9
אל: עובדי
המחלקה המדינית, ירושלים
ל.
4/7/1946
למכתביכם
מ-[1] :3/7
1. בעניין אליעזר [קפלן] דעתי כמקודם שעליו לבוא, אפילו רק לשבוע ימים.
זה הכרחי לחיזוק ההנהלה הירושלמית כלפי השלטון והיישוב כאחד. אני מתפלא ומצטער על
שחברים בת״א נטלו סמכות לעצמם לפסוק בעניין זה. אני מתפלא ומצטער על שאליעזר הקשיב
להם בניגוד לדעתי המפורשת.[2]
2. האומנם
לא קיבלתם עד היום אף מילה אחת מדוד [ב״ג]? אני מניח ששני מברקַי אליו נשלחו.[3] הואילו לאשר
זאת.
3. לאחר
שנתבררה פרשת יגור[4] יש להמתיק
בנקודה זו (״עיי מפלה״) את נוסח
גילוי הדעת.[5] אני מניח
שעמדתם על כך בעצמכם. אם יש עוד שהות לתקן, אני מציע נוסח כזה: ״משקים פורחים נשָמו
מעובדיהם והועמדו בסכנת הרס״.[6]
4. לאחר
המתקת דינם של השניים אני מניח שהחטופים ישוחררו.[7] עכ״פ הכרחי
מאמץ נמרץ בכיוון זה. את הפרשה המחפירה הזאת יש לחסל ללא קשר עם המצב שנוצר בינתיים.
5. עניין
הפרטיכל והתיק מאה״ב מדאיגני לא מעט.[8] ייתכן שבתיק
חומר הִלל.[9] אשר
לפרטיכל, הקוץ העיקרי אינו בהסברתי המדינית, שבה חיוב הקַו,[10] אלא בתשובתי
לשלמה ק-סקי, שבה הסתמכות על החלטה שנתקבלה ומוסד שהוקם.[11]
6. הודעתכם
שגילוי הדעת היישובי יתפרסם על אף האיסור לא נתקיימה.[12] מדוע? ומה
יהא על גילוי הדעת שלנו?[13] אנו בעד פרסום
בעיתונים.
7. אני מניח
שנקבל מחר דו״ח מפורט על הראיון למעלה והשיחה ברחובות.[14]
8. שמעתי מהרב ג-ן בהיותו כאן עם ראל״צ[15] כי ערב
ההתקפה [״השבת השחורה״] נפוצה או הופצה בקרב הצבא שמועה שהקצינים החטופים נשחטו
והדבר הרתיח דמם של חיילים ומצא ביטויו בזדוניות ההתקפה. כדאי לברר ולהשתמש בפרסום.
9. הייתה
לנו התייעצות עם אבי-יריב,[16] שכבש לו
מעמד כביר כמנהיג המחנה ל-ן ב',[17] היום הועבר
הנה ומחר מחרתיים ודאי יועבר עם רבים למחנה הספָר[18] - בשאלת קו
ההתנהגות שם: אם להנהיג משטר פנימי עם הנהלה עצמית, מה שמקל על הרָשות אך שומר
כוחות ומאפשר חיים אנושיים, או לנקוט שיטת אי שיתוף, הטרדה והתמרדות,[19] לשם הכבדה
על הרשות, החזקת המתיחות בפנים וגירוי היישוב. באנו למסקנה שעד שיתברר מה הכוונות
[של השלטונות] - אם לשחרר או להחזיק בשבי ממושך - יש לע״ע לנקוט בדרך הראשונה.
10. אני
תקווה ותפילה שלא תתעייפו מלכתוב יום יום.
מ.