49. ועדת חוץ וביטחון, הכנסת - פרוטוקול ישיבה 21/ב^[1]

19.3.1953

הכרעה בבון והכרעה בירושלים

 

 

השר מ. שרת: כיוון שיושב-ראש הוועדה מאחר, אפתח ברשותכם את הישיבה מתוך הנחה שיושב-ראש הוועדה ירשה.

רצוני למסור לכם מה בדיוק המצב לגבי השילומים. קודם כל, המצב הנוהלי. אתמול קיבל חוזה השילומים את אישורו הסופי מאת הבונדסטג. בהתאם לחוקה הגרמנית, לאחר שמסמך כזה מקבל את אישורו על-ידי הבונדסטג, הוא צריך לשהות שני שבועות עד לשלב הבא בנוהל, כדי לתת אפשרות לבונדסרט [הבית העליון של הפרלמנט הגרמני] לערער עליו ערעור אחרון, אם גם לפי הנוהל אישורו של הבונדסרט קודם לאישורו של הבונדסטג. זאת אומרת, אין לפי החוקה [הגרמנית] חובה להגיש את החוזה לבונדסרט מחדש, אלא הבונדסרט חזקה עליו שהוא יודע שהמסמך יאושר על-ידי הבונדסטג תוך שבועיים ימים. יכול מישהו בבונדסרט לעורר שאלה מחדש. אם לא מעוררים שאלה מחדש, בזה האישור הפרלמנטרי גמור והמסמך מוגש לחתימתו של הנשיא, וזה שלב אוטומטי.

כדי לקצר תהליך זה הוסכם שהחוזה יוגש מחדש לבונדסרט תוך יומיים, כדי לקבל החלטה חיובית של הבונדסרט שהוא מאשר את ההסכם, זאת אומרת, במקום המתנה סבילה של שבועיים, ישנו צעד פעיל של יומיים וזה חוסך לנו 12 יום. לפי הסדר מיוחד זה יובא חוזה זה מחר לפני הבונדסרט לשם האישור הסופי, ויש לראות אותו כצעד אוטומטי לחלוטין, באשר הבונדסרט אישר זאת והוא לא הכניס שום שינוי. אחרי זה מוגש החוזה לחתימתו של הנשיא, כמו שמוגשות באופן אוטומטי החלטות הדורשות את חתימתו של הפרלמנט. עם חתימת הנשיא תהליך האישור מצד גרמניה מסתיים.

אנחנו כיוונו ותיאמנו את הנוהל שלנו כדלהלן: ועדת החוץ מתכנסת היום, לאחר האישור הסופי של הבונדסטג, ופירושו בעינינו הכרעה סופית של הפרלמנט לפני הצעד הפורמלי האחרון של הפרלמנט, שצריך להיות מחר. זאת אומרת, החלטה חיובית של ועדת החוץ והביטחון פירושה המלצה לממשלה לאשר מצדה את החוזה הזה אישור סופי, ושהאישור הזה צריך לחול ביום א' [22.3.1953], וזה יהיה לאחר הצעד הפורמלי האחרון על-ידי הפרלמנט של בון.

עם החלטת הממשלה מקבל החוזה הזה את אישורו הסופי מצד ממשלת ישראל ואז, לפי מה שנקבע בחוזה השילומים עצמו, צריכים שני הצדדים להחליף ביניהם את מסמכי האישור בפני המזכירות הכללית של האו״ם. הדבר כבר הוסכם עם המזכירות הכללית וטקס החלפת המסמכים של האישור צריך להתקיים בתחילת השבוע הבא בניו-יורק. מצדנו יופיע הקונסול הכללי של ישראל בניו-יורק ארתור לוריא, ומצד ממשלת בון הקונסול הכללי שלהם. שניהם יתייצבו בפני האיש שימונה רק על-ידי המזכיר הכללי, ובפניו יחליפו מסמכי האישור. האקט הזה יירשם באו״ם ונציג המזכירות, שיהיה נוכח בטקס זה, ישמש עד לו ויערוך פרוטוקול מהחלפת כתבי האישור ומקורו יישאר שמור בארכיון האו״ם והעתקים ממנו יומצאו על-ידי מזכירות האו״ם לכל אחד משני הצדדים.

