[1] הנמען לא צוין, אך סביר שהמברק נשלח ללונדון, שם עלתה ונדונה ההצעה להתפטרות חיים וייצמן (להלן: ח״ו). מברק דומה נשלח ב-2/7/1946 אל בן-גוריון (להלן: ב״ג) בפריס (ר' מס' 4).

[2] בישיבת הנהלת הסוכנות (להלן: הנה״ס) בלונדון ב-30/6/1946, דיווח ברל לוקר על הצעה שח״ו יתפטר מנשיאות ההסתדרות הציונית במחאה על מעשי הבריטים ב״השבת השחורה״, כדוגמת התפטרותו באוקטובר 1930 במחאה על ״הספר הלבן״ של פספילד. הצעה זו לא נתקבלה, שכן התפטרות ח״ו הייתה מאפשרת לבריטים לטעון, כי הנה״ס אכן הייתה אחראית לפעולות ״תנועת המרי העברי״ (להלן: תמ״ע) ולהצדיק בכך את מבצע ״אגתה״ ב״השבת השחורה״ (ר׳ תעודות א', עמ' 456-455). שבתי טבת כורך בספרו קנאת דוד את התייחסות משה שרת (להלן: מ״ש) להתפטרות ח״ו באולטימטום שהציג ח״ו למשה סנה (להלן: סנה) ״להפסיק את פעולת המרי המזוין״, ולא יתפטר מתפקידו כנשיא ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית (להלן: הסוה״י) (טבת ד' עמ' 711, 716-714), אולם איום ההתפטרות נמסר לסנה, כדברי טבת עצמו שם, רק ב-5/7/1946, כלומר שישה ימים לאחר הדיון בהנה״ס בלונדון.

[3] אליעזר קפלן (להלן: א״ק), חבר הנה״ס וגזברה, שהה אז בפריס (ר׳ אביזוהר/לקראת, עמ' 62).

[4] בשדר אל נחום גולדמן בארה״ב ביקש ח״ו מחברי הנה״ס בחו״ל, ובייחוד מהחברים בארה״ב, לבוא לא״י כדי למלא את החלל שנוצר שם בהנהלה עם מעצר חבריה (ר׳ שאלתיאל, עמ' 266 והע' 36). רווחו שמועות בציבור שהבריטים, בשיחותיהם עם ח״ו ב-29 ביוני, הציעו לו להרכיב הנהלה חלופית בא״י, שבה ישולבו אישים ״מתונים״ כמו ד"ר ורנר סנטור, המנהל האדמיניסטרטיבי של האוניברסיטה העברית, לשעבר נציג ״הלא ציונים״ בהנה״ס, וישראל רוקח, ראש עיריית ת״א ומראשי ״האיחוד האזרחי״ (ר' מס' 3 הע' 5).

[5] כנראה תגובה לידיעה כי יוסף שפרינצק וגולדה מאיר (מאירסון) (להלן: ג״מ) פנו אל קפלן ודרשו שלא יחזור ארצה פן ייעצר (ר׳ אביזוהר/לקראת, עמ' 69).

[6] הכוונה לדוד בן-גוריון. אפשר שמשה שרת לא ידע, שב״ג יצא מלונדון לפני כן וב״השבת השחורה״ כבר היה בפריס. על התביעה שב״ג יישאר בלונדון חזר מ״ש במברק אליו (מס' 4), ונראה שביקש להזהירו לבל ישוב לא״י פן ייעצר שם ע״י הבריטים, שהרי כיו״ר (הנה״ס) היה ראשון ברשימת המבוקשים (ר׳ סת״ה ג-3, עמ' 1745-1744). נראה כי מ״ש סבר שהבריטים לא יעזו לעוצרו באנגליה, ואילו אנשי הסוה״י בלונדון סברו שגם שם הוא צפוי להיעצר ועל כן ביקשו ממנו שלא יחזור ללונדון (ר' מכתב ב״ג אל פולה 8/7/1946, אביזוהר/לקראת, עמ' 67).

[7] משה סנה, חבר הנה״ס וראש המפקדה הארצית (רמ״א) של ה״הגנה״, חמק ממעצר ב״השבת השחורה״ והסתתר בת״א. מ״ש סבר שעליו להסגיר עצמו מייד, שכן משמעות חמיקתו היא הודאה במעורבות הנה״ס בפעולות תמ״ע, שעה שהנה״ס הכחישה מעורבות זו.

[8] ישראל גלילי. מ-1941 חבר המפקדה הארצית של ה״הגנה״.

[9] זאב שפר (פיינשטיין; להלן: שפר), חבר המפקדה הארצית של ה״הגנה״.

[10] ר' מס' 2 הע' 14.

[11] כנגד נסיונות המימשל הבריטי להעמיד הנהגה חלופית, מתונה יותר (ר' הע' 4 לעיל ולהלן מס' 3 הע' 5).

[12] הרב יהודה לייב פישמן-מימון, מנהיג מפלגת ״המזרחי״. חבר הנה״ס י-ם ויו״ר ״ועדת x״.

[13] פניית מ״ש אל סר ג׳ון שוֹ, המזכיר הראשי של ממשלת פלשתינה-א״י בשנים 1946-1943. הפנייה נשלחה ב-4/7/1947, ר' מס' 11.

[14] כנראה באמצעות רעייתו וֶרה, שביקרה במחנה המעצר למחרת ״השבת השחורה״. בו-ביום פנה ח״ו אל שוֹ בבקשה לשחרר את הרב פישמן-מימון בשל מצבו הנפשי הקשה בגין חילול שבת שנכפה עליו בהסעתו ללטרון ומצבו הגופני הרעוע (ר' מכתב ח״ו אל שו 30/6/1946, וייצמן/איגרות 22, עמ' 163).