97

אל: רחל וצבי שוורץ, לונדון (גלויה)

קרלסבד, 11.9.1921

שלום!

 

אמש אחר חצות נסתיימה בנאומו של וייצמן פרשת הוויכוח הכללי. בסערת האהדה הרגשנית שעורר הנאום הוצעה הבעת אמון להנהגה, אך הנוסח היה חלש מדי מהשביע רצון קְטַנֵי האכז. והיה סתמי וחיובי מדי בשבילנו. עפ"י הצעתנו, בהסכמת האכז. ולאחר דיכוי מִרְדָם של בריוני ה"מזרחי", שרצו דווקא להיפטר מהעניין מייד, הוחלט לדחות להיום. עתה נמשכת אסיפת פרקצייתנו הדנה ב"מסירת מודעה".

אתמול היה יום טוב מאוד. נאומיהם של רופין ואוסישקין היו טובים להפליא, בייחוד הראשון. וייצמן דיבר בזוהר רב וברגש עמוק מאוד. בקיצור ובאופן נמרץ גמר את החשבונות עם סימון, דה-לימה ועם הברנדסאים. בפעם הראשונה - אולי - גילה בפומבי מה לאנגליה בא"י: שום עניינים אסטרטגיים, רק אידיאל אנושי רחוק, העתיד לשאת פרי לאנגליה מי יודע מתי, ואשר רק הוגי הדעות, ולא אנשי הממשלה שבאנגליה תומכים בו,[1] אך את עמדתנו הפוליטית המיואשת כיום הזה לא הבליט למדי.

בלומברג[2] פה. אנו מתקלסים ב"התאחדות"יותו ומנקרים את עיניו בכוחו של המחזור השלישי בתוך אחה"ע. פוע"צ מעטים, כ-15. צ"צ כ-30. את הרוסים פסלו כצירים ואיבדנו באופן זה 12 איש. "התאחדות" כ-60 (קיבלו עשרות מהציונים הכלליים בפולניה, משנאת צ"צ). פרצוף הקונגרס בכלל - שחור משחור מחמת רובו העצום של "המזרחי", ושְחוֹר זה פירושו טמטום, המוניוּת רוחנית, ושנאה גלויה לנו. היום תתחלנה לעבוד הוועדות. משלחתנו הא"י חלשה בכוחות מלחמה. היחיד - ברל. חסרונם של טבנקין ובן-גוריון, בייחוד של הראשון, מורגש מאוד.

שלום לכם,

 

                                                                                                      משה.

 

היו שלום גם ממני בקרלסבד ומתוך כותלי חדר הפרקציה שולח ברכותי אליכם! דב

 

הערות