מזהה |
2508 |
שם הספר |
ימי לונדון ב' |
שם הפרק |
157. אל: דב הוז, ירושלים - לונדון, 23/3/1922 |
157
אל: דב הוז, ירושלים
לונדון, 23/3/1922
דביק
מכתב זה שאני שולח[1] שהה בידי ימים לאין מספר. הסיבה העיקרית - אשר חליתי
לפתע בשבוע שעבר ונכלאתי בחדרי לבלי צאת. הייתה אנגינה כהלכה, עם כל דקדוקיה, כבימי
הילדות. אל תחשוש לספר בבית. אימא יודעת את האנגינות שלי. עתה הכל בטוב.
בשבוע הבא יבהיר האופק לרגלי החל חופש פסח ואז
אשוב להמטיר. אומנם גם לע״ע שלחתי היום ל״קונטרס״ כתבה ארוכה מני גלות.[2]
רמזי [מקדונלד] חי וקיים. כותב הרבה. אשלח הכל.
באסיפה פומבית סירב לדבר לע״ע. נערוך לו כנראה קבלת פנים לא פומבית.
ובכן - להתראות בדואר הבא.
שמעתי כי בר-כוכבא[3] כבר הפליג. האומנם?
דבר אחד. כל החבריא שלנו ביפו ובירושלים כמרקחה
עלי, על אשר העזתי, אני היושב בלונדון, "למַנות" את שפיגלמן, היושב בברלין,
לערוך ה"קונטרס" היוצא ביפו מבלי שאול פי איש וכו'. שמא תברר לכולם, כי
במעל הזה הייתה קודם ידו של ברל הגדול בעצמו, ואח"כ ידך אתה, ורק אח"כ
נסתבכתי אני בעניין. הצרה היא כמובן ששפיגלמן הכזיב, אבל זהו עניין אחר לגמרה.
העיקר שלא עשיתי דבר בלתי אם נַסות להוציא לפועל רצונו והחלטתו של ברל, אשר הוא בוודאי
זכאי למַנות עורכים ל"קונטרס", גם בזמן היותו בחו"ל. עשה זאת
ויחדלו מהמטיר גערות, עדינות אומנם, אך בכ"ז.
משה
|
|
|