249
אל: רבקה ודב, ברלין
14 מאי [1924]
אם את חושבת כי אין אני הוגה כלל בך ובילדה
שלך - אינך אלא טועה טעות גדולה, אם כי מוכרח אני להודות כי הרבה פנאי למחשבות ערטילאות
אין לי בימים אלה, ורוב מחשבותי והרהורי גלומים בחומר הממלא את כל תאי מוחי. והראייה
כי אין לי פנאי לכך - שאילו היה, ודאי שהייתי דואג מאוד מאוד גם לך וגם לילדה שלך,
כי הן פעם אחת כתבת ולא יספת, ועל מכתביה של צפורה - שניים במספר כמדומני - לא ענית.
לבואו של דב אשמח מאוד, באמת ובלב תמים.[1] אם כי פנאי לא יהיה לי הפעם לטיולים ולשיחות. בענייני לנדוברג[2] איני נוקף כמעט אצבע - אך הוא יהיה בחדרי (החדר גדול
ומרווח, והמיטה גדולה עוד יותר) ובשעות רחצה וארוחת בוקר, וההתפשטות וההרדמות נוכל
לדבר, ואולי גם לחשוב קצת יחד. גם את ארוחות הצהריים והערב נוכל לסדר יחד, הרי שבסה״כ
יצטרפו רגעים אלה לחשבון גדול. בראשי כל מיני תוכניות בקשר עם השנה הבאה, אשר אנחנו
עכ״פ מוכרחים נהיה לבלותה בלונדון, לפחות עד האביב הבא. זה ברור ומוחלט.
בשבוע שעבר החלטנו, כי צפורה תישאר ברדינג לכל
הקיץ - עד ספטמבר. זה גוזר על תוכניתי הקודמת לבלות את הקיץ, או את רובו לפחות, באיזה
מקום כפר, יחדיו ובנעימים. מדוע נתקבלה ההחלטה הנ״ל ומדוע מבטלת היא את התוכנית הקודמת
- ארוכים הדברים מסבלנותי. צי[פורה] תכתוב ודאי על זה. היא בכלל משמשת לי מזכירה.
בחינותי ב-20-16 יוני. אינני שופע ביטחון. אך הכל בידי שמים, וייתכן
גם שיכול אוכל.
כמה אותות מן השמים! תמול כתבתי את המכתב, ועוד אני שוהה לשלחו - והנה
הבוקר בא מכתבכם. ומייד אחריו מכתבו של זכאי המצורף. עניתי לו כי אתה בברלין.[3]
אשר לבואך הנה. אני מעבר לשבע חומות, אך עד כמה שאני תופס אין לבואך ערך
בקשר עם התערוכה. התערוכה בכללה כנראה - failure. הביתן הא״יי - אותו דבר, בריבוע.
פשוט מַעֲטֶה כלימה על עבודתנו בארץ. לא ראיתי (ולא אראה עד סוף יוני) - אך זוהי דעת
כל הרואים. אם יש לבואך ערך - הרי רק בקשר עם קשירת קשרים לאקספורט של אבנים, אשר לדברי
לנדוברג הוא בגדר של עסק ממש. רוטנברג נסע כבר לארץ. אך אל תעמיד את הדברים בנוגע לתערוכה
על דעתי בלבד.
נשקו לי את הקטנה בקצה החוטם הוורוד וכיתבו לי מילים אחדות.
משה
