51. ממשלת ישראל - פרוטוקול ישיבה לח/שי״ג,
סעיף 295
29.3.1953
ראש המשלחת מדווח לממשלה
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: לאחר שנסתיים, בכל אופן מהצד
המשפטי הבינלאומי, עניין השילומים, ביקשנו את שנער למסור לנו בקיצור מהו מצב
הדברים עכשיו.
ד"ר א. שנער: אעמוד בקיצור נמרץ על אי-אלה
דברים הנראים לי כקצת חשובים ושכדאי לדעת אותם.
ביצוע הסכם השילומים התחיל בכך ששולם הסכום הראשון, המכסה את
התשלומים בעד הדלק באנגליה עד ה-31 במרס 1953. נוסף לזה עומד לרשותנו סכום נוסף של 75 מיליון מרק, שהוא ישולם בלירות סטרלינג, שהוא מספיק
לתשלום הדלק עד ה-31
במרס 1954
(ראש הממשלה ד. בן-גוריון: איזה אחוז זה של כל הנפט?) בערך שני שלישים
מקבלים אנו מאנגליה ושליש מארה״ב. לרשותנו עומדים עוד 250 מיליון מרק בשנת התקציב 54-1953,
זה מחוץ לסכומים לתשלום הדלק, כי אנו מקבלים בבת-אחת שני תשלומים - בגלל האיחור
באישור ההסכם מקבלים אנו שני תשלומים בבת-אחת. משמעותו הכלכלית של ההסכם היא
שהסכום העומד לרשותנו מהווה כ-20% מהיבוא שלנו, היבוא של כל הסחורות החיוניות ביותר,
ועובדה משביעה רצון היא שאנו נוכל לשלם יבוא זה מהכסף שלנו, שאנו שליטים עליו
ושהוא עומד לרשותנו החופשית לשימוש להבאת סחורות במסגרת שהיא די גמישה ומאפשרת לנו
ניצול יעיל למשק שלנו. לא אכנס לפרטים של מאזן התשלומים שלנו. השפעת סכומי
התשלומים מגיעה בערך ל-35% או 40% של מאזן התשלומים שלנו.
תרשו לי למסור שני פרטים מעניינים: בקריאה השנייה בבונדסטג [ב-18.3.1953] הגראף שְפְּרֶטי עמד על השתלשלות הדברים. בין יתר
דבריו הזכיר, שכאשר חזרה המשלחת הגרמנית מהוועידה הפרלמנטרית בקושטא, וראש המשלחת
הגרמנית סיפר לד"ר אדנאואר שהמשלחת הישראלית, שבראשה עמד כידוע הרב נורוק,
סירבה לבוא במגע עם המשלחת הגרמנית, אמר אז ד"ר אדנאואר שזה רק מחזק את רצונו
להגיע להסכם עם ישראל בדבר השילומים. אם כן, אפשר להגיד שהרב נורוק תמך, לפחות
בעקיפין, בהשגת הסכם השילומים (ראש הממשלה ד. בן-גוריון: לא תמך, אלא
עזר) - הדובר בשם מפלגת אדנאואר, הכומר גרסטנמאייר, הגדיר את הרקע ואת הוויכוח
סביב הסכם השילומים. הוא אמר שיש קבוצה גדולה מאוד של גרמנים שהם עשו הכל מצדם כדי
להקטין את העוול שנעשה על-ידי השלטון הנאצי הגרמני. הוא אמר שמותר לסרב לקבל את
הטענה של ה״שולד״ [האשמה] הקולקטיבי של העם הגרמני, אבל הוא הדגיש שאסור בהחלט
לדבר, ותהיה זו טעות לדבר, על ה״אנשולד״ [חפות] הקולקטיבי של העם הגרמני.
אני מוכרח להדגיש, שלוח הזמנים היה מחושב בצמצום יתר והיו
צריכים לעבוד בדיוק לפי התוכנית, כי אילו היו מפסידים יום או יומיים היו מפסידים
התשלום הראשון של 200 מיליון מרק - עוד לא היה המקרה שב-18 לחודש יאשר הבונדסטג הסכם כלשהו, ב-18 יהיה זה נושא לדיון בוועדת הבונדסרט וב-19 יחתום הנשיא על המסמך ויומיים אחרי זה יצא בלדר עם
כתב האישור - כל זה היה כדי להשיג את התאריך של 30 במרס.
שר האוצר של מערב-גרמניה עומד בהתנגדותו, אולי לא בתוקף כה רב
כמו עד עכשיו, אבל תוכניתו הייתה להניע לכך שהאישור לא יהיה בתוך שנת תקציב זו.
