143
אל: דב הוז,
תל-אביב
לונדון וכו', 9/2/1922
דביק,
1. את מכתבך על חוסר העבודה קיבלתי מאחותנו [רבקה] רק תמול. תאריך אין
על ההעתק כמובן, אך אין דבר. אני מְרַבֶּה [מעתיק] אותו, שולח לברל ומראה לחיים
ולקפלנסקי-ניידיץ'.[1]
2. מאליהו אין קשב
בזמן האחרון. על דוד הסכמנו שייסע, באם יהיה צורך, לאחר הבחינות - עוד כחודשיים. כסף 1,200 פונט (נוסף על הקודם) הם
קיבלו מפה. פיני התחייב לתקן את המעוות
באמ׳ מבלי להודות כי היה כאן מעוות וכי צריך ״לתקנו״ - אך לע״ע טרם. אני לא אניח
עד אם.
3. דוד יצא משם,[2] חזר הביתה, אך הקשר שריר וקיים, והבחור לנו מס
עובד בידיעות. עמדתם [של המשלחת הערבית] ב-.C.O יותר רופפה מתקיפה - א״כ
דבר ברור אין להגיד. חיים שקוע כולו באופטימיות,
בטוח ביטחון ברזל במנדט,[3] קיבל מכתב קצת מתרפס מבֶני[4] - כי המצב הכלכלי [בא״י] הולך וטוב, כי בקרוב
תפנינה עוד אדמות להתיישבות יהודית (אחרי גמר הַהַאֲחָזָה בע׳וֹר?),[5] כי אומנם יש מחוסרי עבודה (איני זוכר איזה
מספר הוא נוקב), אך זה רק מוכיח עד כמה צדק הוא, בֶני, בהגבילו את העלייה; שאלמלא
הוא, הייתה ההסת׳ הצ׳ אנוסה עכשיו לעשות זאת בעצמה, וכדי ביזיון.[6] בעד מה שעשה הוא נטל תשעה קבין התמרמרות מכל
העולם; אילו היה יושב בחיבוק ידיים, היה כל זה ניתך עכשיו על ראש מנהיגי ההסתדרות,
״הרי שאתם חייבים להודות לי״. הקונסטיטוציה כביכול ערוכה ומנוסחה בתשעים
סעיף - מה תוכה רצוף איני יודע, יש לקוות כי אדע במשך השבוע.[7] הבחור[8] אמר, כי היא all right
בשבילם ומכה לציונים; ויתורם היחיד - ההצהרה. חיים אומר, כי להיפך. לך דע. החבריא [המשלחת הערבית]
נשארת פה לע״ע, א״כ ב-.C.O בטוחים שבקרוב יזוזו. בקשר עם הישארותם פה צצה
תוכנית חדשה, שָגיאה, אשר אם תקום והיה זה פועל כביר. [בשולי המכתב]: תוכנית זו
כבר בטלה.
דוד הולך מחיל אל חיל
באומץ, אך בביטחון; אני איני בולם; רק לפעמים קצת מדריך.
עובר עלינו עתה בולמוס של
אסיפות וויכוחים פומביים איתם. הייתה אסיפת חברים של קלוב ליברלי די חשוב באיכותו,
לגמרה לא בכמותו.[9] ג׳[10] מדבר בכישרון, בְּרוך חתולי, ובדֵי ברק. רק
לפעמים מבצבץ ביטוי או תנועת-יד החושפים את האַזיאַט [האסייתי]. עמד בשער שטיין,
נהג פולֶמיקה ביד רמה עם נופך גדול של brilliancy [ברק] ומעך אותו מכל צד. אך לעצם העניין דיבר לא דַי.
היו״ר בסכמו היה על צדנו - הוא חברו של הרברט [סמואל] עפ״י הקבינט האסקוויתי[11] ויורשו בדואר[12] Hobhouse Sir Charles - עמד בעיקר לא על השאלה
המוסרית ההיסטורית כ״א על הצד העובדתי הכלכלי - ארץ אשר קיבולה עוד לא נמלא וצורכי
האנושות לנצל את כל השטחים והאוצרות. השקפה זו היא הרבה יותר טובה ומועילה מן
הראשונה לדעתי, מפני שעלולה היא לעמוד בניסיון יותר.
