה.[11] אמר שהוא דורש שינוי ההסדר, שמלכתחילה שְלָלוֹ ואילו נכח באותו מושב [שהחליט על כך] היה מתנגד עד חורמה ואילו הוחלט כנגדו היה פורש. אמרתי, שזכותו להציע שינוי אך מענו ההנהלה וזו פזורה, ולכן [הטיפול בשינוי] יארך. דרש שאודיעך דרישתו שתהא מודיענו בטרם עובדה. אמרתי: שים עצמך במקומו; הוא במסגרת ואינו רשאי לחרוג;[12] איך היית נוהג? משך בכתפיו ונשאר בשלו. דרש בכל תוקף להודיעך. הרֵי. (לפעמים קשה איתו עד להתפקעות ובעל הברכה [דוד הכהן], שהיה עֵד כמה פעמים, נתמלא הערצה לאורך רוחי). ענני לזאת. 4. בשאלה המוסָדית שעוררת[13] היה לנו דיון, אומנם בנוכחות אבי טייס [רמז], אך בהבנה ברורה שהעניין נוגע לארבעתנו [חברי הנה״ס]. בפתיחה הבעתי דעתי שאיני תומך בשלילתך - ניתוק החוט המשולש[14] - אך מצטרף לחיובך: שמירת סמכות ההנהלה ואחריותה. אין לגזור על התייעצויות עם הועה״ל, אפילו לא עם הנשיאות [של הוה״פ הציוני] אם גם אין היא בעלת איזו סמכות מדינית שהיא, שלא כועה״ל. אבל אַל טשטש הוויית ההנהלה [של הסוה״י] ומרותה. אחרַי החרו הרב והפרקליט.[15] אלופך, באבירותו, העיר שוודאי מפלגתי אני [מפא"י] מעוניינת חיונית בשילוש, כי ודאי אינם סומכים על יוסיפון [דובקין] בלבד, ואילו בנשיאות להם בעל הקטורת[16] והחוצב להבות.[17] עם זה נצטרף למסקנה. כתבתי לפי זה ליוסיפון, שיש לקבוע ברורות קיום ההנהלה ומרותה וכל שאלה עקרונית תוכרע במסגרת השבעה (2+1+4)[18] ותובא לידיעת אחרים ולהתייעצות איתם, אם יהא צורך, או לאישור הוה"פ, אם יהא צורך. 5. כשהיה כאן הַרי [סאקר] אתמול לא התרשמתי שכוונתו לכיסא. אומנם הפגישה הייתה חטופה וייתכן שכִיחד. מכל מקום מוכרח היה להבין מפי, שאני רואהו כמקודם ידיד ויועץ, אך איש פרטי ובשום פנים לא נציג. זה נאמר לשאלת יחסיו עם השלטון, שהוא עורר. אמרתי לו: שום יוזמה מצדך; אם מישהו יפנה אליך - כפרט ואורח מאנגליה אינך יכול לסרב, אך היזהר מלחייבנו ועכ״פ אינך מופיע כנציג.[19] הנני כותב בשאלה זו ליוסיפון ולדתן ומציע להתחיל לשתף את זהבה בענייני המח' [המדינית]. 6. הפגישה עם בעל האמונה[20] הייתה מתוחה. נזדעזעתי ממראה פניו - ממש בר-מינן. הוא לא ידע במה להתחיל ועל מה לדבר. לא הצלנו מפיו שום דבר ברור על שיחתו עם [המזכיר] הראשי. אמרתי לו, שהחולשים [השלטונות] עשו הון רב מספלי התה.[21] ההערה פגעה בו אך הוא לא הגיב. לא יכולתי לדבר בחריפות - פשוט חסתי, מה גם כשהיה ״אורחנו״. שאלני אם ללכת אל אלון לפני הנסיעה.[22] אמרתי: אל תלך, כתוב לו. שוב נפגע. טען: ״הלא רק מחובת נימוס פשוטה עלי ללכת״.