269

אל: אליהו גולומב, תל-אביב

לונדון, 24 אוקטובר [1924]

אליהו,

 

תודה לך על מכתבך,[1] באמת תודה. ועל השורות שהקדשת לילדים [גאולה ויהודה] – שבעתיים.

מכתבך לבן-גוריון נמסר לו כאן. עניין הנסיעה לרוסיה יָגֵע ורחוק, והוא במבוכה. הוא כותב לוועד הפועל ודורש החלטה.

סביבנו שוב נסערה, גם נזעמה.[2] הפעם כמעט שאיני לוקח חלק, כל כך שקוע אני בענייני הפעוטים. אני מנבא ניצחון גדול ל״לייבור״, לפחות 40 כיבושים נקיים (ניצחונות פחות מפלות), ואולי גם יותר. נסיעתו של מקדונלד דרך אנגליה הייתה דבר שלא היה כמוהו בארץ זה דורות. הסיפורים ותיאורים מזכירים את הופעתו הראשונה של לַסַל בחבל הריין.[3] יוכל מאוד להיות, כי תוצאת הבחירות תהיה ממשלת מְשַמרים, אך גם זו תהיה לטובה. המפלגה הליברלית נהרסת (רַזְלַגַיֶטְסְיַה). הגיון האומה מאלץ שוב את הניגודים השונים להצטרף ולהתבדל צירוף והתבדלות חדשים, כדי להתכנס למסלול של שתי מפלגות. זוהי הדרך הנאמנה, ואם איטית יותר, לשלטון הפועלים האמיתי.

את הנטל עלי בנוגע לח.[יים וייצמן] אמלא, כמובן, ולמותר כל דברי ההתנצלות שלך ושל שאול.[4]

דבר אחד במכתבך מתמיה ומכאיב. אתה כותב כאילו אין שאלת שובנו עומדת בעולמך כלל. בייחוד מפליא הדבר, מאחר שמכתב מיוחד כתבתי לך, בו ביקשתיך להיכנס בעובי הקורה של מצב הסיכויים לעיתון (היש גם מצב אחר?) ולהודיעני. על המכתב הזה לא ענית, ובבואך סוף סוף לכתוב שכחת כנראה עליו לגמרה.

שלום,

 

משה

לענייני ה״קונטרס״ אשעה.

 

הערות