אחרי זה הייתה להם
[למשלחת הערבית] פגישה עם הוועדה לעניינים בין-לאומיים של מפלגת העבודה. ההסת׳ הצ׳
פנתה אל הוועדה ודרשה שיזמינו גם את באי כוחה לשיחה. הוועדה נענתה והייתה גם לנו
פגישה, אשר עליה אני כותב לוה״פ של אחה״ע ולא אחזור כאן. תקרא אצל בן-גוריון. Please.[13]
אמש היה שוב ויכוח בקלוב
אחד, אשר רובי חבריו הם עיתונאים. מצדנו דיבר ההדיוט גְרַד[14] (הוא חבר, דָבָר הפותח פי כל אתון),[15] מצדם שוב ג׳, פיהם היחיד. לא הייתי, אך כבר
קיבלתי דו״ח בטלפון, כי ה-speech של גרד היה poor
מאוד והנאום של יריבו - לעילא ולעילא, תוכו רצוף שקרי שקרים ודברי רעל, כמו תמיד.
שטיין בתור אורח דיבר רק 5 דקים. היה vote
והרזולוציה שהוצעה ע״י גרד (בעד אישור המנדט על יסוד הצ׳ בל׳) נפלה ב-6 נגד 9. אך אין זה סימפטומטי
דווקא. אילו היה נואם אחר הייתה הרזולוציה עוברת וגם אז לא היה הדבר סימפטומטי.
בכ״ז לא נעים. ואם תשאל, מדוע לא הייתי - פיני שיחיה העמיס עבודת תרגום עם פקודה:
עד הבוקר, וקיצצתי בלילה כך שלא נשאר ממנו כמעט כלום.[16]
4. הכתבתי לך, כי
המצאתי לשפיגל[מן] 20 פונט? עשיתי על דעת עצמי,
לוויתי כסף מאנשים פרטיים (גם מעצמי) על חשבון הכנסותיו העתידות של ה״קונטרס״ -
ז״א שבמשך חודשים אחדים לא יקבל ממני ה״קונטרס״ אף פרוטה - וקיבלתי משפיגל
התחייבות במכתב שהוא נוסע לא״י, ויעבוד ב״קונטרס״ ולאחר הכל - קְרא את דברי רבקה.
אני בפירוש אינני רחמן, אפילו אם תכעס עלי אתה. יש חובה בעולם, ואין זו אלא
דמורליזציה. הן הכסף יוּצא בינתיים, אם רק לא הוצא כבר, שפיגל במקומו יישאר, ואנא
אשא את חרפתי? בינתיים יצא כך, שמתוך ביטחון גמור ששפיגל כבר בדרך כתבתי ל״קונטרס״
על כל העניין. עתה נגלה הדבר ואין בידי להשיב. מה לעשות? אינני יכול לכתוב לו. והן
הוא חייב היה לכה״פ להודיעני, וזאת לא עשה.
5. רצוף מכתבה של רבקה.[17]
הַ - התכתוב? על מחלוף
באמת מַכְנַלְתי ביד.[18] הוא עוד מעיז לשלוח לי מכתב בשביל פיני. את
האינפורמציה שבמכתב זה תמסור כמובן למי שצריך.
המשך למחרתו:
מכתבי - הגיליון הראשון -
הוא הד רפה מאוד לזעקת השבר שבמכתבך על חוסר העבודה. את הסיבה אל תבקש בריחוק
(במקום וברוח) חו״ש, כ״א פשוט בעובדה שהמכתב נכתב אחרי ליל נדודים, והייתי ״חלוש״,
בגוף ובמוח.
רבקה בהעתיקה לא כתבה את
התאריך. אני מניח שזה נכתב בראשית ינואר, ושעתה הוטב המצב במקצת, כי הידיעות
האחרונות מהארץ (לא מכם) אומרות, כי כחצי מחוסרי העבודה ביפו (300 מ-600) הועסקו בבניין ותיקון
רחובות ובחיפה החלה עבודת נווה-שאנן[19] (אגב, עפ״י ידיעה שהייתה
בארץ, כי ״חברת נווה-שאנן עשתה חוזה עם המשרד לעבודות ציבוריות בדבר סלילת כביש כך
וכך אורכו״, נדפס בביולוטין הציוני היומי כי ״חברת נווה-שאנן חתמה חוזה עם מח׳ העבודות הציבוריות של הממשלה״. כשבאתי לחרף
אותם טענו: ״מניין לנו לדעת? הן יכול להיות שנווה-שאנן זוהי אגודת פועלים העוסקת
בסלילת כבישים״(!!!); סוף סוף ניאותו לתקן את השגיאה בגיליון הבא). דבריך כי גם אז
נימָצא רק בראשית הפתרון, במקומם עומדים.
