[1] דתן - זאב שרף (להלן: ז״ש), מזכיר הממ״ד בירושלים.

[2] התכתובת עם מ״ש וקשריו עם גורמי החוץ לאורך חודשי מעצרו התנהלו בעיקר בידי ז״ש.

[3] עטרה - אליהו ששון. נראה שהשבחים לששון מתייחסים לסקירה שהכין לבקשת מ״ש על ההדים ל״השבת השחורה״ בעיתונות ובציבור הערביים.

[4] אבי הטייס - דוד רמז. בנו אהרון היה טייס בחיל האוויר הקנדי במל״ע-2 ולימים מפקד חיל האוויר הישראלי.

[5] אבידובי - ראובן שילוח, על שם בנו דב.

[6] המברק אל שילוח ר' מס' 7. אליהו אילת (אפשטיין; להלן: אילת), ששם רעייתו זהבה. מבכירי האגף הערבי בממ״ד. בתקופה הנוכחית ראש משרד הסוה״י בוושינגטון. המברק אל אילת לא אותר.

[7] אבינועם - רשת האלחוט המרכזית של מטכ״ל ה״הגנה״. הוקמה ב-1940.

[8] בל - משרדי הסוה״י בלונדון, עפ״י ראשי תיבות של ברל לוקר, חבר הנהלת הסוה״י בלונדון, וכן גם כינויו של ברל לוקר עצמו. מדובר כנראה במס' 18.

[9] כלומר, אם בניין הסוה״י עדיין תפוס בידי הבריטים.

[10] הכוונה, כנראה, לעותקים של צפני אלחוט שנשמרו מחוץ לבניין הסוה״י בי-ם. בית האוצר - כנראה ביתו של קפלן. הצופן התבסס על עמוד משתנה של ספר עברי, שעותקיו היו מצויים בידי השולח והמקבל.

[11] הכוונה, כנראה, להסכם סודי בין הסוה״י לבין ראשי הכנסייה המַרונית בלבנון, שנחתם ב-30/5/1946 (בשם הסוה״י חתם עליו דב יוסף) והתווה קווים לכינון קשרים ושיתוף פעולה בין המרונים בלבנון לבין היישוב היהודי בא״י על בסיס הכרה הדדית בזכויות ובמאוויים של שני הצדדים. ההסכם הכיר בתביעת העם היהודי למדינה בא״י ובמדינה עצמאית, בעלת אופי נוצרי, בלבנון, בה תיטול הכנסייה המרונית את השלטון, או-אז ההסכם יהיה חלק אינטגרלי ממצע ממשלת לבנון (ר' ארליך, עמ' 37-35; זיסר, עמ' 61-57; יוסף/הקרייה, עמ' 216).

[12] אוטו פרוינד ובנימין פַּפַּנֶק, יהודים ששירתו במל״ע-2 בצבא הצ׳כוסלובקי (אדוארד בנש - שר החוץ ונשיא צ׳כוסלובקיה) ולאחר בואם ארצה שהו זמן-מה בקיבוץ יגור. ב-3/7/1946 נחטפו בחיפה ע״י ה״הגנה״ לחקירה בגין חשד שסייעו לבריטים בגילוי מחבואי הנשק ביגור (ר׳ ״המשמר״ 4/7/1946 וכן הודעות לשכת המודיעין הממשלתית בעיתוני 7,6,3/7/1946). אח״כ הוברר כי זה היה חשד שווא.

[13] חברי ארגוני ״הפורשים״ העצורים בלטרון.

[14] סוכני שקספיר (ר׳ מס׳ 15 הע׳ 10), או בולשת המשטרה הבריטית (c.i.d), שכונתה בן-גיל/בן-גילי (ע״ש א״פ ג׳יילס, שעמד בראשה עד 1946).

[15] גושן - מצרים. מדובר כנראה בציטוט מתוך סקירת ששון שנשלחה אל מ״ש (ר׳ הע׳ 3 לעיל).

[16] בקיץ 1946 הייתה מצרים נתונה בעיצומו של מו״מ עם בריטניה על שינוי החוזה האנגלו-מצרי מ-1936, ואחת מתביעותיה העיקריות הייתה כי בריטניה תפנה את כוחותיה הצבאיים מתעלת סואץ. על רקע זה יזמה הממ״ד של הסוה״י, באמצעות אליהו ששון, שיחות עם מדינאים מצרים - ובהם ראש הממשלה איסמאעיל צידקי - שבהן הציעה סיוע למצרים במו״מ זה תמורת תמיכתה בחלוקה כפתרון קבע לשאלת א״י.

[17] ״יונקים״=ינקים - האמריקנים.

[18] בן-פטל - משה פייטלסון, מפקח מטעם הממ״ד על הנוטרים בצפון הארץ ומפעילי הש״י הערבי בחיפה ובצפון. בהתחלת יולי 1946 התמנה מטעם הממ״ד להיות ״נציגנו המיוחד לשעת חירום לחיפה (שקמונה) והמחוז״ ומוסדות הציבור היהודיים בעיר התבקשו ״לעמוד איתו בקשר בכל הבעיות שהתעוררו ותתעוררנה בקשר למצב״ (ר׳ מכתב ז״ש אל ועד הקהילה בחיפה 4/7/1946, אצ״מ S 25/432).

[19] בן-סבא הרגשי - אבא חושי, מזכיר מועצת פועלי חיפה (מפ״ח) ולימים ראש עיריית חיפה. ב״השבת השחורה״ חמק מן המעצר הבריטי בהסתתרו בבית בשכונת כרמליה שעל הר הכרמל.

