[1] ביקור ח״ו בלטרון (ר' ״הארץ״ 10/7/1946).

[2] לשכת המודיעין הממשלתית פרסמה בהודעה הרשמית על הזמנת המזכיר הראשי ג׳ון שוֹ לתה בבית ח״ו ברחובות.

[3] ר' מס' 20 הע' 9.

[4] הוד מעלתו - תואר כבוד שנהגו להצמיד לנציב העליון.

[5] ח״ו ביקר אצל הנציב העליון ב-14/7/1946, לפני צאתו ללונדון, ונועד עמו לשיחה. ר' דוח הנציב העליון במברקו לשר המושבות מ-14/7/1946 (Cunningham Papers, Middle East Centre, St Antony’s College, Oxford). עפ״י דוח זה נראה, כי לא ח״ו ביקש להיוועד עם הנציב, אלא הנציב הוא שהזמינו אליו. בשיחה העלה הנציב את עניין ״אי-השיתוף״ מצד היישוב עם הממשלה, והבהיר כי אינו מוכן לעסקאות כלשהן ולא יושפע מאיומים, אשר יגרמו יותר נזק ליישוב מתועלת. ח״ו השיב, כי נוצר מצב בלתי-אפשרי וכי יהודים עלולים להתחיל במרד שיעלה בחיי אלפים. הוא עצמו, אמר, עושה ככל יכולתו כדי להיאבק נגד מגמת ״אי-השיתוף״ וכי עלה בידו להפסיק את פעולות ה״הגנה״ נגד הממשלה. הוא הוסיף, כי בדעתו לעצב מחדש את המדיניות הציונית בכיוון מתינות. לתביעת ח״ו כי ישוחררו המנהיגים העצורים השיב הנציב, כי לפי שעה לא אירע דבר שיצדיק זאת. דוח הנציב נשלח גם אל ח״ו וזה ביקש להכניס בו כמה תיקונים ושינויים (ר' מכתב ח״ו אל לורד אוקספורד (מעוזרי הנציב העליון) 16/7/1946, וייצמן/איגרות 22, עמ' 168-167; הנוסח המתוקן בידי ח״ו - בגנזך וייצמן, רחובות).

[6] נאום ח״ו בישיבת הוהפ״צ המצומצם ב-9/7/1946 וגילוי הדעת מטעם הנה׳׳ס הובאו ב״הארץ״ וב״דבר״ 10/7/1946. לנוסח שהציע מ׳׳ש ר' מס' 8.

[7] נראה כי בעקבות מכתב זה של מ״ש החלו עובדי הממ״ד לשלוח אליו ללטרון חומר מודפס במכונת כתיבה וזו אולי הסיבה, שרק מ-10/7/1946 ואילך נשמרו באצ״מ העתקי מכתבים שנשלחו אליו.

[8] כלומר, שהמעצר הממושך של המנהיגים מנוצל היטב ע״י התנועה הציונית במאבקה המדיני.