[23] אעפ״י שיש לומר נואש מלהרכיב לו מושגים אחרים, התאזרתי סבלנות וכתבתי לו מדוע אסור ללכת[24] נראה אם ייקח מוסר. 7. הערכתך לעשרת הימים כשלי.[25] משהו תוקן בדיבור פה ע״י ההודעה, הנאום והמסיבה.[26] היו פגמים, מהם רציניים, אך הרושם הכללי שיצאנו בשלום ובכבוד. הבין לא אוכל מדוע לא נתקיימה אף אסיפה המונית אחת. נראה עכשיו מה יצא מהחלטות הוה״פ.[27] 8. ד"ר [דוד רמז] בשלו לגבי מ״מ: לא ייתכן שפמלייתו תישאר ללא חוליה, ועכ״פ אין הוא רשאי להפקיע עמדה.[28] על מ״מ לי״ל [פישמן-מימון] הודעתיך: ראש לקדמיים בארצנו, אחד דוקטור.[29] היה שלום, וכיוון שכך - פקח עין! ב״ק הערות: [1] כך הגדיר ב״ג במברקו אל סנה מ-6/7/1946 את תביעת מ״ש שסנה יסגיר עצמו לשלטונות. להלן קטע המברק: ״אל תתחשב בכל לחץ ואל תיאסר. הרצון להיות קורקטי בעיני הפורעים הוא מגוחך ואין לו כל הצדקה מעשית ומדינית. תישאר בחופש והמשך פעולותיך״ (מכון לבון, תיקי סנה, תיק 67). [2] זו תגובת מ״ש על קביעת ב״ג באותו מברק, כי ״המערכה המדינית עכשיו, מלבד עניין המאה אלף, היא פיצויים מלאים על הפוגרום ומניעת הישנותו. אלה לא ייתכנו בלי סילוק כל השלטון הנוכחי לרבות שהצבא לא יתערב בענייני היישוב״ (ר' מס' 14 סעיף 1). [3] הכוונה, כנראה, למכתב סנה אל מ״ש מ-3/7/1946, שבו ביקש להמשיך בתפקידו כרמ״א, אך ללא כפיפות ל״ועדת X״ אלא להחלטות הנה״ס בלבד. והוסיף: ״לא הייתי מוכן בתנאים הרגילים להמשיך בשל הסרבול והגיבוב, ובתנאים החדשים לא כל שכן״ (מכון לבון, תיקי סנה, תיק 66),.דעת מ״ש הייתה שיש להוסיף ולקיים את ״ועדת x״ (ר' 14 הע' 17). [4] ר' הכרזת א״ה סילבר. מס' 18 הע' 3. [5] הפסקת פעולות המרי עד גמר דיוני ועדת המומחים האנגלו-אמריקנית בראשות הנרי גריידי (״הגרדי״) ונורמן ברוק, שעמדה להתכנס בלונדון ב-14/7/1946 (ר' מס' 14 הע' 8). [6] אם אכן הוחלט, כדעת מ״ש, כי בעקבות אירועי ״השבת השחורה״ על תמ״ע להגיב (ר' מס' 2 הע' 8), עדיפה חבלה במוסדות השלטון המרכזיים - הכוונה לתוכנית לפיצוץ מלון ״המלך דוד״ ע״י האצ״ל ופיצוץ בניין האחים דוד ע״י לח״י (שני היעדים סמוכים לצומת דרך יוליאן ורח' המלך ג'ורג', היום רח' דוד המלך ורח' קרן היסוד - על הפעולה שתכנן הפלמ״ח לחלץ ממחנה הצבא הבריטי בבת-גלים נשק כ״פיצוי״ על הנשק שהבריטים החרימו ביגור (ר' סת״ה ג-2, עמ' 901-896; שאלתיאל, עמ' 273; מס' 2 הע' 10). [7] הפעולה להוצאת נשק ממחנה בת-גלים עלולה לעלות בקורבנות ולהביא בעקבותיה חיפושי