121. אל: רבקה, וינה - לונדון, 1.12.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  121. אל: רבקה, וינה - לונדון, 1.12.1921


121

אל: רבקה, וינה

לונדון, [1.12.1921]

רבצ'קה,

 

כל מכתביך והחבילה עם גוורץ קיבלתי. תודה על הכול. בינתיים קרה לי אסון. בביה"ס גנבו את מעיל הגשם החדש שקניתי בפרנקפורט. כזה של דב. הפעם אקבל את שוויו. אך למה לי הבלבול? בכיס המעיל בהיגנבו היה מכתבך האחרון, המפורט.

כתבתי לדב מכתב נזיפה לאליהו על המשפט "להכניס לעבודה את משה שרתוק למרות בקשות המנוחה שלו". המכתב קצת חריף ובוודאי יצער את אליהו, אך לא יכולתי להבליג.

לשפיגלמן השגתי 20 פונט ושלחתי - ע"מ שייסע לא"י, ל"קונטרס".

שלשום היה כאן אות - פגישת הישמעאלים איתנו בוַוזרת המושבות. הייתי. היה "מעניין", אך שום תוצאות חיוביות. שום תוצאות בכלל. אני עורך דו"ח (פרטי) על העניין ואשלח העתקות לא"י, לברל ולווינה.[1] הדבר טעון היה סוד, אך א.ק.ב.[2] חטפה ופרסמה. את, בכ"ז, ספרי רק לזלמן.

אמרי שלום לזלמן ולרחל. ואמרי להם, כי בעונג מיוחד קראתי את החוברת "דאס ארבייטנדע א"י".[3] החוברת כ"כ ארץ-ישראלית, עד שאפשר לשכוח כי היא כתובה לא עברית. "יישר-כוח" לזלמן, אשר היה בוודאי העורך.

הערכת רחל את "אהל"[4] נכונה - במה שנאמר - וטובה. אך על עצם ה"אהל" יש לדבר ולדבר, ויש בו דברים המעוררים צער, גרעיני מגרעות אנושיים, אשר מי ייתן ולא התפתחו. כוונתי - למרדכי.[5] ומתפלא אני מאוד, על שעצמה רחל את עיניה על "אגדת חיטה".[6] לשבט או לחסד - אך א"א שלא לפקדה ברצנזיה, שנזכרים בה דברים פעוטים, כמו השיר שתרגמתי.[7]

 

מ.

 

הערות



[1] הדו"ח לא אותר. בפגישה ב-29.11.1921 השתתפו הבריטים שקבורו, מיינרצהגן, קלאוזון ומילס; נציגי ההסת" הצ' ח"ו, פייבל, הלפרין, שטיין ומ"ש כתורגמן (שלא נעזרו בו כי השיח התנהל באנגלית); והערבים מוסה כאזם אל-חוסייני, שיבלי ג'מאל, שמאס ועוד שלושה. הדוברים היחידים היו: שקבורו (ראש מח' המזה"ת במשרד המושבות), ח"ו ומוסה כאזם (יו"ר הועה"פ הערבי וראש המשלחת הערבית), (פרוטוקול הפגישה, שנרשם בידי אחד מנציגי ההסת' הצ' ומקיף 9 עמודים מודפסים, שמור באצ"מ; הערבים דיברו למעשה רק עם הבריטים ולא הגיבו על ניסיונו של ח"ו לשכנעם כי לערבים לא יבולע מקיום הצהרת בלפור, אדרבה, הם יפיקו ממנה תועלת. מילס, לימים סגן ראשון למזכיר הראשי של הנציב לורד פלומר (1926-1925) ושל הנציב ג'ון צ'נסלור (1931-1929), מונה ב-1931 למנהל מח' ההגירה ונקט כלפי עליית יהודים מדיניות מתחשבת יותר מזו של קודמו א' חיימסון. על התנהלות ח"ו בפגישה מתח מילס ביקורת וטען כי עם שהיה מתון בנאומו נקט עמדה של כובש המציג בפני אויבו את תנאי השלום (ר' איגרות ח"ו 10, מכתב 297 (הע' מקדימה); מכתב 308 עמ' 327).

[2] א.ק.ב. (אידישע קארעספאנדענץ ביורא) סוכנות ידיעות יהודית שייסדו מאיר גרוסמן ויעקב לנדאו בסוף 1918 בלונדון. אח"כ הפכהJewish Telegraphic Agency  (יט"א - (J.A.T..

[3] "ארץ-ישראל העובדת", ביטאון ביידיש של פוע"צ העולמית. יצא בווינה בעריכה ז' שזר.

[4] "אהל" - קובץ ספרותי בעריכת מרדכי קושניר.

[5] טענות מ"ש כלפי העורך מרדכי קושניר לא נתחוורו.

[6] ב"אהל" (סוף אוג' או תחילת ספט" 1921) הובאה "אגדת החיטה", פואמה מאת משה כרמי.

[7] שירו של א' ארנבורג "תפילה על הילדים", המועתק לעיל מ"אהל", נכתב בימי מהפכת 1917 ברוסיה ופורסם בקובץ "שירת ימים בולשביסטיים", שכמתחוור היה זמין בלונדון. לא שרדו פרטים על דרך נפילת הקובץ בידי מ"ש, ועל יוזמתו לתרגמו. בשולי מכתב שלא שרד מאפריל 1921, כנראה לא"ג, כתב מ"ש על שיר זה: "השיר פשוט פשוט. לא משקל, לא חרוז. אגלי דמעה נושרים בלי קצב. אני העתקתי אותו ישר מן הספר אל הגיליון הזה. כמעט שלא הרגשתי שאני מתרגם. נשפך מאליו". לימים נכלל שיר זה במחברת תרגומי שירה.

 

העתקת קישור