14. אל: משה סנה, במסתור - 6/7/1946
שם הספר  ירחים בעמק איילון
שם הפרק  14. אל: משה סנה, במסתור - 6/7/1946
כותרת משנה  העתק במכונת כתיבה

14

אל: משה סנה, במסתור

6/7/1946[1]

(העתק במכונת כתיבה)

 

לע"ם,

 

1. דומני שהוויכוח על מצבך[2] הוכרע ע״י העובדה, הזמן שחלף ודעת עמי.[3] לגבי ג'[4] הייתי יותר שקט אילו הייתי בטוח שדעתו [של ב״ג] היא פרי שיקול צלול - שהוא מסוגל לו במידה גדושה, ולא פרי זעם וקצף שגם להם הוא מסוגל - מתוך הנחה שכלו כל הקיצין. לדעתי, לא כלו. שיקול זה חל כמובן לא רק על בעייתך אלא על הקו [של המאבק המזוין] כולו.

2. בשיחות האחרונות שהיו בינינו בעל-פה נותרה נקודה אחת מדבריך שלא הגבתי עליה. זה בעניין ההפרדה הגמורה ושיטתם הקבועה ועומדת של אלה ״שאינם קוראים עיתונים״ אלא יודעים רק אחת: כל עוד וכו׳ - הך.[5] אני רואה עמדה זו, במסקניותה הקיצונית, כבלתי מציאותית. גם אתה, עם בוא הוועדה [האנגלו-אמריקנית], הסכמת לעיין בעיתון ולהסיק מסקנות ממה שקראת. אין ליהפך בעניין זה ל-Weltfremd [6]. אם זוהי מערכה מדינית, ולא מבצע צבאי גרידא, לא ייתכן שמהלכה לא יהא מושפע מתמורות.

3. עד כאן דברי הלכה, מכאן ואילך מעשה. אם נשיג בשבועות הקרובים את המאה אלף,[7] אראה בזה ניצחון כביר ובמאסרנו, עם כל הנלווה, מחיר שכדאי היה לשלמו. בהישג המאה אלף, אם יקום, יהיה חלק למחיר ששולם ולכל שקדם לו, אך תפקיד חשוב, אם לא מכריע, ימלא בזה לחץ ארצות-הברית. אם נכונה הערכתי, שלחץ זה הוא המרכז עכשיו את המאבק בנקודה זו, והוא העשוי להביאו לידי הכרעה בה, אזי יש לעשות הכל כדי להגביר לחץ זה ולהימנע מכל דבר העלול להחלישו או לחזק את העמידה בפניו.


*

המסקנה ברורה ואני סבור, ואחר שיקול רב, שיש להתאפק עד קרוב לסוף החודש בהנחה שבפרק זמן זה יוברר מה אמת בגרסת וושינגטון-לונדון,[8] ואם לא יוברר הרי כאילו שהוברר כי לא אמת.

ייתכן, כמובן, שיוברר משהו לשלילה עוד לפני כן - כי אז... אינני מתעלם מגורמים חשובים[9] המחייבים קום ועשה: [כדי] ללמד בלק,[10] להפגין אי-כנע, לסתור התפארותם [של הבריטים] כי המנצחים החשובים על הביצוע [של תמ״ע] נחבשו, לחזק הרוח. אך בעיני השיקול המדיני החיצוני דלעיל מכריע גם בכוח עצמו בלבד, ומה גם אם מתווסף עליו החשש להסתלקות האלכימאי.[11]

בפתק אחד נאמר שהוא [ח״ו] קושר חתימתו על גילוי הדעת בתנאי מסוים[12] - ברור לי מה הוא התנאי. אמרתי לך באחת השיחות, כי העניין חמור בעיני. אתה ניסית אומנם להשפיע באמצעות נאמן ביתו,[13] אך אם היו סיכויים לכך ודאי נתקפחו ע״י המאורעות החדשים. כשאנו במצבנו, והוא מסתלק לא במחאה כלפי חוץ אלא כלפי פנים, חוששני שייווצר מצב שלא נעמוד בו לא מבחינה מדינית חיצונית ולא ציבורית-פנימית, בייחוד כשההמשך [של המאבק המזוין] יגרור נגישׂות חמורות שניזקק בהן לעמידה ציבורית איתנה.