מפיני אל תקוו לישועה
קרובה. אין צריך לומר, כי הצעתך ״לשלוח תלגרמה לפיני כי יתחיל מייד בעבודת הירקון״
היא בבחינת דקירת סיכה לפיל. פיני ״צועד בַטוּחוֹת, לא יחפוז״.[20] ע״י מחלוף מפי קסל בוודאי כבר נודעו לך פני
הדברים החדשים. הזנחת הירקון לע״ע והצבת
תחנות דינמיות [מוטוריות] ביפו, ואולי גם בחיפה בזמן הראשון, דבר שידרוש מעט מאוד
״ידיים״. אלו אינן הַסָקותי, אלה היו
דבריו אחרי הראי לו את מכתבך. לדעתו - דעת האיש החושב, כי הכל נעשה או צריך
להיעשות בעולם עפ״י הנהלת יחידים אנשי-סגולה, ובלעדיהם אין צריך איש לרגוז ממקומו,
וכל זמן שתוכניתם של אותם היחידים לא גמלה צריך לחכות ולחכות (כך אני תופס את
הפסיכולוגיה של פיני) - צריך היה להפסיק עכשיו את העלייה, ועל ההגבלות שהוטלו אחרי
[מאורעות] מאי [1921] צריך - מהבחינה הכלכלית -
להביט כעל אושר, ומוטב היה עכשיו להפסיק את העלייה לגמרה ״עד לכשירחיב״.[21] בנוגע ל״אקונומיק בוֹרְד״ - זה שם המוסד שאתה
קורא לו משום-מה ״הוועדה הכספית של מונד״ (מונד שקוע עכשיו ב-Ministry of Health שלו יותר מבכל עניין אחר) - אבסורד לקוות, כי
יעשה דבר-מה בנידון זה. אחת הֲחלטתָם - ביזנס על
טהרת הקודש.[22] בנוגע לזה יתחילו לעשות בקרוב דבר-מה, אך רק
ביזנס ולא יותר. ובנוגע ליק״א - יש שם צרות
נוראות.[23] בימים האלה אקבל אינפורמציה מפורטת מוולפי
וכאן, אגב אורחא, הערה לך. מכתב כזה, Im Interesse Sache [גרמנית: לטובת העניין] כמו שהיה אומר שירהולץ
ז״ל,[24] דינו להישלח אלי וממני לרבקה, ולא להיפך. כי אותי הוא מניע בכ״ז
לפעולה ומחזיר לך תיכף אינפורמציה, ולא כדאי שדבר זה יידחה, ולו גם מהטעמים היותר
כשרים וטהורים. ורבקה דחתה את ההעתקה, מפני
שצריכה הייתה לכתוב לי תחילה את המכתב הארוך. נשים...
ועכשיו העיקר, עניין כביש
ראשון-רחובות. אלה הדברים אשר קיבלתי מפי קפלנסקי: הממשלה הציעה למושבות להשיג לה
מהמוסדות היישוביים הלוואה בסך 30,000 לי״מ [לירה מצרית], למען תבנה להן בכסף זה את
הכביש. היק״א סירבה וההסת׳ הצ׳ (.C.T.J)
הסכימה להלוות החצי, לבניין חצי הכביש. סמואל אמר לאידר ״כמובן, שההלוואה תהיה בלי
ריבית״ ואידר נואל להסכים. אז אמרו לסמואל: ״אבל, כמובן, שהעבודה תהיה
שלנו״. על זה אמר, כי לאו דווקא,
כי בתור עבודת ממשלה צריכה היא להתחרות פומבית; ואם רוצים אנו דווקא שהעבודה תהיה
שלנו - עלינו להשתתף בשליש. בא״י הסכימו לזה וכתבו ללונדון. בלונדון דן בזה הוועד
הכלכלי [אקונומיק בורד] והחליט בלא שבאל״ף. קודם כל - ריבית, ושנית - בלי שליש. הלפרין תלגרף את ההחלטה
לא״י אך קיצר בתלגרמה ולא פירש את הטעמים. אחרי ימים אחדים נתקבלה מא״י תלגרמה כי כבר
חתמו על ההסכמה עם הממשלה וכי על לונדון לשלוח את הכסף. הלפרין היתמם לחשוב, כי
לאחר שהודיע כבר את התנגדות הוועד הכלכלי, משמע שחתמו את החוזה לפי רצונו. עמד ושלח את הכסף. הדבר היה לפני ישיבת הוהפ״צ
בווינה, בלונדון לא היה כבר כמעט איש והדבר נעשה ע״י הלפרין לבדו. כששבו מווינה דנו שוב בדבר
ואז הרה הלפרין הצעה מצוינה זו (ברצינות!): הבנק נכון לתת לא 15,000 כ״א את כל ה-30,000, אך סכום זה יינתן לא
לממשלה, כי אם למשרד לעב״צ שלנו, ז״א לכם. אתם תיתנו נגד זה ערובות כנהוג. אתם
