מזהה |
2581 |
שם הספר |
ימי לונדון ג' |
שם הפרק |
216. אל: גאולה שרתוק, תל-אביב - לונדון, 5 במאי 1923 |
216
אל: גאולה שרתוק,
תל-אביב
לונדון,
5 במאי [1923]
גאולה,
המכתב הזה רק לך.
אבל לא עלי ולא עליך, אלא על נערה אחת הנוסעת השבוע מכאן לארץ. כמדומני שכבר
כתבתי, כי שתיים ממכרותינו ותלמידותינו כאן עתידות לעלות - זוהי אחת מהן. חבילתן
התפרדה בשל איחור התעודה של השנייה. שֵם העולה עכשיו - שרה רוזנגרדן. יש לה כבר
שתי אחיות בא״י. האחת שאני מכיר, נערה-מרגלית, עומדת כנראה להינשא לשמחוני (הקיטע)
בעין-חרוד.[1] זו הנוסעת עכשיו היא אחותה הקטנה. היא פקחית מאוד, תקיפה
באופיה, קצת-קצת שְטוּצְ׳קַה [רוסית: מפולפלת], אבל בכ״ז נערה טובה מאוד,
עליזת-חיים ומלאה כוחות.
מה תעשה בארץ -
מי זה יוכל לומר עתה. היא תחפש משרה, יש לה גם משיכה - אולי שטחית - לעבודה. אינני
חושב שאת תוכלי לעזור לה. אך אנחנו פה היינו בידידות ובזמן האחרון הייתה מבקרת
אותנו לעתים קרובות, וצפורה הייתה עוזרת לה בעברית (מורָהּ - דוד הכהן), ולכן
כשתבוא לתל אביב ישנה במקצת חובה על אחותי להתעניין בה.
בא״י יש שאט-נפש
ידוע לשפה האנגלית, ועולה הבאה מאנגליה עלולה אולי לסבול מזה. אני רוצה שתדעי שיש
פה, בלונדון, גולה יהודית כגולה שיש בוורשה או בווילנה. ויש פה בנות-ישראל כשרות
וטובות כבכל עיר ואם בישראל, וזוהי אחת מהן. ואם היא תיבדל באנגלית שלה ובקצת
״נימוסיה״ מחלוצה ממזרח אירופה - אין בזה שום רע מוחלט, ואם יש - פחות מכל בה
האשם.
נשיקות רבות לך,
יקרה שלי.
משה
המגילה של יהודה
נתקבלה ונבלעה.[2] לאימא נשיקות.
[1]
רבקה רוזנגרדן. מחכנת. נישאה לדוד שמחוני, מפעילי המשק.
[2]
״המגילה״, שבה תיאר יהודה בפרטות את ועידת
ההסתדרות השנייה (7-20/2/1923), מובאת בנספח 7.
|
|
|