|
א
הֻפל הפוּר
ונחתם חתוֹם
וסופרי ישראל
לא הרבו דברים...
הֶחכם יחֲריש והמשׂכיל
ידֹם
בלי יכניסו
ראשם בין הרים.
הֶחכם יחֲריש והמשׂכיל
ידֹם
ולהם לא דעה בַּדבר
ולא יד –
והיו צדיקים
ליושב מרום,
לֵאמֹר: עמדנו
מן הצד.
זוֹ אחת
הדרכים. והיא דרך קלה.
לא נלך בה. נִסוב,
נעקוף גבולה.
ועוד דרך
ישנה: בה דורך נאומם
או שירם, של גדולים
וּקטנים,
בִּהְיותו מְזַעֵק
וּמטיח אָשָם
וגוזר צא-טמא
וּמיַדֶה אבנים
ולא פעם וּשתים
צורבת אִשם
של דברים וּברותחים
את לבך
הם דנים -
אך לא פעם וּשתים
תֹאמר לשִמעם:
מה קלה ונוחה
את, מצנפת
מרדנים!
ועוד דרך
ישנה: באורה של חמה
לעמוד, לא מחֲריש
ולא חף,
ולומר: גם ידי
באותה חתימה
וּטביעת אצבעי
על הדף!
עִמדי, מדינת
היהודים! עּמדי,
מצודת
עַם עני
עִמדי, יורשת
יחידה!
קַבליהוּ, את
ברזל השֹד הגרמני,
קבליהוּ באימה
וּבִרעדה.
בואי על נחֲלת המת!
על נחלת אב וָאֵם וֵּבן!
לא אנחנו נפסֹק אם עֲפרם
שוקט
או בוער מִכלִמה,
או עונה אמן...
- אך אם חטא
הוא, עלינו
יחול החטא,
עלינו שאמרנו:
הן!
אם חטא הוא,
עלינו יחול החטא,
ואת נקיה לָאֵל!
וּנקיים מַשְׁביעַיך
בקול וּבְעֵט
לא לגעת ולא
להתגאל!
|
ב
אבל אנו בִּשמֵך,
הפלנו פוּר,
וָּבא יום!
בלי כַּבֵּס וָּמֵרֵק,
וּמבלי לנקות וְלִצרֹף
בָּאוּר,
קָחי את כסף
השֹד ההורג!
קָחיהוּ ולא על ידי
שליח,
קחיהו ולא על ידי מלאך,
בידֵך מידיהם! בלי
לטוּח טיח
וְּבְלי מסכה וּמסך!
קָחיהוּ את ברזל השֹד
הגרמני,
וּשאי מידי-חומֵס
את הפלדה!
ותחת פטישַיך הניחיהָ
על סְדנים
וחֶרֶב לךְ
עשי חדה!
בודדה ודקה רצועת אדמתֵך,
בתוך צבת מְשַנאים,
בין צידון
ובין פְלֶשֶת.
ויודע האל מה
פרוצה חומתֵך
וּמה תהום
לרגלַיך רעות חורשת, -
חרבו הוריש
המת, עבדֵך בן אֲמתֵך,
אין לו מלבדֵך
יורשת!
והיה,
אם ביום מסה,
ביום קרב, בְּזַנֵק
ים עֲרָב בִּילֵל
והֻטלוּ על הכף
ניצחון וּמנוסה
וּכמו חוט שְערה
ביניהם עד ליל...
אותו יום, אם
גם זה הברזל יסע
כשריון, וְּכָמגן
ינצנץ על חֵלֵ,
אותו יום אולי
אֵל לֶעוון יִשא
אם חטאנו לְעָם
וָאֵל...
מדינת
היהודים! מצודת עָם עני!
יגעה, נִפתלה ונבנית!
לולא את - כך
אומרים - לא היה
על שם מי
להשיב הגזֵלה ונחֲלת
המת.
אך עֲדַין לא זוֹ
האמת השלמה.
לולא את
לא היה
לשם מה.
|
