217. אל: ברל כצנלסון, תל-אביב - 5/5/1923
שם הספר  ימי לונדון ג'
שם הפרק  217. אל: ברל כצנלסון, תל-אביב - 5/5/1923

 

217

אל: ברל כצנלסון, תל-אביב

5/5/1923

ברל,

 

בהמשך למכתבי הקודם רצוני להוסיף רק זאת.

אינני רוצה - לע״ע - לשוב לארץ בשנה הבאה. אני מגדיל עתה את אוצר ידיעותי רק קמעא קמעא, כמלקט פירורים. הרי שאם אדחק את הקץ אבוא לקוי מהרבה בחינות. זאת ראשית.

שנית, רק בזמן האחרון עלה בידינו כאן ליצר עובּר של סניף פועלי-ציון חדש, דובר אנגלית, המבטיח דבר-מה. עיקר העבודה תתחיל רק בסתיו, ואפשר מאוד שתתפשט על פני ערים אחדות. אם לא אתמסר לזה לשנה אחת - יהא גורל הניסיון הזה כגורל רבים שקדמו לו: קְפָדָה בלא עת.

שלישית, אינני רוצה לשוב בלי צפורה, לנו ברור כי את השנה הבאה תבלה ברדינג - בעבודה חקלאית ובלימוד.

אשר לעיתון - איני רואה תקווה להתגשמותו בשנה הבאה. לעיתון צריך להתכונן כדבעי, צריך לטכס עצה ולמצוא כסף - ליצור קרן מיוחדת לכך, ובאמצעים מיוחדים. איך יקום הדבר - נסתם ממני.[1]

כתיבתך הערה והרעננה מדי שבוע בשבוע,[2] הלשד שבתוכן והשטף בלשון - כל אלה מרנינים מאוד ומבשרים טובות לעיתון.

אני חוטא ל״קונטרס״.[3] ידעתי זאת, אך היה נא בטוח כי אני עושה my best (סימן השאלה היה מיותר). ואם best זה עלוב הוא מאוד - לא בי האשם.

אני מצרף קטע מ-Jewish Chronicle.[4] מי מסר להם את הדבר, איני יודע.

מן החוברת קכד מתחיל ה״קונטרס״ כנראה לצאת מן המצר אל המרחב. אגב, אליהו בלי ספק נכשל בטעות גסה מאוד. לא ישוער, כי רק %10 מהמיסים בגרמניה יבואו מידי בעלי הרכוש. אליהו תרגם כנראה את המונחEinkommenskur  (Income Tax מס הכנסה) ״מס המשכורת״, ואת זה פירש פשוטו כמשמעו: משכורת - להוציא הכנסה שהיא בבחינת רווח או רנטה. אני כותב לו על הדבר.[5]

עוד הערה: אחר כל הכתוב ב״קונטרס״ על ״מאורע השבוע ביפו״ אין להציל פרטים ברורים ומדויקים - מה אירע. נוסף על הכל, וקודם כל, צריך היה לבוא סיפור המעשה בקצרה.[6]

