[1] רמז הציע, שמחליפו כנציג הוה״ל ב״ועדת x״ יהיה מאיר ארגוב (ר׳ מס׳ 14 הע׳ 20).

[2] לוה״ל יועד ב״ועדת x״ נציג בעל זכות דעה מייעצת בלבד.

[3] בן-צבי, נשיא הוה״ל, התגורר בצריף בשכונת רחביה, ירושלים.

[4] גולדה מאיר, ראש המחלקה המדינית של ההסתדרות.

[5] בעל המאמר ״אמת מארץ-ישראל״ הוא אחד העם, הוא אשר גינצברג; ״הקדמי״=מזרחי, מכאן שהרב פישמן-מימון, שהיה יו״ר ״ועדת x״, הציע למנות במקומו לחבר בוועדה את ד"ר א״ב גינסברגר, יו״ר המרכז הארצי של ״המזרחי״ בא״י. בפועל בא במקומו משה שפירא, חבר הנה״ס מטעם ״הפועל המזרחי״.

[6] סנה ביקש שיינתן בידיו הפיקוד המוחלט על ה״הגנה״ בכפיפות בלבדית להוראות ב״ג ומ״ש (ר׳ מס׳ 14 הע׳ 17).

[7] בעניין זה גם ב״ג הסתייג מבקשת סנה (שם, הע׳ 18).

[8] כלומר, אל תלחץ לשינוי הגופים שלהם כפוף הרמ״א, עפ״י ההתפתחויות שהיינו רוצים בהן.

[9] קיבוץ מזרע, ביתה של רֶגָה ורשביאק (אורן), מפעילות הקיבוץ הארצי ומועצת הפועלות. ב״השבת השחורה״ החרימו הבריטים מסמכים שונים שנלקחו ממטה הפלמ״ח ששכן שם.

[10] ב-6/7/1946 הודיע b.b.c שעלה בידי הבריטים לתפוס את ״המחוללים העיקריים (״chief instigators״) של מעשי הטרור״ (שבוצעו בידי תמ״ע; ר׳ שרת/מאסר, עמ׳ 50-49). כבר ב״השבת השחורה״ עמד על כך הנציב אלן קנינגהם, שאמר בשידור ב״קול ירושלים״ כי פעולות השלטון לא כוונו נגד היישוב היהודי כי אם אך ורק נגד אלה ״הנוטלים חלק פעיל במסע האלימות ואלה האחראים לעידודו ומנהלים אותו״.

[11] הכוונה ל-13 לוחמי פלמ״ח שיצאו ב״ליל הגשרים״ (16-17/6/1946) לפוצץ את גשרי א-זיב בגליל המערבי ועקבותיהם נעלמו. אחת השמועות אמרה כי נתפסו ונרצחו ע״י הבריטים (ר׳ "עוז - דעות תגובות ומגמות במאבק" עלון מידע חשאי של ״התנועה לאחדות העבודה״ והקיבוץ המאוחד, מס׳ 13, 7/7/1946; מס׳ 14, 11/8/1946; ״הארץ״ 26/7/1946). לימים התברר שהשלושה-עשר ניספו בהתפוצצות חומרי הנפץ שנשאו עמם (ר׳ ספר הפלמח א׳, עמ׳ 567, 650; אופק, עמ׳ 116-95).