הוא אמר שהוא מוכן להסכים לאישור ההסכם בתנאי שהאישור יינתן ב-1 באפריל ולא לפני ה-31 במרס.
היה מומנט קריטי בבונדסטג ברגע האחרון, בשעה 9.30 בערב, כאשר העניין היה צריך להגיע לדיון, כאשר כמה
אנשי האוצר הציעו להקדים סעיף אחר בסדר-היום, בלי שום ספק בכוונה ברורה. מפלגת
אדנאואר וגם הסוציאל-דמוקרטים לא יכלו להתנגד לכך, כי המדובר היה על חוק שבא
בתמיכתם, אבל קמו הקומוניסטים והצביעו נגד שינוי סדר-היום - מספיק אם חמישה
מצביעים נגד שינוי זה - אבל הקומוניסטים קמו כולם כאיש אחד והצביעו נגד שינוי זה.
הם אומנם רק 15 בקרב 402 חברים בבונדסטג, אבל כך הצילו הם את המצב.
יש עוד פרט אחד שהממשלה צריכה לדעת אותו. אומרים שהסוציאל-דמוקרטים,
בהצבעתם בעד ההסכם, גרמו לקבלתו. אומנם חלקם גדול מאוד וכבודם במקומם, אבל למען
האמת רוצה אני להדגיש, שהיה מנוי וגמור עם אדנאואר להטיל הכרח קואליציוני להצביע
בעד ההסכם אילו היו הסוציאל-דמוקרטים מצביעים נגדו, אבל היות והוא ידע שהם יצביעו
בעד, הרשה אדנאואר לאלה שרצו בכך, להימנע. אולי תרשו לי בסיכום להגיד שני דברים:
לא אני אוכל, ולא מתפקידי, להעריך את הסכם השילומים, לפחות את החלק האי-רציונלי
שהוא ללא תקדים, אם מנתחים אותו לנכון, אבל מסביב להסכם זה נוצר אצל קבוצה לא בלתי-חשובה
בתוך גרמניה, שבראשה עומד כמובן אדנאואר, הרצון לבטא בצורה בולטת ביותר שעמדתם היא
שלא עשו את ההסכם מתוך הנחה: ״אני נותן לך את ההסכם ואתה נותן לי יחסים, אתה מתקן
מה שאי-אפשר לתקן״. אדנאואר הדגיש זאת בנאומו. אנשים כמו בֶּהְם, כמו גרסטנמאייר -
הוא הנשיא של הסנט של המבורג (השר מ. שרת: מחסידי אומות העולם) - קשה לתאר איך איש
זה מקדיש כל זמנו וכל מרצו להסברת הרקע להבנת העניינים. אנשים אלה נתנו ביטוי
לעמדתם, והוא אמר: ״eine
stille Gebetshoffnung״ (השר
מ. שרת: תפילה בלחש) - שאי-פעם עניין זה יסתדר. לכן עלי להדגיש, וחובתי לומר, שאין
שם עמדה שהם נתנו לנו דבר-מה ואנו צריכים לתת להם. זה מצד אחד. אבל מהצד השני יש
שאיפה כנה להגיע במשך הזמן - ואיש אינו יודע כמה זמן זה ייקח - ליחסים מסוימים.
השר מ. שרת: אני חושב ששנער, מתוך זהירות וגם
מתוך רצון טבעי לא להטיל דעתו על הממשלה, שאינו רואה עצמו מוסמך לכך - הוא נזהר
מניסיונות כאלה - אבל על-ידי כך הוא ממעט דמות העניין. העניין קצת יותר מוחשי.
רצון הקבוצה [הגרמנית] הוא להגיע כבר היום לגילוי של שינויי יחסים, לא להגיע עוד
אומנם ליחסים דיפלומטיים, אבל לביטוי אחר ביחסים. מתבקש כאילו גילוי מצדנו, וזה
אינו בא. יש קבוצה אנטישמית וגם קבוצה העושה זאת מתוך ציניות פוליטית, שהם מבזים
את ההסכם שהושג. הם אומרים שתפסו את המדיניות הגרמנית ברגע של סנטימנט, אבל העם
הגרמני אינו חייב לשלם, אינו יכול לשלם, ובכל פעם כאשר אין הבעת רצון טוב מצדנו,
הרי זה כאילו אנו נועצים סכין בגבם של אנשים אלה. אנשים אלה צריכים לעמוד עכשיו
במערכה הקשה של הביצוע. זו הערתי הראשונה.