פרט לזה ישנה שאלה של רישום באו״ם על-ידי מדינת ישראל. מה שאמרתי עד כאן זהו הנוהל לפי שנקבע בחוזה השילומים עצמו, אבל לפי מגילת האו״ם, סעיף 102, חייבת כל מדינה שהיא חברה באו״ם, אם היא לאחר כריתת המגילה נכנסת לאיזה חוזה בינלאומי או אמנה בינלאומית, היא חייבת לרשום זאת במזכירות הכללית של האו״ם. זאת קובע הסימן הראשון של אותו סעיף. הסימן השני של אותו סעיף קובע שלא יוכל שום חבר של האו״ם לפנות לאו״ם מתוך הסתמכות על איזה שלא נרשם על-ידו באו״ם. סעיף זה אינו מחייב את גרמניה באשר היא אינה חברה באו״ם. הוא מחייב את מדינת ישראל. על כל פנים, הוא מחייב אותה באותה מידה שהיא רוצה לשמור את הזכות לעצמה לתבוע את מילוי החוזה הזה ולהסתמך עליו בפני האו״ם.

האישור על החוזה הן מצד הפרלמנט של בון והן מצד ממשלת ישראל חל מבחינה משפטית על הנוסח שנערך ונחתם בלוקסמבורג ללא כל שינוי. אני רוצה את הנקודה המשפטית הזאת להבהיר בכל הבהירות. הנוסח, כפי שידוע לנו כנתינתו בלוקסמבורג, זה הנוסח שעליו חל האישור של הפרלמנט של בון והאישור הסופי של מדינת ישראל ללא שינוי אות או תג. אבל שני הצדדים הנותנים עכשיו את אישורם לחוזה, נותנים אישור זה בידיעתם כי לגבי סעיף אחד נערך בינתיים הסכם בין שני הצדדים, שפירושו למעשה שינוי סעיף אחד בחוזה. הסכם זה בנוגע לשימוש באוניות - שעוד אומַר לגופו של עניין מה שצריך[2] - בא לידי ביטוי בחליפת מכתבים בין הנציג המוסמך שלנו, אליעזר שנער, לבין הנציג המוסמך של ממשלת בון, מזכיר המדינה הלשטיין ממשרד החוץ. המכתבים האלה יימסרו לידיעתכם.

מה פירוש המכתבים האלה? אני חוזר עכשיו לפרשת האוניות. חליפת מכתבים זו באה לתקן נוסח של חליפת מכתבים המהווה חלק בלתי-נפרד של ההסכם. לפי הנוסח הראשון של ההסכם, כפי שנכרת בוואסנר ונחתם בלוקסמבורג, המצב לגבי האוניות הוא כלהלן:

קודם-כל, מדינת ישראל מקבלת את הסחורות לרשותה על אדמת גרמניה, והיא המובילה את הסחורות האלה, היא המשלחת אותן. אם היא רוצה להחזיק את הסחורות במחסנים רשומים, שום איש לא יכול לבוא ולומר לה כמה זמן היא יכולה להחזיק אותן. כאשר היא רוצה לשלוח אותן היא שולחת אותן ואז היא זכאית להשתמש למשלוח הסחורות האלה באוניות שלה, באוניות המניפות דגל ישראל. כל זמן שהיא מובילה את הסחורות באוניות המניפות דגל ישראל אינה מתעוררת כל שאלה אחרת, ואין לצד שכנגד מה לומר בעניין ההובלה. רק אם מדינת ישראל אינה יכולה להוביל את כל הסחורות באוניותיה, או אינה רוצה מאיזו סיבה להוביל את הסחורות באוניותיה, אם משום שהאוניות לא מספיקות או מאיזה סיבה אחרת, ואינה מחזיקה את הסחורות האלה בגרמניה, והיא יכולה לעשות זאת בזמן בלתי-מוגבל, אלא היא רוצה לשלוח את הסחורות באוניות שאינן מניפות דגל ישראל, אז היא חייבת לפנות לחברות הספנות הגרמניות - זה הנוסח הראשון בחוזה - ולדרוש מהן לעשות סידורים להובלת סחורות אלה. ואז - לפי הנוסח הראשון - חברות הספנות הגרמניות צריכות לשכור נפח בשביל ההובלה הזאת, אבל הן חייבות - לפי הנוסח הראשון - לשכור נפח זה באוניות המניפות דגל שלישי. הן אינן יכולות להוביל סחורות אלה באוניות המניפות דגל גרמניה.