נשק, הרס ומעצרים ביישובים בדומה למה שעשו הבריטים ביגור, קיבוצו של יהודה אחי מ״ש. [8] בחלק הראשון של מכתב זה התייחס סנה לתביעת מ״ש וחבריו שיסגיר עצמו לידי הבריטים ודחה אותה, וכן לרצונו להתנתק מ"ועדת X”. במניין ארבעת חבריו, להם קרא חלק ממכתב זה, כלל מ״ש את שלושת חברי הנה״ס הכלואים עמו ואת רמז, יו״ר הוה״ל; מ״ש נזהר מלפגוע בכבוד רמז ע״י הוצאתו ממעגל ההתייעצויות בלטרון. זכות ההחלטה בהתייעצויות אלה הייתה בידי ארבעת חברי הנה״ס הכלואים בלבד. [9] יצחק גרינבוים, שהיה מורו ומדריכו של סנה בהסתדרות הציונות בפולין. [10] אם המעמד של ״ועדת x״ נותר בעינו. [11] הנה״ס קבעה, עפ״י סמכותה, את קו המאבק ונתנה ל״ועדת x״ את הרשות להחליט על פעולות בהתאם. [12] סנה מסתתר ואינו יכול לצאת. [13] מדובר, כמתחוור, בהצעת סנה לשנות את המוסדות שלהם תהיה סמכות להחליט בנושאים המדיניים ובקביעת הקו המדיני (ר' מס' 14 הע' 17). [14] סנה ביקש שלא לשתף עוד בהחלטות את שני המרכיבים הקבועים הנוספים: הנהלת הוה״ל ונשיאות הוהפ״צ המצומצם. [15] הרב י״ל פישמן-מימון; והפרקליט דב יוסף. [16] בעל הקטורת - מזכ״ל ההסתדרות יוסף שפרינצק, שנהג לעשן מקטרת. היה נציג מפא״י בנשיאות הוהפ״צ המצומצם. [17] החוצב להבות - זלמן שזר. התאפיין כנואם משולהב. ממנהיגי מפא״י. היה נציג מפא״י בנשיאות הוהפ״צ. [18] ארבעת חברי הנה״ס הכלואים, יו״ר הוה״ל, הכלוא אף הוא, ושני חברי הנה״ס החופשיים (דובקין ושמורק) (ר' מס' 25, סעיפים 3, 4). [19] כלומר כמי שהצטרף להנה״ס בירושלים ומייצגה (סאקר היה חבר ההנה״צ בי-ם בשנות ה-20). [20] ״בעל האמונה״ - ח״ו על שם רעייתו וֶרה=אמונה. ביקר בלטרון ב-9/7/1946 (ר׳ מס׳ 21). [21] ר׳ שם. [22] לפני שובו ללונדון כיוון ח״ו להיפגש עם הנציב העליון אלן (״אלון״) קנינגהם (שם). [23] שם. [24] ר׳ מס׳ 23. [25] כנראה מתייחס למכתב סנה (לא אותר), שבו חיווה דעתו על ההתרחשויות ביישוב בימים שחלפו מאז ״השבת השחורה״ ועל תגובת היישוב ומוסדותיו עליהם. דעת מ״ש על אלה - במס׳ 14. [26] ר׳ מס׳ 25 סעיף 1. [27] הוהפ״צ המצומצם התכנס בי-ם ב-9/7/1946. החלטותיו פורסמו למחרת בעיתונות, בהן אישור החלטות הכינוס היישובי מ-1/7/1946 על האי-שיתוף והעברתן להנה״ס, להנהלת הוה״ל ונשיאות הוהפ״צ לשם עיבוד תוכנית מפורטת לביצוע החלטות אלה. כמו כן אימץ הוהפ״צ את הודעת ח״ו באותה התכנסות של 9/7/1946. [28] על הוה״ל להיות מיוצג ב״ועדת x״. [29] ד"ר א״ב גינסברגר, יו״ר מרכז ״המזרחי״ (״הקדמיים״) בא״י (ר׳ מס׳ 17 הע׳ 5).