מזהה |
2450 |
שם הספר |
ימי לונדון א' |
שם הפרק |
124. גלויה לדב שרתוק - לונדון, 1.12.1921 |
כותרת משנה |
מ"ש כתב שיר לבן דודו דב, בנו של הדוד וולודיה |
124
גלויה מלונדון
ומשה ניגש אל הערפל...
(שמות כ יח)
לוֹנְדוֹן. בֹּקֶר. עֲרָפֶל.
קֹר. סַגְרִיר. שַׁלֶּכֶת.
רַעַשׁ. מֶרְקַחַת-בָּבֶל.
כֹּח אֵין לָלֶכֶת.
|
|
|
|
הֶחָלָל כֻּלוֹ אָפֹר,
מַחֲנִיק, מַסְרִיחַ.
עָב לָבָן, עָשָׁן שָׁחוֹר,
וַאֲפִילוּ - פִיחַ.
|
וּבַטֶבַע - הָאַנְגְלִים
מִתְחָרִים בְּנַחַת
מְעַשְּׁנִים אוֹ מַהְבִּילִים
אוֹ שְנֵיהֶם גַם יָחַד.
|
|
|
לֹא אֲוִיר, אֶלָּא פָּשׁוּט
אֵיזֶה מִין טִינֹּפֶת -
הֲטָעוּת הִיא, אוֹ טִפְּשׁוּת,
אוֹ מִשְׂחַק הַתֹּפֶת?
|
וְהַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם -
קַעֲרַת נְחֹשֶׁת.
לֹא לְאוֹר וְלֹא לְחֹם,
אֲדֻמָּה מִבֹּשֶת.
|
לוֹנְדוֹן. בֹּקֶר. עֲרָפֶל.
קֹר. סַגְרִיר. שַׁלֶּכֶת.
רַעַשׁ. מֶרְקַחַת-בָּבֶל.
כֹּח אֵין לָלֶכֶת.
|
|
|
וּבַטֶבַע - הָאַנְגְלִים
מִתְחָרִים בְּנַחַת
מְעַשְּׁנִים אוֹ מַהְבִּילִים
אוֹ שְנֵיהֶם גַם יָחַד.
|
הֶחָלָל כֻּלוֹ אָפֹר,
מַחֲנִיק, מַסְרִיחַ.
עָב לָבָן, עָשָׁן שָׁחוֹר,
וַאֲפִילוּ - פִיחַ.
|
|
|
וְהַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם -
קַעֲרַת נְחֹשֶׁת.
לֹא לְאוֹר וְלֹא לְחֹם,
אֲדֻמָּה מִבֹּשֶת.
|
לֹא אֲוִיר, אֶלָּא פָּשׁוּט
אֵיזֶה מִין טִינֹּפֶת -
הֲטָעוּת הִיא, אוֹ טִפְּשׁוּת,
אוֹ מִשְׂחַק הַתֹּפֶת?
|
|
משה
לונדון, כסלו תרפ"ב
לונדון. בוקר. ערפל.
קור. סגריר. שלכת.
רעש. מֶרקחת-בָּבֶל.
כוח אין ללכת. וּבטבע – האנגלים
מתחרים בנחת
מעשנים או
מהבילים
הֶחלל כולו אפור, או
שניהם גם יחד.
מחֲניק, מסריח.
עב לבן, עשן שחור,
ואפילו - פיח. והשמש במרום -
קַעֲרת נחושת.
לא לאור ולא לחום,
לא אוויר, אלא פשוט אדומה
מבוֹשֶת.
איזה מין טינופת -
הטעות היא, או טיפשות,
או משחק התופת?
משה
לונדון, כסלו תרפ"ב
שיר זה נשלח לדב שרתוק, בן זאב-וולודיה, דודו
של מ"ש.
|
|
|