24/6/1966

משה ריבלין

אהבת יהודים ואהבת אמת

מתוך: ״דבר״

במסיבה שסניף מפא״י בירושלים ערך לכבודו עם היבחרו ליו״ר ההנהלה הציונית, אמר משה שרת כי עיניהם של יהודים בפינות שונות בעולם הן אשר הניעו אותו להסכים לבחירה. הוא הוסיף והסביר, כי נזדמן לו בשנים האחרונות לסייר בקהילות ישראל ברחבי עולם, נפגש עם יהודים והביא להם את דברה וחזונה של מדינת ישראל; בכל מקום הרגיש כי הצית משהו בלב, כי נדלק משהו בעיניים, עיניים של יהודים צופיות לציון ומצפות מירושלים להשראה ולהדרכה:

״כאשר הוצע לי התפקיד ראיתי לנגד עיני את עיניהם התובעניות - ולא יכולתי לסרב״.

פסוקים אלה אופייניים למשה שרת ולדרך חייו: אי-יכולת שלא להיענות לקריאה התובעת ממנו התייצבות בחזית, וראיית האנשים אשר אותם משרתת ההתייצבות הזאת.

ומשהתייצב, נתן את הכל ללא שיור. משבע בבוקר עד אחרי חצות, בעבודת חרוצים מתמדת, כאשר כל רגע מחושב ומנוצל. הוא הקפיד לבוא למשרד בשבע וחצי בדיוק. טען שאם העובדים חייבים לבוא בשעה זו, על ראש המוסד לשמש דוגמה.

בימי חמישי ושישי בשבוע היה מרכז את עבודתו בתל-אביב, אולם מתוך הקפדה להתחיל את עבודת השבוע ״עם שולחן נקי״, היה בא כל מוצאי-שבת למשרד ועובר על החומר שהצטבר בשני ימי תל-אביב. חברי ההנהלה ומנהלי המחלקות ידעו, כי ביום ראשון בבוקר ימצאו את שולחנם מוצף פתקים ממנו ובהם תשובות, הערות, בקשות לחוות דעת ועוד.

נושא שהיה עוסק בו היה לומד אותו לפרטיו. לעתים קרובות היינו תמהים לראות כיצד למד כל קהילה ובעיותיה, כל תפוצה יהודית ואנשיה. הוא הזדהה הזדהות מלאה עם צרכיה של הקהילה, חי ממש את ענייניה היומיומיים. פעם התאונן, כי ענייני החינוך היהודי בארצות-הברית אינם נהירים לו די צרכו. הוא התכונן לנסוע לשם לחודש ולהקדישו ללמוד את כל הנעשה בשטח זה, לתהות על הבעיות ולראות במה אפשר לעזור.

אלה שראוהו מבלה שבוע ימים בסמינר התיאולוגי היהודי בניו-יורק, משוחח עם מורים ותלמידים, מלמד ולומד, יודעים להעריך איזו תועלת עצומה אפשר היה להפיק לו עלה בידו ״לגזול״ את החודש מסדר יומו העמוס.

המועצה העולמית לחינוך יהודי, המקיפה כמעט את כל הקהילות היהודיות ואת הארגונים הגדולים, העסיקה אותו הרבה בשנת חייו האחרונה. רצה להעמיד עצמו כראש המועצה ולתת יד לקידום החינוך היהודי בתפוצות. לא זכינו שהמועצה תיהנה מהשראתו ומסמכותו - סמכות יהודית כללית, שכל הזרמים ביהדות הגולה קיבלוה ללא ערעור.

הוא היה בא לקהילות ומחפש עם אנשיה דרכים להעמיק את התודעה היהודית, להרחיב את החינוך העברי, לחזק את הקשר עם הארץ, לחשל את אחדות העם, לטעת את הרצון לעלות לישראל, וכל זאת לא מלמעלה למטה, לא כנגיד ומצווה, אלא כיהודי המדבר עם אחיו.

הוא אהב את היהודים והם השיבו לו אהבה. הם העריכו את המנהיג והמדינאי משה שרת ואהבו את האיש משה. הן דבר הוא, כי רבים-רבים מאוד, בארץ ובגולה, קראוהו בשמו הפרטי.

נסענו פעם מבית ברל לירושלים והשיחה נסבה על יומן בורמה של דוד הכהן, שיצא לאור באותו זמן. חבר שנסע איתנו הביע תרעומת על אותם קטעים בספר, המדברים על היוזמה שדוד הכהן, השגריר בבורמה, גילה בעניין קשירת יחסים דיפלומטיים עם סין, יוזמה שמשה שרת דחה בהיותו שר החוץ. שרת ענה בתוקף: ״דוד הראה לי את כתב-היד והצהיר כי הוא מוכן להשמיט פרק זה מספרו. ביקשתי ממנו שלא ישמיט. הדברים נכונים, אין להעלימם ואסור להשמיטם גם אם זה לא נוח למישהו, גם אם זה לא נוח לי״. בהמשך הדרך סיפר לי, כי כאשר קיבל את הדוח של הכהן על שיחתו עם השגריר הסיני, הביא את העניין לדיון בפני מוסד מוסמך. הוא תמך בעמדתו של הכהן ודרש לענות בחיוב על ההצעה לקשירת יחסים עם סין, אלא שהרוב הצביע נגד והוא, כמובן, קיבל הכרעת הרוב וענה בשלילה.

אמרתי לו: ״ראה, אתה מותקף כיום על תשובה שלילית זו, מואשם כאדם שלא ראה את הנולד. מדוע לא תספר לעם את האמת?״ לשמע דברי פרץ ברוגזה ואמר: ״האם אתה שומע את אשר אתה מציע? הן שתיים רעות בדבריך.

ראשית, אני הייתי שר החוץ ואני נושא באחריות להחלטות שהתקבלו באופן מוסמך, והנה אתה מבקש ממני להתנער מאחריות זו? לא יתנער איש כמוני.

שנית, אתה מציע כי למען האדרת שמי אפר נוהג ממלכתי תקין, ואספר מה התרחש בישיבה סגורה של מוסד ממשלתי? זה דבר נורא. אסור אפילו לחשוב על דבר כזה״.

הוא סבל מאוד ממכת ההדלפות. לילה אחד טלפן אליו עיתונאי וביקש ממנו ידיעות על ישיבה שהתקיימה באותו יום. הוא נפגע עד עומק נפשו, כי נמצא עיתונאי שחשב כי ממנו אפשר יהיה לקבל ידיעות על ישיבה סגורה.

*

כמה ימים לאחר התפטרותו מהממשלה כתב משה שרת מכתב לאחד האזרחים, שפנה אליו וביקש ממנו לחזור מהתפטרותו.

״היה נא סמוך ובטוח - השיב שרת - כי שקלתי היטב את אשר לפני. נוכחתי לדעת, כי עלי לבחור בדרך זו כדי למנוע מהמדינה תקלות יותר חמורות וזעזועים יותר מזיקים״.

בהזדמנויות אחרות אמר וחזר ואמר, כי הרשות בידי ראש הממשלה להחליט מי יהיו שריו. משסבר שזוהי הדרך הדמוקרטית, נהג לפיה גם אם זה פגע בו. כזה היה האיש: טובת הכלל קודמת לטובת הפרט, טובת המדינה מעל לכל.

למופת היה.