ארגונים ומוסדות
"אחדות העבודה"
מפלגה ציונית סוציאליסטית
ששאפה לאחד בתוכה את כל הפועלים היהודים בא"י. נוסדה ב-1919 ע"י איחוד חברי
ההסתדרות החקלאית ("הבלתי מפלגתיים"), שבראשה עמד ברל כצנלסון, עם מפלגת
"פועלי ציון" בא"י. הצטרפה לברית העולמית של פוע"צ-ימין וב-1923
לאינטרנציונל הסוציאליסטי השני. ביטאונה ה"קונטרס". ב-1930 התאחדה עם
"הפועל הצעיר" להקמת מפלגת פועלי ארץ-ישראל (מפא"י). בשנות קיומה הייתה
הכוח התוסס והמתסיס בחיי הציבור בארץ.
אסיפת הנבחרים
המוסד העליון של יהודי
א"י בתקופת המנדט הבריטי. הבחירות לאסיפת הנבחרים הראשונה נערכו באפריל 1920.
במושבה הראשון ב-7-11/10/1920 בחרה האסיפה ב"וועד לאומי" והחליטה להכיר במרותה
העליונה של ההסתדרות הציונית העולמית בכל הקשור בהקמת הבית הלאומי. רק ב-1928 נתפרסמו
בעיתונה הרשמי של ממשלת א"י-פלשתינה האישור והתקנות הממשלתיות, שקבעו כי
"אסיפת הנבחרים" היא הגוף הנבחר ע"י חברי "כנסת ישראל" (בני
היישוב היהודי שבחרו להצטרף למסגרת המשותפת) והיא בעלת הסמכויות החוקיות בכל העניינים
שהוכרו בתחומי פעולתה. עם קום מדינת ישראל עברו תפקידיה של אסיפת הנבחרים אל הכנסת.
"ההגנה"
ארגון מתנדבים צבאי
מחתרתי כללי נרחב, שהוקם להגנת היישוב היהודי בא"י לפי החלטת ועידת אחה"ע
בכנרת ביוני 1920, לאחר שחודש לפני כן החליט ארגון "השומר" על התפרקותו לקראת
הקמת מסגרת מגן נרחבת. ה"הגנה", שבראשיתה עמד בראשה ועד בן חמישה ובראשו
ישראל שוחט ואליהו גולומב, סרה תחילה למרות ההסתדרות הכללית. ב-1930, משהוקמה לארגון
מפקדה ארצית, הוא הועמד תחת מרות המוסדות הנבחרים של היישוב המאורגן. בשנותיו הראשונות
ידע הארגון חבלי לידה ממושכים בשל הצורך להתגבר על אינטרסים אזוריים ומקומיים ועל מגמות
התבדלות שאפיינו כמה מוותיקי "השומר", שהמשיכו לדבוק בקיום ארגון ריבוני
מקצועני מסוגר ועוררו עליהם את חשד נאמני ה"הגנה". אליהו גולומב, שבכוח סמכותו
האישית היה לראשה הבלתי-מוכתר של ה"הגנה", נאבק בתקיפות במגמות ההתבדלות
הללו ושם להן קץ. ב-28 שנות קיומה של ה"הגנה" התפתחו והתגבשו העקרונות הטקטיים
והאסטרטגיים של הגנת היישוב ועוצבו היחידות המקומיות והארציות של הארגון. הגנת היישוב
לאורך השנים, מיזמי ההתיישבות הגדולים בשנות ה-30 ("חומה ומגדל") ובשנות
ה-40 (י"א הנקודות בדרום ובנגב), הקמת הפלמ"ח כזרוע צבאית מגויסת קבע, שיגור
צנחני היישוב לאירופה הכבושה בידי הנאצים, ארגון הבריחה וההעפלה ומפעלי הרכש ותע"ש
הופעלו ונוהלו כולם בידי ה"הגנה". לאחר מות אליהו גולומב ב-1945 נטל דוד
בן-גוריון לידיו את האחריות לענייני ה"הגנה". עם הקמת מדינת ישראל יצאה ה"הגנה"
מן המחתרת והפכה לצבא סדיר הוא "צבא הגנה לישראל".