בקשר עם העניינים בעתלית.[7] הלכתי עם בר-כוכבא - עפ״י בקשתו - אל וולטר כהן[8] מנהל ענייני האק' בורד, לדבר על הלוואה למשרד העבו״צ. האיש עושה רושם טוב, מקשיב וצלול דעת, גם לא צר מוח. התאונן מרה על עתלית. אמר, כי באי-כוחם (קסל[9] ובורדין[10]) כרתו חוזה עם בעלי המקום, שעפ״יו הכירו כי אין פיטורי פועלים נעשים אלא בהסכמת המועצה המקומית. דבר החוזה הזה נודע להם רק בדיעבד. לדידם זוהי שאלה שבעיקר, הם חברת מניות, שהתחייבה לנותני הכסף לנהל את ענייניה בארץ על טהרת העסקיות, ואלה, הסוחרים האנגלים לא יסכימו כי שלטונם בעסקם יוגבל ע״י חוות-דעתם של הפועלים. הם צריכים להקטין את העבודה ושלושים איש צריכים ללכת. אמרתי לו, כי אין לדון בשאלות בהפשטה, אלא על יסוד ״המציאות הא״יית״. ומציאות זו מחייבת חלוקת העבודה שישנה בעין בין מספר פועלים יותר גדול מזה שהיה ממלא אותה בעבודת זמן מלא (full time); שאם לא כן, משבר חוסר העבודה הקיים יהיה חמור שבעתיים, וכל ״הבעלים״ בארץ יסבלו ממנו וישאו את האחריות. אמר, כי הוא מבין זאת היטב, אלא שזהו עניין לסידור ולהסכמה למעשה. אך הסכסוך הוא עתה בנוגע לעיקר. וגם למעשה לא הרי יפו כהרי עתלית, ששם הם מספיקים לפועלים דירה, מים(?) וריפוי; נמצא, שאם אומנם ישלמו ל-60 פועל רק את השכר המגיע ל-30, הרי בהוצאות דירה, מים וריפוי יוציאו את הסכום הכפול מכפי שצריך. העניין רציני מאוד בעיניהם, ואם לא יגיעו פרנק[11] וגולדווטר[12] לידי הסכם עם ב״כ הפועלים  I am very much afraid we shall have to close shop - זאת אומרת יוכרחו להפסיק את העבודה לגמרה. ועל-כן If you have any influence with your friends there - טוב תעשו כי תכתבו להם ותסבירו את המצב. הנה, אנחנו דנים בשאלת הקמת בי״ח למלט (יג׳ור).[13] החלטתנו תהיה מושפעת הרבה מתוצאות עניין עתלית. עד כאן שיחתנו איתו.

באתי הביתה ומצאתי את ה״קונטרס״, ובו הכתבה מעתלית. על הסכסוך והשביתה - אין מילה. רק רמז. כנגד זה - עניין העבודה הערבית. אני תרגמתי את הכתבה כלשונה ושלחתי לוולטר כהן - לשם אינפורמציה. הן צריך האק׳ בורד לדעת מה כותבים עליו. אך מדוע זה אין עניין השביתה מסופר ב״קונטרס״ כראוי?

אגב, לרגל אותה השיחה התברר לנו - ע״י קריאה בגוף פרוטוקול אחד - כי בַּעֲמוד פעם לפני הנהלת הבנק הקואופרטיבי השאלה, אם להלוות כסף למשרד העבו״צ, חיווה הופיין[14] (שהוא אחד מחברי המועצה) את דעתו, כי עדיין צריך לתהות על קנקנה של הסת׳ פועלי עבו״צ ובניין, אם קואופרציה היא זו; הוא, הופיין, טרם הגיע לכלל דעה בנוגע לדבר. אין פרצופה של ההסת׳ מחוּור לו עדיין, והדבר צריך לימוד. שמור לו את הדברים האלה, ירובעל.[15] הן אתה זַכְרָן.

ב״פועלי-ציון״ - הסניף הקיים - העניינים יגעים, יגעים. חסין התפטר בהחלט, וכף המאזניים שבי הוכרעה בהחלט לחובתו.

 

שולי הגיליונות לנשכחות.

את מכתבך[16] נתתי לקפלנסקי. א״א היה אחרת. פגעה בו שאלתך: ״מה דעתך בדבר העברת ק׳ לא״י בקשר עם אחד המוסדות״. ק׳ כדרכו - בגלוי וכיסוי - רמז כי הן אמר לא פעם שנכון הוא לעבור לארץ; עליכם להכין לו מקום, ולא לשאול שאלות-תם. אומנם, בעצם, מתכונן הוא ללכת בשנה הבאה מפה לאירופה ורק אחרי זה יחשוב על א״י אך בכל מקרה אתם צריכים הייתם לסדר את בואו.

פלר סיפר פה, כי אהרונוביץ[17] עומד להתמנות לסגן מנהל של הבנק [בנק הפועלים]. על זה חרה לו מאוד. אם יש אפשרות לקבל משרה משתלמת - לוקחים את אהרונוביץ.

אתה שואל במכתבך על איזו ״ועדת קימוצים״.[18] אכן בעל זיכרון אתה ואיש תמים. פה ניסו לעשות קימוצים קטנים בלי כל ועדה. אך רק פקידים קטנים אחדים הלכו. גדולים אחדים שניסו לפטרם מחזיקים בקרנות המזבח ועודם על כנם.

