19. אל: זאב שרף, ירושלים - 8/7/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  19. אל: זאב שרף, ירושלים - 8/7/1946
כותרת משנה  מברק אנגלית

19

אל: זאב שרף, ירושלים

8/7/1946

(מברק אנגלית)

 

לדתן שלום,

 

תמול הייתה לנו התרגשות מה. לפנות ערב הבהילו את בן-אהרון למחנה שמנגד.[1] התברר שהביאו לשם כשלושים בחורות ממחנה עתלית. היה שם דין ודברים אגב ההעברה לרפיח (כל השלטון לוועד הלאומי!),[2] כי אמרו להפריד בין גברים לנשים. לבסוף הבטיח הבריגדיר[3] - לדברי הבחורות - להסיע גם את הבחורות לרפיח. והנה כשיצאו לדרך הופרדו שני האוטובוסים של הבחורות והובאו ללטרון ב', מקום שם נמצאות כבר 21. השלושים הודיעו שלא ירדו מהמכוניות. בתגובה לכך מנע מהן המפקד[4] מאכל ומשקה. כשבא ב״א מצאן יושבות במכוניות זה שש שעות - מהצהריים עד 6, וזה נוסף לנסיעה מעתלית, ללא פרוסת לחם וטיפת מים. טענתן: הובטח להסיענו לרפיח; דרישתן: יובאו עורכי הדין יעקב סלומון וחוטר ישי,[5] שבנוכחותם ניתנה ההבטחה ויעידו.

מפקד לטרון ב' טוען, כי הבטחות אלה אינן מעניינו, לו הן אינן ידועות, הוא קיבל פקודה להכין מקום לשלושים ואחת (דומני זהו המספר) עצירות ולקלוט אותן, הכל מוכן בשבילן, עליהן לרדת ולהסתדר. ב״א ניסה להשפיע בנימוק שלא לנו לבחור לנו את מקומות מעצרנו, נוכל רק להיאבק על תנאי המעצר, והעלה חרס. הבחורות - כולן ממשקי העמק, רובן ותיקות ומקצתן צעירות - נשארו בשלהן. ב״א חזר כלעומת שבא ורק הרביץ במפקד על מניעת האוכל והמים.

בינתיים עמד ב״א על מצבן של עשרים ואחת הקודמות, שאינו כשורה. הן עזובות לנפשן, חוץ מהרב ג.[6] ששהה אצלן חמש דקות לא ביקרן איש; חיילי חיה״ס[7] שבקרבת מקום זרקו אבנים בצריפיהן.

נועצנו בינינו והחלטנו להוליך דרישה לירושלים שיעבירו את כל הבחורות, ישנות עם חדשות, ללטרון א', ז״א המחנה שלנו, שיש בו צריפים פנויים ואפשר לייחד בו אגף לנשים.[8] פנינו בעניין זה למפקד של [לטרון] א', קצין המשטרה Andrew William] Clow], שיחסיו איתנו אנושיים לגמרי וביקשנו שיעביר הדרישה לירושלים. הוא עשה זאת. כן ביקשנו שיותן לי ולדוד ה.[כהן] לבקר אצל הבחורות על מנת להשפיע עליהן שתיכנסנה ללון בצריף, מתוך הצהרה שפנינו לשלטונות ודרשנו העברתן ללטרון א'. קלאו התקשר עם מפקד לטרון ב' (שם שליט הצבא וכאן המשטרה ואין מלכות נוגעת בחברתה, אלא אי-שם בצמרת) וביקש לאפשר לנו ביקור. הלה הודיע שהבחורות הסכימו לרדת לאכול,[9] אך לא ברור אם כאָכלן תשובנה למכוניות או תלכנה לישון במיטות שהוכנו. לביקורנו בערב אינו מסכים, מציע לנו לדחותו להבוקר. ביקשנו את קלאו להתקשר שוב עם קצין הצבא כעבור זמן-מה ולשאול אם חזרו למכוניות או נשארו בצריף. אם נשארו - מוטב, אך אם חזרו - יבקש שוב ביקור בשבילנו כדי שנשפיע עליהן ללכת לישון. יותר לא שמענו ממנו. עכשיו בוקר ואנו מחכים לסידור הביקור. עכ״פ הכרחי לסדר מייד ביקור מטעם מוסד של נשים - מועצת הפועלות - או ביקור של איזו עובדת סוציאלית חשובה מטעם הועה״ל, כדי לעמוד על מצבן של הנשים לכל צדדיו.

*

אנו חיים כאן בלי לוח-קיר ובדואר האחרון טעיתי בתאריכים. במקום שכתוב 7/7 צ״ל 6/7 ותחת 8/7 - 7/7. אדרבא, אולי תשלחו לי לוח?

 

*

אני מצרף נוסח שאלה שיש להבריקו מייד בציפנוּת.[10] נא לאשר שהדבר נעשה. כן הנני מצרף מברק ובו שֶדֶר לצלבן[11] (על דעת ד. ר. והח״מ נתחדשה מילה זו במושב חכמי הלשון באילון ופירושה בלע״ז message. יש להפיצה ברבים).


*

בין השאלות שלא נעניתי עליהן - עניינו של יחזקאל,[12] ?אֵי תיק טדי-גדעון?[13] אגב, מה יהא על ג.[דעון].[14] ברגע זה הובא .p.p ושמחתי לראות את מכתבה המצוין של רוזה ג[ינוסר].[15] אני מניח שיעשה בזה מלוא השימוש לגבי חו״ל. חשוב שיהא המשך ב-.p.p.