הגדודים העבריים
יחידות של חיילים
יהודים, שהתנדבו לצבא הבריטי במל"ע-1 כדי ללחום לשחרור א"י מהשלטון העותמאני.
הוגה רעיון הגדודים והמנוע למימושו היה זאב ז'בוטינסקי. הוקמו ארבעה גדודים:
1. "גדוד נהגי הפרדות".
אנשיו גויסו ב-1915 מקרב בני היישוב שגלו לאלכסנדריה, מצרים. מנה 650 איש. נשלה לחזית
גליפולי. מפקדו היה קולונל ג'ון פטרסון וסגנו יוסף טרומפלדור. פוזר ב-1916.
2. גדוד 38 של "קלעי המלך"
(Royal Fusiliers). אנשיו גויסו ב-1917 באנגליה, בעיקר מקרב מהגרים יהודים יוצאי רוסיה.
נשלח למצרים בפב' 1918 ומשם לא"י. מנה כ-800 חָייל. מפקדו: קולונל ג'ון פטרסון.
3. גדוד 39 של "קלעי המלך".
הוקם ב-1917 בארה"ב ביוזמת ד' בן-גוריון, י' בן-צבי ופ' רוטנברג. אנשיו באו מקנדה
ומארה"ב. מנה כ-2,000 חייל. נשלח למצרים באוגוסט 1918 ומשם לא"י. מפקדו:
קולונל אליעזר מרגולין.
4. גדוד 40 של "קלעי המלך".
אנשיו גויסו בא"י לאחר שהבריטים כבשו את חלקה הדרומי של הארץ. ביולי 1918 מנה
כ-1,000 איש. נשלח לאימונים במצרים ב-1919 והוחזר ארצה. מפקדו: קולונל פ' סמואל. לאחר
גמר המלחמה פורקו הגדודים 35 ו-39, שהשתתפותם במלחמה לכיבוש א"י הייתה שולית,
ואילו גדוד 40 של המתנדבים הא"יים הוסיף להתקיים ונועד לשמש חלק מחיל המצב הבריטי
הקבוע בא"י בפיקודו של קול' א' מרגולין. הגדוד פוזר בעקבות מאורעות מאי 1921,
שבהם יצאו מחייליו להגן על ת"א. כמה מראשי תנועת הפועלים כברל כצנלסון, שמואל
יבנאלי, דב הוז, אליהו גולומב ולוי אשכול התנדבו לגדוד, ששימש להם גם מסגרת משותפת
לדיונים שבהם הונח יסוד להקמת אחה"ע וה"הגנה".
"השומר"
ארגון שמירה והגנה
שקם בתקופת העלייה השנייה והטביע חותם על חיי הביטחון של היישוב היהודי לפני מל"ע-1
ולאחריה. נוסד ב-12/4/1909 בכפר תבור (מסחה). מייסדיו, רובם חברי "פועלי ציון"
ופעילי הגנה עצמית ברוסיה, באו מקרב חברי "בר גיורא" (מסדר חשאי קטן, שסיסמתו
"בדם ואש יהודה נפלה, בדם ואש יהודה תקום", שהוקם שנה וחצי לפני כן ביפו;
ראשיו ישראל שוחט, ישראל גלעדי ואלכסנדר זייד היו לראשי "השומר"). לאחר כיבוש
השמירה במושבות הגליל חדר "השומר" למושבות השומרון ויהודה ובמרוצת הזמן פנה
גם להתיישבות וייסד את תל-עדשים וכפר גלעדי. בשיאו מנה כמאה חברים. בימי מלה"ע-1
נרדפו חברי "השומר" ע"י השלטונות העותמאניים וכמה מהם נאסרו ונכלאו
בדמשק. מנהיגם ישראל שוחט הוגלה מן הארץ. לאחר הכיבוש הבריטי הוכח צורך בארגון מגן
מקיף וכללי, שיסור לְמָרות יישובית. אי-לזאת החליט "השומר" במאי 1920 להתפרק,
ובוועידת אחה"ע בכנרת (יוני 1920) הוחלט להקים תחתיו את ארגון ה"הגנה".
