נספח 8
מתוך מכתב אליהו גולומב אל דב הוז[1]
5/4/1923
דב,
שפיגלמן כותב לי גם על המצב בכלל בארץ. חוסר
העבודה רב. בקשר עם זה התמרמרות וסכנת פרצים בהסתדרות. אחד הנגעים הכי קשים בארץ זהו
עתה הסכסוך בין ההסתדרות והגדוד. גם שפיגלמן וגם בן-גוריון (במכתב על אודות הספרים
שלו המתגוללים עדיין בגרמניה) מזכירים בצער ובדאגה בעניין זה. מכתב מפורט קיבלה שלומית
ממינה[2] בצירוף מכתב אלי, כאל איש אובייקטיבי.
המכתב מבטא את רוח השנאה השוררת בגדוד נגד אחה״ע.
בוועידה הציע ברל לגדוד להיכנס לבלוק הסוציאליסטי. לא הסכימו. ״לו תפשנו עד כמה זה
יכול להיות בעוכרינו היינו מזדיינים [נערכים] יותר, היינו מחישים את התקרבותנו לקיבוץ.
ול׳חבורת העמק׳״, כותבת מינה, ״השליטים בוועידה - אחה״ע - במקום לדעת את תוצאות הוועידה
צריך היה לדעת את מהלך העניינים בפרקציה של אחה״ע״. טיפת רעל אחרונה בכוס היגונים של
הגדוד היה ישראל [שוחט]. הוא בא לוועידה החקלאית מחו״ל. זה היה מקרה לא חשוב לגבי הגדוד,
אך חשוב בתוצאות שהביא ובמסקנות שהסיקו ״הם״. שמואליק קרא אחרי הוועידה לישיבה של מרכז
אחה״ע כדי שלא יעמדו הגדוד ואחה״ע כשני צדדים זה לעומת זה. האסיפה לא הביאה תוצאות.
כשבאו חברי מרכז ההסתדרות לעין חרוד, סידרו
ישיבה מוקדמת של אחה״ע - של חברי מרכז ההסת׳ ומרכז הגדוד בתור חברי אחה״ע - בלי תוצאות.
על יסוד מסקנות ועדת הביקורת שהמשק שילם סכום
כסף יותר מדי גדול בעד אינוונטר של [פלוגות הגדוד] מגדל וראס אל-עין, אשר אין עליו
גם קבלות חתומות ממנהלי המשק; שהמשק שילם סכום של יותר מ-500 לקופה של עזרת קרובים אשר
הוצע לא לעזרת קרובים, כי אם לצרכים אחרים של הגדוד; שהגדוד הוציא מכספי עין חרוד עוד
כ-800 פונט; שהנהלת המשק התחלפה
כמה פעמים ושהייתה התערבות רבה בזכות של גזירה מוחלטת מצד מרכז הגדוד; שהייתה עזיבת
המקום גדולה - התחלפו כ-150 במשך השנה וחצי, שגם במקצועות התחלפו יותר מדי האנשים
וכי
המוסדות, כנגרייה למשל, אשר צריכה הייתה להעסיק
25, העסיקה אך 8 אנשים וגם לא עשתה את עבודת
המשק, כי אם אך עבודות חוץ - על יסוד כל זה הציע המרכז לגדוד לקבל מקרים אלה: קביעוּת
האנשים בעבודה, אוטונומיה כספית ואדמיניסטרטיבית של המשק לגבי הגדוד, אישור ההנהלה
ע״י מרכז ההסתדרות החקלאית, הטלת מיסים על המשק מצד הגדוד אך לפי הסכמה עם המרכז החקלאי,
ועוד כאלו.
בגדוד הרוב מתנגד לאוטונומיה ולאישור ההנהלה.
יש אך חברים מנאמני אחה״ע המסכימים לזה.
בינתיים קורים אינצידנטים קטנים כעין זה: אסיפה
פנימית של חברי הגדוד. נכנס לאסיפה שקולניק, שבא עם המרכז החקלאי לעין חרוד. מבקשים
אותו לצאת. אחרי איזה זמן נכנס בן-גוריון עם ״שעון ביד״ ומקציב זמן לאסיפה זו, אשר
צריכה לפנות את מקומה לאסיפה משותפת עם המרכז. התמרמרות והתנגדות להצעות המרכז הובעה
באסיפה. ההתערבות בקביעת ההנהלה זוהי דרישה שלא הועמדה עוד לשום ציבור, שמירה על העיקרים
אשר בגללם רוצים לקבוע אוטונומיה משקית היא מיותרת, כי הגדוד הכיר כבר באיסור להוציא
כספים מן המשק ובייחוד עתה, אחרי שמצב הפלוגות הוטב(?).
תשובה מוחלטת לא ניתנה למרכז. היא נדחתה עד
למועצת הגדוד. הגדוד חושב גם לפנות למועצת ההסתדרות.
למועצת הגדוד נקבעו בחירות יחסיות. המשקיים
קיבלו בתל יוסף 59, בעין חרוד 33 קול; הגדודניקים קיבלו בתל
יוסף 87, בעין חרוד 90 קול. דברי מינה, אשר את תוכנם
העיקרי מסרתי לך, כתובים עם התחלת מועצת הגדוד. פתיחה של אלקינד, הרואה שלושה פתרונות
אפשריים:
א. הוצאת החברים שאינם מסכימים לעיקר הגדוד;
ב. עזיבת המקום;
ג. חלוקת המשק.
מדבר מרה על הוועד הפועל של ההסתדרות אשר אסור
היה לו, בתור אורגן מוציא לפועל, לגזור על תוכנו ועיקריו של קיבוץ ארצי, אשר בהם לא
נגעה גם הוועידה. את המשך הדברים היא מבטיחה לכתוב.
אליהו
