14
אל: משה
סנה, במסתור
6/7/1946[1]
(העתק במכונת כתיבה)
לע"ם,
1. דומני שהוויכוח
על מצבך[2] הוכרע ע״י
העובדה, הזמן שחלף ודעת עמי.[3] לגבי ג'[4] הייתי יותר
שקט אילו הייתי בטוח שדעתו [של ב״ג] היא פרי שיקול צלול - שהוא מסוגל לו במידה
גדושה,
ולא
פרי זעם וקצף שגם להם הוא מסוגל - מתוך הנחה שכלו כל הקיצין. לדעתי, לא כלו. שיקול
זה חל כמובן לא רק על בעייתך אלא על הקו [של המאבק המזוין] כולו.
2. בשיחות
האחרונות שהיו בינינו בעל-פה נותרה נקודה אחת מדבריך שלא הגבתי עליה. זה בעניין
ההפרדה הגמורה ושיטתם הקבועה ועומדת של אלה ״שאינם קוראים עיתונים״ אלא יודעים רק
אחת: כל עוד וכו׳ - הך.[5] אני רואה
עמדה זו, במסקניותה הקיצונית, כבלתי מציאותית. גם אתה, עם בוא הוועדה
[האנגלו-אמריקנית], הסכמת לעיין בעיתון ולהסיק מסקנות ממה שקראת. אין ליהפך בעניין
זה ל-Weltfremd [6]. אם זוהי מערכה מדינית, ולא מבצע צבאי גרידא, לא ייתכן שמהלכה לא יהא
מושפע מתמורות.
3. עד כאן
דברי הלכה, מכאן ואילך מעשה. אם נשיג בשבועות הקרובים את המאה אלף,[7] אראה בזה
ניצחון כביר ובמאסרנו, עם כל הנלווה, מחיר שכדאי היה לשלמו. בהישג המאה אלף, אם
יקום, יהיה חלק למחיר ששולם ולכל שקדם לו, אך תפקיד חשוב, אם לא מכריע, ימלא בזה
לחץ ארצות-הברית. אם נכונה הערכתי, שלחץ זה הוא המרכז עכשיו את המאבק בנקודה זו,
והוא העשוי להביאו לידי הכרעה בה, אזי יש לעשות הכל כדי להגביר לחץ זה ולהימנע מכל
דבר העלול להחלישו או לחזק את העמידה בפניו.
*
המסקנה ברורה ואני סבור,
ואחר שיקול רב, שיש להתאפק עד קרוב לסוף החודש בהנחה שבפרק זמן
זה יוברר מה אמת בגרסת וושינגטון-לונדון,[8] ואם לא
יוברר הרי כאילו שהוברר כי לא אמת.
ייתכן, כמובן, שיוברר משהו
לשלילה עוד לפני כן - כי אז... אינני מתעלם מגורמים חשובים[9] המחייבים
קום ועשה: [כדי] ללמד בלק,[10] להפגין
אי-כנע, לסתור התפארותם [של הבריטים] כי המנצחים החשובים על הביצוע [של תמ״ע]
נחבשו, לחזק הרוח. אך בעיני השיקול המדיני החיצוני דלעיל מכריע גם בכוח עצמו בלבד,
ומה גם אם מתווסף עליו החשש להסתלקות האלכימאי.[11]
בפתק אחד נאמר שהוא [ח״ו]
קושר חתימתו על גילוי הדעת בתנאי מסוים[12] - ברור לי
מה הוא התנאי. אמרתי לך באחת השיחות, כי העניין חמור בעיני. אתה ניסית אומנם
להשפיע באמצעות נאמן ביתו,[13] אך אם היו
סיכויים לכך ודאי נתקפחו ע״י המאורעות החדשים. כשאנו במצבנו, והוא מסתלק לא במחאה
כלפי חוץ אלא כלפי פנים, חוששני שייווצר מצב שלא נעמוד בו לא מבחינה מדינית
חיצונית ולא ציבורית-פנימית, בייחוד כשההמשך [של המאבק המזוין] יגרור נגישׂות
חמורות שניזקק בהן לעמידה ציבורית איתנה.
*
זאת כתבתי אמש והנחתי ללא
חתימה, שמא יעלה על דעתי להוסיף מה בבוקר. ממה שהגיעני אך זה אני למד, כי המצב הוא
בדיוק לפי חששותי, ולא עוד אלא שחברים השלמים עם הקו מחייבים הפעם הפוגה.[14] אני מצטרף
לדעתם.
אתה בוודאי תשאל את עמי.
תמסור לו הדעות. אם יוכרע כדעתי - ידע הקול[15] להגיד דברו באזהרה חמורה לבל יסלפו המשמעות [של ההפוגה]. אשר ל X איני שקט.[16] את הנחתך
שכבר הגיעה השעה לפעול ביחידות[17] איני גורס.
נראה לי שמוטב לקיים [את ״ועדת X״], אך תשאל
את עמי.[18] בינתיים
ביקשני ד.ר.[19] למסור כי
רצונו שמאיר בן-החיל[20] יבוא במקומו
לקיום X. נצטרך לבקש
את יהודה לייב למנות ממלא מקום.[21]