כמה מחברי "השומר" ובראשם ישראל שוחט, שנמנה עם חמשת חברי הוועד הנבחר של
ארגון ה"הגנה", לא ויתרו בנקל על מעמדם העצמאי וזמן-מה המשיכו לקיים במסגרת
"גדוד העבודה" גוף הגנה מחתרתי נפרד ("הקיבוץ").
"ההסתדרות
המצומצמת"
חבורת תלמידים שהתארגנה
ב-1913 במסגרת כיתת המחזור הראשון של ג"ה על סף סיום הלימודים והיציאה לחיים עצמאיים.
"עיקר רעיוננו הוא ליצור הסתדרות של צעירים, שיינזרו מענייניהם הפרטיים, שיימסרו
להסתדרות ויעבדו בעד עמם, לא כל אחד לפי דעתו, אלא כולם לפי דעה אחת ובשיטה אחת",
מילים אלה כתב אליהו גולומב, מקים ההסתדרות, לחברי לספסל הלימודים דב הוז לאחר שנכבש
לרעיון שהגה חברו יעקב כְּבַשְנֶה. מבין תלמידי המחזור הראשון נענו לקריאה זז שבעה.
באסיפתם, שכדברי מ"ש בהספד שנשא על אליהו גולומב הייתה "מלאה תדהמה, מתיחות,
מועקה - ואש מתלקחת", החליטו חברי "ההסתדרות המצומצמת" להקדיש את חייהם
לשירות הלאום ולצאת לפי החלטת החברים אם לעבודת אדמה ואם ללימודים גבוהים. בתום הלימודים
בג"ה הלכו אליהו ודב לעבוד בדגניה. מ"ש הלך לקושטא, בירת השלטון העותמאני,
ללמוד משפטים כדי להכשיר את עצמו לפעולה מדינית. כעבור שנה פרצה מל"ע-1.
"ההסתדרות המצומצמת" התפוררה, אבל נותרה כערך עליון בלב שלושת הרעים, שהקדישו
כל אחד את חייו לשירות העם. לרעיונות "ההסתדרות המצומצמת" נודעה השפעה רבה
על תלמידי המחזורים הצעירים של ג"ה, שהכירו מקרוב את תלמידי המחזור הראשון.
"הפועל הצעיר"
מפלגת פועלים ציונית,
לא סוציאליסטית, שנוסדה בא"י ב-1905 ע"י יוצאי תנועת "צעירי ציון"
ברוסיה. שאפה להחייאת התרבות העברית וליצירת חברה עובדת, תחילה באמצעות "כיבוש
העבודה" במושבות ובערים ואח"כ בהתיישבות עצמית. חבריה ייסדו את דגניה ואח"כ
את נהלל - מושב עובדים ראשון. ביטאונה, השבועון "הפועל הצעיר", החל להופיע
ב-1907. ב-1930 התאחדה עם "אחדות העבודה" להקמת מפלגת פועלי ארץ-ישראל.
ועד הצירים (The Zionist Commission)
כינוי למשלחת שחבריה
התמנו ע"י ההסתדרות הציונית, שבאפריל 1918 באה לא"י בהסכמת ממשלת בריטניה
כדי לייעץ לשלטונות צבא הכיבוש הבריטי "לעשות את הצעדים הנדרשים להגשמת הצהרת
בלפור בדבר הקמת בית לאומי לעם היהודי בא"י". בראש וה"צ עמד חיים וייצמן
וחבריו היו ד"ר דוד אידר (עמד בראש הוועד לאחר שח"ו חזר לאנגליה), אנג'לו
לוי ביאנקיני, ישראל זיו, סילוון לוי, ליאון סיימון ויוסף קובן. במרוצת הזמן הוחלפו
כמה מחברי הוועד וצורפו אליו נציגי היישוב ונציגי ציוני אמריקה. מנוב' 1919 עמד בראשו
מ' אוסישקין. הוועד נעזר בקציני קישור בריטיים, וו' אורמסבי-גוֹר (לימים שר המושבית)
וג'יימס רוטשילד (בנו של "הנדיב הידוע"). תפקידי "המשרד הארץ-ישראלי"
עברו לידי וה"צ, שתפקד עד ספט' 1921, אז הוחלף ע"י ההנהלה הציונית בי-ם,
שהוקמה עפ"י החלטת הקונגרס הציוני הי"ב.
