1972

הקרוב בידידי

מתוך: נחום גולדמן, זיכרונות, עמ' 295-293

בן-בריתי היותר נאמן ונמרץ במאבק זה[1] היה משה שרת, שגם היה הקרוב בידידַי מבין כל המנהיגים הציוניים (פרט אולי לחיים וייצמן בשנים המאוחרות של היכרותנו). הידידות בין שרת לביני חרגה הרבה מעבר לתחום עבודתנו המעשית המשותפת. אינני מסוגל להעלות בזיכרוני סכסוך חמור כלשהו בינינו אף כי היו לנו לעתים חילוקי דעות בעניינים טקטיים.

הקריירה של שרת ידועה היטב. היא כללה את כל עמדות הכבוד שהציונות והמדינה יכולות היו להעניק. לאחר שעמד שנים רבות בראש המחלקה המדינית של הסוכנות, היה שרת שר החוץ הראשון של מדינת ישראל ולאחר מכן ראש ממשלתה. בן-גוריון דחק את רגליו בצורה נוקשה ואכזרית ביותר. שרת היה איש מחונן להפליא. בייחוד הצטיין בזיכרון פנומנלי ובכישרון נדיר לשפות. הוא ידע כמה וכמה לשונות על בוריין והיה מחדֵש מבריק של עברית. אך זכותו הראשונה במעלה שהיה אבי הדיפלומטיה הישראלית החדשה וחינך דור שלם של דיפלומטים צעירים למחשבה מדינית, שתהלום את מושגי המדינאות המודרנית ותוכל להתמודד עמה. כישרונו המדיני היה בעיקר בניתוח. מעולם לא היה מתעלם מצד כלשהו של בעיה והיה מבסס כל דרישה שהציג על הנמקה הגיונית ויסודית, דקדקנית לאחרון פרטיה. הוא לא היה מדינאי בעל השראה כמו למשל חיים וייצמן. בעיקר פעלה אצלו חשיבה אנליטית שיטתית. בשאיפתו לבסס כל רעיון וכל טענה ביסוס הגיוני מפורט ושלם היה מגיע לעתים לידי הפרזה שגבלה בכפייה פנימית. זכורני שוייצמן אמר לו פעם: ״כשאתה דורש משהו ממשרד המושבות או ממשרד החוץ הבריטי, הגבל עצמך לשניים-שלושה נימוקים משכנעים, ועזוב את היתר. אחרת, כשתגמור לשוחח עם האיש, יש חשש שהוא ישכח את הנימוקים החשובים ויזכור רק את הפחות חשובים״. אולם לגבי שרת עצות כאלו היו בבחינת ברכה לבטלה, שכן שבוי היה, אם יורשה לי להתבטא כך, בקסם השלמות. כל דבר מוכרח היה להיות תקין ומתוקן בכל מאת האחוזים. כל טיוטה שהיה מנסח, כל איגרת שהיה כותב, תוקנה ולוטשה בלי סוף כדי להבטיח שכל מילה מבריקה למשעי ונמצאת במקומה הנכון. יותר מדי זמן ומרץ מקדיש היה לפרטי-פרטים, אבל התחושה האסתטית שלו וכמיהתו לשלמות דרשו את השקעת המאמץ הזה.

כמוני היה שרת תלמיד של וייצמן וגם הוא שימש לעתים תכופות מטרה לביקורת ולהתקפות על היותו ״פשרן״, ״ותרן״ ו״חלש״ כביכול. זאת הייתה גם אחת הסיבות להתנגשותו עם בן-גוריון, שהוליכה להתפטרותו הפתאומית. ברוב הסכסוכים בין וייצמן לבן-גוריון תמך שרת בוייצמן - ובן-גוריון ידע זאת. שרת גם דחה את דעותיו של בן-גוריון בנקודות רבות של מדיניות חוץ, אף כי בשטח זה לא הרחיק לכת כמוני. בעיקר התנגד שרת למדיניות התגמול של בן-גוריון. להתנגדותי בעניינים אלה יכול היה בן-גוריון להתייחס בשוויון נפש, שכן לא הייתי חבר בממשלה, לא כן לעמדתו של שרת, שכיהן כשר החוץ וכראש פלג בממשלה. אין ספק, שהתנגדותו של שרת לקו המדיני של בן-גוריון מסבירה את החלטתו של האחרון להרחיקו. במשך שנים לא התגבר שרת על הפגיעה הקשה שגרמה לו הרחקתו הבוטה מן הממשלה.

מבחינת אופיו היה שרת אחת הדמויות המופלאות בציונות ובמדיניות הישראלית; אציל-נפש שחב את הקריירה המזהירה שלו לתכונותיו החיוביות - וזאת אל-נכון תופעה נדירה ביותר. ככל אדם נאלץ גם הוא לשלם את מחיר מעלותיו. הן מנעו בעדו להיות לוחם אמיתי ולהפעיל את חוסר ההתחשבות הדרוש כדי להטיל רצונו על הזולת. מימרתו של גתה, כי ״איש המעשה אין לו מצפון״, איננה כוללת את שרת. קפדנותו המצפונית רק צמצמה לעתים את יעילותו, את יכולתו לתת תוקף למה שחשב לנכון. לנהל מאבק פוליטי בשיטות ללא-דופי הוא דבר בלתי אפשרי כמעט. שרת לא היה איש שיהלום באגרופו על השולחן, שיגייס את תומכיו להגנה או להתקפה; הוא לא היה איש שמטרותיו יקדשו בעיני עצמו כל אמצעי העומד לרשותו. אך דווקא פגמים אלו הם ששיוו לשרת מעמד מוסרי מיוחד במינו. אף שלא התייראו בפניו כמו בפני מנהיגים אחרים, היה אהוב ונערץ על הבריות ונעשה, בעיקר בשנות חייו האחרונות, לסמכות המוסרית הגדולה של המדינה.

גישתו להסתדרות הציונית ולשאלת מהות היחסים בין ישראל לתפוצות דמתה במובנים רבים לגישתי שלי. אכן, כל עוד כיהן כשר בממשלת ישראל לא יכול היה להתייצב בפומבי מאחורי רעיונות אלו, לא כל שכן בממשלה שבן-גוריון עמד בראשה. אחרי פרישתו ניסיתי להחזירו אל ההנהלה הציונית והצעתי לו פעמים אחדות לכהן יחד עמי כנשיא נוסף, כלומר, יחד נהווה כמעין צוות נשיאים של ההסתדרות הציונית, אך הוא סירב. לבסוף עלה בידי להניעו להיות יושב-ראש ההנהלה הציוניות, ובתפקיד זה אומנם פעל גדולות. הסכמתו לכהן בתפקיד זה העלתה את יוקרתו ואת השפעתו של גוף זה, בייחוד בישראל.

בפעולתו היה שרת בעל מרץ בלתי נלאה, ובעבודה היומיומית דואג היה להסדרת כל פרט קטן. ללא ספק, העניק למפעל הציוני דחף ותנופה חדשה. אם ניתן להצביע על הישגים מסוימים (ואפילו צנועים הם) במאמצים שנערכו אחרי הקמת המדינה לחדש את פני ההסתדרות הציונית ולהעמידה על יסודות חדשים, הרי למשה שרת חלק חשוב בהם.

הערות