מן הראוי לתרגם ב-.p.p את מאמרו של לביא.[16]

 בק


הערות:


[1] מחנה לטרון ב׳ (ר׳ מס׳ 9 הע׳ 17).

[2] ר׳ מס׳ 13 הע׳ 3. השלטונות הבריטים החליטו להעביר למחנה המעצר ברפיח את כל העצורים בעתלית. כאשר החלו בהעברה התברר כי בכוונתם להעביר שמה את הגברים בלבד. הנשים תבעו להעביר גם אותן לרפיח מחשש שאם יפרידון מהגברים הן תהיינה חשופות להתעללות אנשי הבולשת הבריטית בעת חקירתן (ר׳ ספר יגור, עמ׳ 7218-21). המשפט בסוגריים כוונתו, אולי, שתביעת הנשים באה עפ״י הנחיית הוה״ל, שקיבל על עצמו את הטיפול בעצורי ״השבת השחורה״.

[3] בריגדיר מולכר (Molcher), מפקד מחנה עתלית (ר׳ סלומון, עמ׳ 79).

[4] רס״ן מאי (Major May) (שם, עמ׳ 90).

[5] עורכי הדין החיפנים יעקב סלומון, אהרון חוטר-ישי ויעקב שמשון שפירא, טיפלו בעצירים ובנאשמים חברי ה״הגנה״. על הפרשה המתוארת במכתב זה ר׳ שם, עמ׳ 90; ״הארץ״ 8/7/1946.

[6] הרב יעקב גולדמן.

[7] חיל הספר העבר-ירדני (Trans-Jordan Frontier Force). כוח משטרתי-צבאי שהוקם ע״י ממשלת המנדט ב-1926. כמה מיחידותיו הוצבו בא״י בתפקידי שמירה.

[8] המכתב הנזכר של מ״ש לא נמצא, אך מצוי מכתב תשובה בחתימת ידו של בריגדיר רוֹ (W.G. Roe) מן המפקדה הראשית של הצבא הבריטי בא״י, 9/7/1946: ״אני חושש שאין אפשרות להיענות לבקשתך להעביר את הנשים ממחנה לטרון הצבאי [ב׳] למחנה האזרחי [א׳] הואיל ואין שם תנאים הולמים בשבילן, כגון סוהרות וכד׳. הגברים במחנה לטרון האזרחי יכולים להיות בטוחים שמתייחסים אל הנשים כראוי. החיילים השומרים על התחום המיוחד שלהן כולם בריטים, ובעוד שאיננו יכולים לקבל את הרמיזה שנשקפת סכנה כלשהי מצד חיילי חיל הספר, הריני יכול לקבוע שאלה מועסקים בתפקידי שמירה חיצונית בלבד״ (אצ״מ S 25/7703).

[9] לאמיתו של דבר הבחורות הכריזו על שביתת רעב שנמשכה עד 10/7/1946.

[10] המברק לא אותר.

[11] הצלבן - חבר הפרלמנט הבריטי מסיעת ה״לייבור״, ריצ'רד קרוסמן (צלב=Cross). שיגור המברק התאחר (ר' מס' 32).

[12] יחזקאל סהר עמד להתחיל בעבודה באגף הביטחון של הממ״ד.

[13] ב״תיק טדי-גדעון״ הכוונה, כנראה, לתיק מסמכים של טדי קולק וגדעון רפאל (רופר), עובדי הממ״ד. במכתב ז״ש אל חברים בלונדון 17/7/1946 (אצ״מ S 25/6649) סופר, שבחיפושים בבניין הסוה״י האנגלים ״לקחו תיקים שונים' החל מהרקה גמורה של שולחנות חברי ההנהלה שנאסרו וב״ג״ ורוב עובדי המחלקה המדינית, וכן ״לקחו את כל הארכיב של גדעון״. ר' גם תעודות א', עמ' 471. לא ברור מה ביקש מ״ש לדעת על תיק זה.

[14] במכתב המקורי נקרע קצה השורה ונותרה שם האות ג'. הכוונה ככל הנראה לגדעון רפאל ולהמשך פעילותו במסגרת ממ״ד, לאחר שחזר משליחות בחו״ל ולא נמצא לו תפקיד מתאים.

[15] ב״פלסטיין פוסט״ מ-8/7/1946, במדור ״מכתבי קוראים״, פורסם מכתב שכותרתו ״ויצ״ו והצבא״ מאת עו״ד רוזה גינצברג (גינוסר), גזברית הכבוד של ויצ״ו. רוזה גינוסר הגיבה על ההכחשות של השלטונות בדבר התנהגות בלתי הולמת של הצבא הבריטי ב״השבת השחורה״ ותיארה את הפריצה למשרדי ויצ״ו בתל-אביב באותו יום ואת ההרס והביזה שחוללו החיילים הבריטים במהלך החיפושים שם.

[16] במאמר ״מה שעיני ראו״, שפורסם ב״דבר״ ב-5/7/1946, תיאר שלמה לביא (ממייסדי עין-חרוד) את אירועי ״השבת השחורה״ בעין-חרוד, תל-יוסף ובית השיטה ואת התנהגות הצבא הבריטי שם.

 

העתקת קישור