ועידת סן רמו
באפריל 1920 התכנסו
נציגי בריטניה, צרפת, איטליה, יוון, יפן ובלגיה בסן רמו, איטליה, לדון בבעיות הסכמי-השלום
בתום מל"ע-1. ב-24 בחודש זה החליטה הוועידה למסור את המנדט על א"י בידי ממשלת
בריטניה ולחייבה לפעול במסגרתו להגשמת הצהרת בלפור.
המשרד הארץ-ישראלי
נציגות של ההסתדרות
הציונית העולמית לתכנון ולביצוע פעולותיה בא"י. הוקם ביפו ב-1908, בראשות ד"ר
ארתור רופין. ניהל את החוות החקלאיות בבן שמן, בכנרת ובחולדה, שבהן הכשירו פועלים להתיישבות
ונבחנו דרכים חדשות בפיתוח חקלאות מודרנית. הקים את "חברת הכשרת היישוב"
וסייע בהקמת יישובים חקלאים והשכונה "אחוזת בית", שממנה קמה העיר ת"א.
למן הצהרת בלפור ולאחר מל"ע-1 עברו תפקידיו מקץ חפיפה קצרה ל"ועד הצירים"
וממנו להנהלה הציונית ולהנהלת הסוכנות היהודית בירושלים.
"פועלי ציון"
מפלגת פועלים יהודית
ציונית-סוציאליסטית, שראשיתה בשלהי המאה ה-19 ברוסיה. ב-1906, בהנהגת דב בר ברוכב,
התמסדה כמפלגה הדוגלת בשיבת ציון. ב-1920, בוועידת וינה, התפלגה ל"ימין"
שכלל את אחה"ע, ול"שמאל" מרקסיסטי שנטה לאינטרנציונל הקומוניסטי. ב-1925
התאחד ה"ימין" עם "הציונים הסוציאליסטים" (צ"ס) ועם פלג של
"צעירי ציון". פועלי ציון הא"י נוסדה בשלהי 1905 בידי אנשי העלייה השנייה.
חברי פוע"צ הקימו את "השומר" ודגלו בהתנדבות לגדודים העבריים. ב-1919
הקימו עם חברי ההסתדרות החקלאית ביהודה את "אחדות העבודה". המסגרת הכללית
שכללה את אחה"ע וסניפי פוע"צ בתפוצות נקראה "הברית העולמית".
"צעירי ציון"
מפלגת פועלים ציונית,
נוסדה ב-1903 ופעלה ברוסיה, ברומניה ובגליציה. חלק מחברי "צעירי ציון" עלו
לארץ בימי העלייה השנייה והיו בין מייסדי "הפועל הצעיר". בוועידה בפראג,
ב-1920, הקים חלק מ"צעירי ציון" (יחד עם "הפועל הצעיר") את
"ההתאחדות העולמית של הפוה"צ ו"צעירי ציון". האגף השמאלי צ"ס
(ציונים סוציאליסטים) הצטרף אל "אחדות העבודה". עם הקמת מפא"י ב-1930
הצטרפה אליה גם "ההתאחדות העולמית".
הקונגרס הציוני
הי"ב
קונגרס ראשון לאחר
מל"ע-1, הצהרת בלפור וכיבוש א"י בידי הבריטים. התכנס בקרלסבד, ציכוסלובקיה
(1-14/9/1921). עמד בסימן המחלוקת עם קבוצת ברנדייס האמריקנית. דיוניו התרכזו בהקמת
מפעלים בעלי ערך לאומי ובהרחבת ההתיישבות בא"י. אישר את רכישת אדמות עמק יזרעאל
וקיבל החלטות בדבר ארגונה ופעולתה של "קרן היסוד". בראשונה נבחר בו נציג
תנועת העבודה - יוסף שפרינצק - להנהלה הציונית בי-ם. ראשי הדוברים בקונגרס הי"ב
היו ח' וייצמן, נ' סוקולוב, ז' ז'בוטינסקי, י' סימון וא' רופין.