תבואו לפני הממשלה ותאמרו: נכונים אנו לבנות את הכביש, בתור קבלנים, ולדחות לכם את
התשלום לשלוש שנים, בלי ריבית. כשבא קבלן לפני הממשלה ומציע לה הצעה advantageous [בעלת יתרונות] כזו, אין אז שאלה של public tender [מכרז ציבורי] ומובן מאליו כי הממשלה מוסרת את
העבודה לו. באופן כזה אנו מתפטרים
מתשלום השליש. ואנחנו מוסיפים: באופן כזה
מתבצר המשרד לעב״צ ועולה כבודו ותוקפו. זהו פרצדנט [תקדים] מצוין לעתיד, בעוד שהאופן
שבו גמרו בא״י הוא פרצדנט נורא: היהודים משלמים 5,000 פונט; מלבד זה משלמת קרן-היסוד ל-.C.T.J 2,700 פונט ריבית בעד 15,000 בשלוש שנים, נמצא שעבודה
ששוויה הוא 15,000 עולה לממשלה בפחות מהחצי - 7,300 פונט. היא מקבלת 15,000, משיבה לאחר שלוש שנים רק 10,000, וחוסכת סכום 2,700, ריבית רגילה, אשר הייתה
משלמת בכל מקרה אחר. את ההוראות האלו שלחו לא״י. בינתיים התברר כי את החוזה
חתמו בתנאים שלהם לא הסכים הוועד הכלכלי, ומי יודע אם אפשר לשנותץ אני חושש, שאם
גם אפשר היה לשנות, לא רצו בזה בוה״צ - למסור את הכסף בידכם; ראו ודאי בזה אות
להשמאלתו של הוועד הכלכלי תחת השפעת קפלנסקי (טברסקי[25] אמר פה, כי גם ניידיץ׳ הוא חבר ״פועלי-ציון״)
ו-[שתי מילים בתורכית שלא פוענחו, כנראה ״פסלו״] את ההצעה. ואתם לא ידעתם מזה, כמובן. קפלנסקי עצמו אינו יכול
לכתוב מאחורי גבו של הוועד, ולספר לי לא התעורר עד אשר הראיתי לו את מכתבך. ואפשר כי כל אלה דברים
בטלים ואחרת א״א היה. מה אני פה כי אדע, עכ״פ, הא לך אינפורמציה.
דביק, אתה מוכרח לעשות
למעני דבר אחד. היפגש נא עם חנקין, מסור לו את ברכתי ואהבתי, ובקש ממנו כי יספר לך
בדיוק ובפרוטרוט איך סודרו ענייני אריסיו של סורסוק בנוריס,[26] וביתר האחוזות שקנינו בזמן האחרון. כמה בתי-אב
הם, איזה שטח היו מעבדים, איזה שטח מסרנו להם עתה, באלה תנאים, ציפפנו אותם או
השארנום במקומותיהם, מה ההצעות שעשינו להם בדבר היאחזותם באדמה (ע״י קנייה במחיר
נמוך) ואיך נענו וכו׳. החושב הוא, כי אחר הכל ילכו משם או יישארו, ואם יישארו-לצמיתות
כי אז באלה תנאים בערך. הזקן אינו יודע לכתוב, אך את כל הדברים האלה יזכור בע״פ
באופן מצוין - ואתה שמע, רשום וכתוב. הָבֵן, כי אין לי איש אחר אשר אוכל לפנות
אליו בזה זולתך. אם תקרא את מכתבי לוה״פ של אחה״ע [מכתב 142] על השיחה עם הוועדה הבין-לאומית
של ל״פ [לייבור פרטי] תבין למה אני שואל זאת. אומנם יקבלו פה תשובה מההנהלה
הציונית, אך אני רוצה לקבל ידיעה ממקור ראשון ובאופן פרטי. לא הרי כהרי.
המכתב שהה בכיסי עד היום 13.2. בינתיים גמרתי את מכתבי
לוה״פ ואני שולחם יחד. יצא סיכום הקונסטיטוציה.[27] הגיעו הידיעות על זעמו של נורתקליף[28] על החלוצים. שינוי עמדתו מזיק לנו מאוד ומרומם מאוד את
קרנה של המשלחת. וזוהי רק התחלה. אני מחכה למילים אחדות בדבר ביקורו של מקדונלד.[29]
אם כתבתי לך, כי מחלקתי
ב-.L.C.C נסגרה - כי אז דע, שהיא נפתחת מחדש.
אני שולח לך גזר-Daily Herald על מעשי תוקפם של ה-Unemployed
פה. המעשה קרה בפופלר, במקום
שהרוב המכריע של מועצת המקום העוסקת בעזרה למחוסרי עבודה הם אנשי הלייבור.[30] הראש הוא לנסבורי,[31] זקן כבן 70, עורך ה-ד.ה. עצמו ואחד המנהיגים הטובים
והנאמנים של הלייבור. הוא בריא אומנם כשור, אך בכל זאת בן 70. התנחם!
שלום למחלוף, שלום לך,
משה