[1] מ-26/1/1923, ומ-17/2/1923.

[2] בברלין התכנסה ועידת ״החלוץ״ ב-12/3/1923. משם כתב ד״ה את המכתב שלהלן לרבקה בווינה:

אתמול הייתה הפתיחה החגיגית של ועידת ״החלוץ״. באולם גדול לפני המוני נאספים. פתח [זאב] לוינזון, בקצרה ובהזכרת נשמות. אחריו דיבר זלמן [שזר] באש האצורה בקרבו תמיד. אח״כ החלו ברכות מברכות שונות. לבסוף הודיעו מעל הבמה כי בין הקהל נמצא ש' טשרניחובסקי. החלה אוֹבַצְיַה ממושכת. מיאן לעלות על במת הנואמים. לבסוף הכריחוהו. עלה. החל לדבר כשהוא כולו רגש. לבסוף אמר: ״איני יודע לנאום. אקרא לכם שיר״. לא אזכור למסור לכם את כל השיר. מתחיל הוא כך: ״אומרים ישנה ארץ, ארץ כולה שמש״. אח״כ מתאר הוא פגישה עם רבי עקיבא: ״שלום לך עקיבא / שלום לך רבי / איפה הם הקדושים / איפה המכבי? / השיב לו עקיבא / השיב לו הרבי / ישראל כולם קדושים / אתה - המכבי!״ ההתרגשות הייתה רבה מאוד. רגע עליית נשמה אמיתית. אח״כ הקריא זלמן, לאחר הקדמה קצרה מלאת רגש, מכתב מ[שמעון] דובנוב, שנתקבל בהתלהבות ע״י הקהל. אח״כ דיבר ארלוזורוב. אח״כ דיבר דב הוז, נאומו זה הצליח מאוד לדעת כל המסובים. מזלמן קיבלתי מחמאות אין סוף.

[3] ״יודישה רונדשוי״ - שבועון הסתדרות ציוני גרמניה, יצא לאור בגרמנית בעריכת רוברט וולטש.

[4] ברשימה "מוועידת החלוץ", מאת הד (דב הוז), שפורסמה ב"קונטרס" קכא, 30/3/1923, תואר ערב הפתיחה. בין שאר ברכות שהשמיעו בו, קרא ז' שזר את ברכת ההיסטוריון שמעון דובנוב:

אחי הצעירים, עמדתי על יד ערש ילדותכם, בימי החלוצים הראשונים מימי ביל"ו, ועתה מאושר אני לראות דור חדש של החלוצים, מלאים כוח נעורים בעולם שקפצה עליו זקנה. הנני מברך אתכם, אחי, ליום ועידת החלוץ השנייה ומביע את תקוותי שתזכו לעלות לארצנו ולחזק את העלייה בכלל, שהיא היום "המנדט" הנאמן ביותר לקביעת מרכז לאומי בארץ אבותינו. בברכת התחייה הלאומית, שמעון דובנוב.

אחרון הנואמים היה ד"ה, שדיבר בשם הסתדרות העובדים בא"י:

"הסתדרות העובדים נפגשת איתכם, חברים, לא ברגעים חגיגיים בלבד. לפיכך לא לברככם באתי, אלא לספר לכם מכל העובר עלינו ולמסור לכם מה החובות שאנו מטילים עליכם". הנואם מספר על הגידול  של הסתדרות העובדים בארץ במשך הזמן הקצר של קיומה. מספר על הקושי שהיה להס' בעבודתה. מביע את ההתמרמרות נגד הממשלה שהפריעה בעד הגירה חופשית. מדבר נגד יחס הזלזול של העיריות ויתר מוסדות הממשלה אלינו. מאשים גם את ההסתדרות הציונית שלא השקיעה די כוחות להטבת התנאים האלה בארץ. מספר על ועידת ההסתדרות הכללית האחרונה, על היווצר "חברת העובדים" שתאושר ע" הממשלה ושתי החברות הבנות - חברת ההתיישבות וחברה לעבודה וחרושת שיתופית. את כל העבודה בקשר עם מוסדות אלה - שתצטרך להיעשות בחו״ל - מטיל הוא על הסתדרות ״החלוץ״. הוא מציע ש״החלוץ״ יפנה אל כל ההסתדרות והקיבוצים שבירכוהו זה עתה בדרישה לאמץ את הכוחות לעבודה החלוצית של בניין א״י העובדת.

[5] במכתב א״ג למ״ש, ללא תאריך נאמר:

אתה שואל במכתבך על מעשי דב ותוכניותיו [---] בנוגע לשנה הבאה מפקפק מאוד דב אם לקבוע את שבתו בלונדון או בברלין. לונדון טובה מפאת אפשרות יתרה של התאמת לימודיו לצורכי הארץ. ויש שם גם אפשרויות של קשרים היכולים להיות חשובים לנו בעתיד. לעומת זאת, ברלין נוחה יותר לרבקה. עוד טרם החליט דבר.