[20] שאול אביגור. שהה בפריס, שם עמד בראש המוסד לעלייה ב׳. עם התפטרות סנה מתפקיד רמ״א ה״הגנה״ עלתה הצעה להחזירו ארצה ולמנותו לרמ״א (ר׳ מס׳ 30).

[21] הפעילות הבריטית הגוברת לסיכול תנועת ההעפלה ע״י מעקב הדוק אחרי אנשי המוסד לעלייה ב׳, נמלי המוצא של ספינות המעפילים ונתיבי הפלגתן, חייבו את העושים במלאכה לאמץ שיטות פעולה שתקשינה על הפרעות הבריטים. אחת מן השיטות שנבחרו הייתה שימוש בשתי ספינות, אחת נושאת מעפילים ואחת יותר קטנה וריקה, ששטו בנתיב אחד, בריחוק מה זו מזו, עד שנפגשו בנקודה מסוימת, קרובה יחסית אל חופי א״י, שם העבירו את המעפילים לספינה הריקה, שהמשיכה את מסעה לכיוון הארץ, ואילו הספינה שהתרוקנה חזרה לאחד מנמלי המוצא, כשעל סיפונה הצוות המקצועי וצוות המלווים, על מנת לחזור ולהעלות מעפילים. בשיטה זו הפליגו ביוני 1946 ספינות המעפילים ״חביבה רייק״ ו״ביריה״ (ר' אהרוני, עמ׳ 21-19; 58-56).

[22] עלוני הסברה של הסוה״י לחיילים בריטים ששהו בארץ. הוצאתם הופסקה מטעמים תקציביים.

[23] א״ן - אברהם (אייב) הרמן, יליד אנגליה, אז מנהל המדור האנגלי במח׳ לנוער והחלוץ של הסוה״י ואחראי לפרסומים באנגלית בלשכת ההסברה של הסוה״י בי-ם. לימים שגריר ישראל בארה״ב.

[24] הכוונה לתוכניות של ארגוני ״הפורשים״ להתנקש באישים מצמרת הצבא והשלטון הבריטי בא״י.

[25] שלום לוין. איש ה״הגנה״, שירת בחיל האוויר הבריטי, נעצר בקיץ 1945 בשל מעורבותו בניסיון להבריח בשביל ה״הגנה״ נשק בריטי ממצרים לא״י ונכלא בלטרון. נתמנה מטעם ה״הגנה״ למפקד חבריה העצורים שם (ר׳ עליו סת״ה ג-1 עמ׳ 275-274, ג-2 עמ׳ 1233, 1529-1528; שרת/מאסר, עמ׳ 687-8).

[26] המרחק בין המחנות לטרון ורפיח גרם עיכובים בקשר הסדיר של חליפת המכתבים.

[27] ״החי״ל״ - עיתון חיילי החטיבה היהודית הלוחמת (״הבריגדה״). נדפס בבריסל. ר׳ שרת/מאסר, עמ׳ 54.

[28] ר׳ מס׳ 9 הע׳ 14.

[29] הכוונה ליחידות הלגיון הערבי וחיל הספר העבר-ירדני, שהוצבו בתחומי א״י, ממערב לירדן (ר׳ מס׳ 19 הע׳ 7).

[30] החטיבה היהודית הלוחמת (הבריגדה) פוזרה במאי 1946.

[31] במוקד המו״מ בין בריטניה למצרים לחידוש החוזה האנגלי-מצרי, שהתנהל במהלך 1946, עמדה שאלת פינוי הצבא הבריטי מערי מצרים ומאזור תעלת סואץ.

[32] עיקר הנטל במאמץ של מעצמות המערב לבלום את מאמצי ברית-המועצות לחדור למזה״ת נפל ב-1946 על כתפי בריטניה, והיא ביקשה לעמוד בו באמצעות בריתות שניסתה להקים עם מדינות האזור.

[33] דברים ברוח זו פורסמו ב״דבר״ 11/7/1946 במאמר המערכת - ״הנשק לשם מה?״; ושם 25/7/1946, במאמר ״הגנה בפיקוח השלטונות?״, כתב אליעזר ליבנה (ליבנשטיין) על הצורך בהגנה יהודית משום שאין לסמוך על בריטניה המבקשת לכונן במזה״ת ארגון ביטחון אזורי בהנהגתה (ר׳ גם מס׳ 38 סעיף 3 והע׳ 13).

[34] מכתבי ז״ש ודובקין לא אותרו.

[35] ר' מס' 14.

[36] ליש - לוי אשכול, אז חבר ״ועדת x״.

[37] במכתב הנזכר אל סנה (מס' 14) הבהיר מ״ש את דעתו כי מטעמים פרגמטיים גם אם יש הרצון להפגין אי-כניעה לבריטים, ראוי להעדיף את השיקול המדיני ולהימנע מפעולות של מאבק מזוין.

[38] יתר הקפדה על הסתרת הנשק, בעקבות גילויו ביגור ב״השבת השחורה״.

[39] שלֹמה - תוכנית החלוקה (לפי משפט שלמה: ״גזרו את הילד החי לשניים ותנו את החצי לאחת ואת החצי לאחת״, מלכים א, ג 25). לא ידוע מה כתבו ז״ש ודובקין בעניין תוכנית החלוקה, אך סביר שדובר בהקמת מספר יישובים בנגב, כדי להבטיח את כלילתו בחלק היהודי בתוכנית.