 

*

זאת כתבתי אמש והנחתי ללא חתימה, שמא יעלה על דעתי להוסיף מה בבוקר. ממה שהגיעני אך זה אני למד, כי המצב הוא בדיוק לפי חששותי, ולא עוד אלא שחברים השלמים עם הקו מחייבים הפעם הפוגה.[14] אני מצטרף לדעתם.

אתה בוודאי תשאל את עמי. תמסור לו הדעות. אם יוכרע כדעתי - ידע הקול[15] להגיד דברו באזהרה חמורה לבל יסלפו המשמעות [של ההפוגה]. אשר ל X איני שקט.[16] את הנחתך שכבר הגיעה השעה לפעול ביחידות[17] איני גורס. נראה לי שמוטב לקיים [את ״ועדת X״], אך תשאל את עמי.[18] בינתיים ביקשני ד.ר.[19] למסור כי רצונו שמאיר בן-החיל[20] יבוא במקומו לקיום X. נצטרך לבקש את יהודה לייב למנות ממלא מקום.[21]

 

הערות:


[1] במקור נרשם 7/7, אך מ״ש ציין במס׳ 19 כי שגה ברישום התאריכים וצ״ל 6/7.

[2] בשאלת היותו של סנה פטור מהסגרת עצמו וחופשי להמשיך בכהונתו כראש המפקדה הארצית של ה״הגנה״ ואחראי על המאבק המזוין בבריטים.

[3] ב״ג תבע נמרצות שסנה לא יסגיר את עצמו ולא ייאסר (ר׳ מברקיו אל סנה 1/7/1946; 3/7/1946; 6/7/1946, מכון לבון, תיקי סנה 66; שאלתיאל עמ׳ 267-266).

[4] מתייחס למכתב סנה אל מ״ש 3/7/1946 (מכון לבון, תיקי סנה 66), שם הוא מביא את סעיף ג׳ מהודעת ב״ג אליו מ-1/7/1946, התובע ״להחרים אותם״ [את הבריטים]. במברק עצמו כתב ב״ג: ״החרימו את המשטר הפוגרומי".

[5] כלומר, מי שאינם מתחשבים בתקשורת ואינם רואים את מטרת-העל המדינית (ר׳ שאלתיאל, עמ׳ 271-269), דהיינו ״האקטיביסטים״, הדבקים במאבק המזוין.

[6] גרמנית: מנותק מן העולם.

[7] רישיונות העלייה לניצולי השואה, שעל הקצאתם הדחופה המליצה וא״א (ר׳ מס׳ 3 הע׳ 6).

[8] מ״ש גורס שיש להימנע מהמשכת המאבק המזוין נגד הבריטים עד להתברר תוצאות המו״מ שעמד להיפתח אותם ימים בין ממשלות בריטניה וארה״ב לשיתוף פעולה למען מימוש המלצות וא״א, ובהן עליית המאה אלף. המו״מ הבריטי-אמריקני התנהל במסגרת ועדת ברוק-גריידי - סר נורמן ברוק הבריטי והנרי גריידי האמריקני - שבחנה את ישימוּת דוח וא״א (מסקנות ועדה זו נודעו לימים כ״תוכנית מוריסון-גריידי״; להלן: תמ״ג). על מו״מ זה ר׳ אילת א' עמ' 365-362.

[9] חסידי ״המאבק הרצוף״, שחייבו את המשך המאבק המזוין.

[10] על-פי ביטוי ביידיש ״לערנען בלק״, שמשמעותו ללמד לקח ביד קשה (על-פי המסופר בספר במדבר כ״ב-כ״ד על בלק מלך מואב בהתנסויותיו עם בלעם).

[11] על איום ח״ו להתפטר מתפקידו כנשיא ההסתדרות הציונית והסוה״י אם לא ייפסק המאבק המזוין (ר' מס' 1 הע' 2, והע' 13 להלן).