מיהודה קיבלתי מכתב על הוועידה - 72 עמוד! אם הייתה פעם ועידת פועלים בעולם שזכתה למכתב כזה - איני יודע.[19]

שלום לך,

 

משה

 

הערות



[1] הגיליון הראשון של ״דבר״ יצא לאור כעבור שנתיים, ב-1/6/1925.

[2] ב״קונטרס״ - מאז התחדשה הוצאתו לאור בפברואר 1923 (בחוברת קכ).

[3] נראה שב״כ טען שמ״ש לא עשה דיו בהפצת ה״קונטרס״.

[4] שבועון יהודי רב מוניטין, נוסד בלונדון ב-1841, נטה אהדה לציונות. הקטע הנזכר לא אותר.

[5] ברשימתו ״מכתבים מגרמניה״ (״קונטרס״ קכד, 20/4/1923), כתב א״ג:

השינויים שבאו בשלטון לא הביאו לידי שינוי המצב בגרמניה. שער הכספים המשיך לרדת וניצול המדינה כולה ע״י בעלי הרכוש גבר עוד יותר עם הגיעם לשלטון. סכום המיסים הנגבה ממיסי המשכורת הנהו עתה כ-90 אחוז מכל המיסים. ז״א הפועלים והפקידים נושאים על עצמם 9/10 מכל מיסי המדינה. ובעלי הרכוש - אך 10 אחוז.

[6] מדובר בהתנגשות אלימה בין פועלים ושוטרים ערביים, שהתחוללה בעקבות סכסוך עבודה.

[7] במדור ״בעבודה״ ב״קונטרס״ קכד דווח כי בתעשיית המלח בעתלית:

הפועל היהודי הולך ונדחק כאן מן העבודה. כיום - מספר הפועלים העסוקים בתעשיית המלח הוא כרביעית ממספר הפועלים האחרים. ההנהלה המורכבה מב״כ ה״ועד הכלכלי״ (אקונומיק בורד) ויק״א, ממשיכה בדרך זו, ובסוף מרס רצתה לפטר גם את מעט היהודים העובדים כאן ולהכניס במקומם אחרים. דבר זה לא עלה בידם הפעם, הודות לחוזה שישנו, המחייב את ההנהלה להעסיק בעבודה את הפועלים שכבר נתקבלו. [---] בזמן האחרון, אחרי כל ההבטחות - הכניסו שוב 70 פועלים בשעה שמאות משלנו נאנקים מחוסר עבודה. בהנהלה נמצאים: מר קסל, המפורסם בתור ״ציוני טוב״, מר רוזנפלד ב״כ יק״א ומר גולדווטר ב״כ האקונומיק בורד. כל אלה אנשים מכובדים ומקובלים ב״חברה״. כל אלה עוסקים כאן בבניין הארץ. אולם בניין הארץ והעסקת פועלים עברים הם כנראה דברים שונים.

[8] ולטר שמואל כהן (1960-1870). מזכיר המועצה הכלכלית לא״י שהוקמה בלונדון ע״י ח״ו ב-1920 ומנתה עשרים יהודים אנגלים, לאו-דווקא ציונים, כדי לייעץ בענייני פיתוח בא״י.

[9] ישראל קסל, ר' עליו יל"ב.

[10] לא זוהה.

[11] אנרי פרנק (1937-1878). מהנדס יליד פריס, מ-1903 בהנהלת יק״א ואחראי לניהול מושבות הברון. אח״כ ממנהלי פיק״א.

[12] נציג ה״אקונומיק בורד״ בתעשיית המלח בעתלית.

[13] בי״ח לייצור מלט בנשר. הוקם ב-1923 והחל לייצר ב-1924.

[14] אליעזר הופיין, אז סגן מנהל בנק אנגלו-פלשתינה. ר׳ עליו יל"א.

[15] ״ירובעל״ - שם עט של ב״כ ברשימותיו ב״קונטרס״.

[16] מכתב ב״כ לא אותר.

[17] יוסף אהרונוביץ׳ (1937-1877). עלה ב-1906. ממנהיגי הפוה״צ ועורך ביטאונו ״הפועל הצעיר״. ממייסדי וראשי ההסתדרות הכללית, בנק הפועלים ומפא״י. מנהל בנק הפועלים עד יום מותו.

[18] קימוצים בהוצאות בהנ״צ בלונדון. ר' מכתב 203 הע' 15.

[19] ר' נספח 7.

 

העתקת קישור