הערה שנייה: מה היה קורה אילו איחרנו ביום אחד?
זה היה לא רק הפסד, דחיית התשלום של 200 מיליון מרק לשנה, אלא פירוש האיחור היה דחיית האישור
אחרי פגרת הפסחא, זאת אומרת כניסת ויכוח האישור למערכת הבחירות [בגרמניה], ומי
יודע איזה קשיים היו נוצרים במערכה זו. כל הזמן לחצה הקבוצה על שמירת המועד. היא
נלחמה מלחמת הגנה.
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: מילה אחת
בנוגע לשנער וחבריו. היו ויכוחים וישנם ויכוחים במדינה, יש חברים השוללים דבר זה.
שנער לא הכריע בדבר. הכריעה הכנסת. אני חושב שגם אלה אשר חשבו שאין לעשות דבר זה,
גם מצדם, מצד כולנו, מגיע ״יישר כוח״ לבבי לשנער וחבריו, שביצעו עניין זה בכושר רב
וגם בכבוד לאומי.
השר י. ספיר: שאלה להדרכה: אני חושב שלא אטעה אם
אומר, שמה שיכולתי להבין מההסברים הוא שעם האישור תמו כל אפשרויות שינוי (ראש
הממשלה ד. בן-גוריון: אפשר לא לקיים) - האם יש להבין שהגורמים המדיניים יכולים
להיות מושפעים מאפשרות זו, האם אין צריכים למצוא אפשרויות של הקדמת התשלומים מצד
גרמניה?
ד"ר א. שנער: קשה להתנבא. עובדה היא שהם
חתמו על הסכם השילומים מרצונם הטוב. הסכום שהם צריכים לשלם לנו שנה שנה הוא פחות
מאחוז אחד של היצוא הגרמני, וזה לגמרי לא משפיע. המצב הכלכלי של גרמניה הוא כזה
שאין לראות סכנה, ובוודאי לא רצון להפר את ההסכם, אבל מה שנוכל להקדים בכל דרך
שתוכל להביא לכך תבורך.
השר מ. שרת: בעצם הזמן הזה הולך ונעשה מאמץ נמרץ
מאוד להשיג מהם מיקדמה בסך 20
מיליון או 25 מיליון
דולר במזומנים. אם נשיג את זאת, אנו בטוחים מראש שנוכל לסדר תשלומינו בחודשים מאי
ויוני. אם לא נשיג זאת, ייתכן שאנו צפויים למשבר, וייתכן שתהיה הכרחית פנייה חדשה
לממשלת ארה״ב וזאת אומרת החלשת מעמדנו וכף. כשר החוץ אלו הן הידיעות שאני מקבל
מהאוצר על אפשרויות ההתפתחות. לפי ההסכם יש מעין התחייבות מצד גרמניה לקבל מילווה,
ואם יקבלו מילווה הרי כולו יהיה קודש לשילומים וינוכה מהתשלומים האחרונים.
ראש הממשלה ד. בן-גוריון: אני מודה לד"ר שנער.
לפני שנמשיך ונעבור לסדר יומנו - כיוון שעניין זה נגמר באופן פורמלי, תעמוד בכל
אופן עכשיו שאלה חדשה, אשר תעורר לא פחות חילוקי דעות. היא אינה קשורה בשילומים.
היות וגרמניה הולכת ונעשית אחד הגורמים העולמיים במדיניות - אחרי אנגליה היא הגורם
העיקרי באירופה, במשך הזמן עשויה היא להיות גורם חשוב יותר מאנגליה, היא בלי ספק
תהיה גורם גדול בעולם הערבי, גורם ביחסים עם ארה״ב - תעמוד לפנינו שאלת יחסינו
לגורם זה. פה תהיה שאלה אם אנו מתייחסים אליה על-פי העבר או על-פי ההווה. איני
מעלה ברגע זה בעיה זו. בעיה זו תעמוד, כי אנו חיים בעולם זה שאנו חיים בו, ונצטרך
פעם לברר שאלה זו בלי קשר אם נקבל או לא נקבל כסף. כל גורם עולמי עשוי להיות
בעדנו, נגדנו או אדיש כלפינו. יש, ברוך השם, שני גושים עולמיים נגדנו - הגורם
הערבי והגורם הסובייטי - יש שיטנה באו״ם נגדנו, בדיוק כמו קודם. כלפי העולם יש מצד
הגוש הסובייטי נעימה של התפיסות. אינני מעמיד ברגע זה הבעיה לדיון.