[12] הפסקת המאבק המזוין ודחיית הפעלת ההחלטה לאי״ש (ר' מכתב סנה (עמרם) אל ב״ג (עמי), ללא תאריך, מכון לבון, תיקי סנה 66). עפ״י מברק דובקין לב״ג (לעמי מאת אליהו 10/7/1946, אצ״מ S 25/10016) ביקש ח״ו להסתייג מן ההזדהות עם העצורים שהובעה בגילוי הדעת, במשפטים: ״בשעה זו, שעת מבחן חמור, מכריזים נשיא הסוכנות היהודית, חברי ההנהלה, חברי הוהפ״צ המצומצם, היישוב העברי בארץ וכל התנועה הציונית במלוא תבל, כי הם מאוחדים עם חבריהם הנאסרים״ (משפטי ההזדהות הוספו לגילוי הדעת שחיבר מ״ש; ר' מס' 8, ולתיקונים שהציע מס' 9 סעיף 3).

[13] מאיר וייסגל, עוזרו של ח״ו, שהעביר לידי סנה את תביעתו-הוראתו להפסיק את הפעילות המזוינת של תמ״ע ואיים בהתפטרות אם לא ייעשה כן. סנה ביקש מוייסגל להשיב לח״ו כי הנהגות התנועה הציונית והיישוב היהודי הן שמינוהו לרמ״א ה״הגנה״ והוא סר למשמעתן וחייב להיוועץ בהן בטרם יוכל להיענות לו (ר׳ סנה/אחרית, עמ' 99-98). הרהורים על התפטרות ואיום במימושה אם המאבק המזוין לא ייפסק מייד, הביע ח״ו לפני כן (ר' מכתבו אל מ״ש 27/6/1946, ששיגורו עוכב עד 20/1/1947, וייצמן/איגרות 22, עמ' 232-228).

[14] ״הקו״ - המשכת המאבק המזוין. ב״חברים״ הכוונה, כנראה, לחברי הנה״ס ה״אקטיביסטים״ - הרב פישמן-מימון, דב יוסף וגרינבוים - העצורים בלטרון, שתמכו בתביעת ח״ו להפסיק את הפעולות האלימות.

[15] ״קול ישראל״, תחנת השידור של תמ״ע.

[16] ״ועדת x״ - ועדה בין-מפלגתית, שמונתה מטעם הנה״ס בירושלים לפקח על תמ״ע ולאשר פעולותיה. מנתה שישה חברים: הרב פישמן-מימון (יו״ר), סנה, ברנשטיין, אשכול, בר-יהודה, ריפתין. חבר שביעי, רמז - יו״ר הוה״ל - צורף בזכות דעה מייעצת בלבד. תפקוד ״ועדת x״ השתבש עם מעצר הרב פישמן-מימון ורמז וירידת סנה למחתרת.

[17] במכתב אל מ״ש מ-3/7/1946 (מכון לבון, תיקי סנה 66), ביקש סנה שיינתן לו להמשיך בניהול המאבק המזוין מן המחתרת, אך התנה זאת בשחרורו מן ״התלות בקומיטטים״ ובכפיפותו ״להחלטות המדיניות של ההנהלה בחו״ל [ב״ג] ובאיילון [מ״ש]״. בדומה כתב סנה ב-2/7/1946 אל ב״ג (שם) ותבע שיימסר לידו ״הפיקוד המוחלט, כפוף אך ורק להוראות המדיניות שלך כראש ההנהלה, אולם בלי הסרבול והגיבוב של מוסדות הביטחון הרגילים״, כלומר בין השאר ״ועדת x״.

[18] גם תגובת ב״ג (עמי) לתביעת סנה הייתה דומה. במברק אל סנה מ-3/7/1946 (שם) כתב: ״מסופקני אם השעה הטרופה כשרה לשינויים קונסטיטוציונים העלולים לסבך היחסים הפנימיים ולתת טענות לַימין, שהממשלה כנראה רוצה להיבנות מזה. תשקול שוב עניין זה״.

[19] דוד רמז. יו״ר הוועד הלאומי.

[20] מאיר ארגוב, מן המתגייסים לבריגדה היהודית (החי״ל) בצבא הבריטי, ועתה מנציגי מפא״י בהנהלת הוה״ל.

[21] הרב פישמן-מימון, יו״ר ״ועדת x״. לעניין זה ר, מס, 17 סעיף 2.

 

העתקת קישור