195
אל: עדה, ברלין
לונדון, שבת, 11/11/1922
עדוצ'קה,
מדוע אינך כותבת
לנו? איננו יודעים גם איפה את נמצאת. במקרה, מתוך מכתבו של יהושע ברנדשטטר
מטרייסט, אנו למֵדים כי יש לך מען חדש. אך אין הדבר מוכיח כלל שנשארת בברלין,
וכמובן שאין הדבר אומר לנו אנה פנית - אם הלכת מברלין.[1]
עדוצ׳קה, אני
מודה מאוד כי כשבאתי ללונדון, ובייחוד כשבאה אחרי צפורה, התבלבלתי. התבלבלתי לא רק
מפני שהחלו אצלי חיים חדשים והופיעו חובות חדשות - גם מפני זה - אך בעיקר מפני
שבכלל החלה שנה חדשה - ובבת אחת פערו תהומות רבים את לועיהם לבלעני. ממש כך. ונעשה
לי ״ראש קטן״ ולא היה לי כוח להכיל את הכל. ואולי מפני זה לא כתבתי לאליהו יותר
מענייני עסק, ומפני זה כתבתי לך רק פעם אחת,[2] מאז נסע אליהו.
אעפי״כ,את לא
צריכה היית להתנהג כך. את אינך יודעת כמה שמחתי על פגישתנו הקיץ. היא הייתה לי
טובה מאוד ומתוקה. האומנם אנחנו נינתק שנית?[3] לא צריך, עדוצ׳קה.
מאליהו קיבלתי
מכתב קצר מאוד מהארץ.[4] כתבתי לו השבוע מכתב
ארוך מאוד הכל בענייני הגן. אף מילה אחת על עניינים פרטיים לא כתבתי. אולי אכתוב
עוד. איני יודע.
אני שולח היום
מכתב ארוך לרבקה. לה לא כתבתי כל הזמן. אני מבקש אותה כי תעביר את המכתב אליך.
הכותבת את הביתה? אני כותב כמעט מדי שבוע. הם אינם כותבים. לא, אין לי מושג מה עם
יהודה השנה, היש לך?
אצלנו הכל כשורה.
צפורה עושה חיל באנגלית,[5] מבקרת עתה את
התיאטרון היהודי מווילנה. לפעמים יורד מצב הרוח מאוד, ולפעמים עולה קצת. ממכתבי
לרבקה תביני. וגם בלעדיו תביני בוודאי. אך מה לעשות?
שלום לך, נשיקות
רבות בעיניים ובצוואר.
המעיל הברלינאי
המפואר החל את הקריירה שלו על כתפיה של צפורה רק מהבוקר. במשך הזמן נפרד מצבעו
המקורי והפך כחול! מתאים לכובע ומבטיח לא להתלכלך בחריצות כזו אשר הראה בהתלכלכו
בדרך.
היום היה האות -
כדת המלכה ויקטוריה והפרלמנט הבריטי; בקרוב יהיה האות - כדת משה וישראל. והכל ייתם
וישלם.
שלום לך עוד פעם,
ונשיקות עוד יותר.
משה
הערות