בנקודה זו חל השינוי ונמחקו המילים: ״חייבות לשכור נפח באוניות המניפות דגל שלישי״, זאת אומרת הן רשאיות לשכור - אינן מחויבות, אבל רשאיות לשכור - את הנפח הזה באוניות המניפות דגל גרמניה. זאת אומרת, השאלה הזאת יכולה להתעורר רק אז כאשר לא תהיינה לנו אוניות וכאשר אנחנו לא נרצה בשום פנים ואופן להשהות את משלוח הסחורות עד שתהיינה לנו אוניות. לעומת זה, החברות הגרמניות אינן מחויבות כלל גם אז לשכור אוניות גרמניות. הבעיה לא הייתה אם יבואו אוניות בעלות דגל גרמני לחיפה או תל אביב או לא יבואו. הבעיה הייתה אם במסמך שעליו נדרש אישור הפרלמנט של בון ייתכן שיישארו מילים אלו, הקובעות הפליה לגבי אוניות המניפות דגל גרמני במסמך בעל ערך תחוקתי.

יש להניח, שכל זמן שרצון הממשלה הוא לא לראות אונייה בעלת דגל גרמני, תדאג הממשלה שאונייה המניפה דגל גרמני לא תבוא. אבל אי-אפשר להיות בטוח שמצב כזה יתמיד לזמן בלתי-מוגבל. יש להניח, שהדבר תלוי בהתפתחות שתהיה בינתיים. יש לזכור, שאוניות ישראליות מופיעות כל הזמן בגרמניה ללא כל הגבלה. בשום אופן אינני משווה את שני הדברים. מישהו פה נרצח ושם רצח. זה הדבר. ישנה חליפת מכתבים, אבל חליפת מכתבים זו אינה כלולה בגוף ההסכם. לא עליה חל האישור. לא עליה חלה חליפת איגרות האישור בפני נציגות או״ם. לא היא תופקד אצל האו״ם כאשר נפקיד את האמנה. אבל כולנו אנשים ישרים ונבונים, אישור זה עכשיו חל בידיעה ששני הצדדים הסכימו ביניהם לסטות בפרט זה מנוסח ההסכם.

נמצא פה מר עלי נתן, חבר המחלקה המשפטית של משרד החוץ, שליווה כל הזמן את הפרשה הזאת, והוא יוכל להסביר את הדברים. המכתב הוא פשוט מאוד. אקרא בפניכם את הנוסח האנגלי, כי לדאבוני הנוסח האנגלי מדויק יותר.

קורא את נוסח המכתב [הנוסח לא נכלל בפרוטוקול].

היו״ר מ. ארגוב: לסדר הדיון. אינני חושב שנחדש עכשיו את הדיון לגופו של עניין. החברים יכולים להציג שאלות הקשורות בנוסח ההסכם או בביצוע, ואחר-כך נצביע.

י. ריפתין: כאשר נעמוד בפרשת ההצבעות, יש לי הצעות מסוימות. הייתי רוצה לדעת איזה חוזים עם הרפובליקה הפדרלית הגרמנית הוחלפו עד עכשיו במזכירות האו״ם ועם אלו מדינות, ואיזה חוזים נרשמו עד עכשיו באו״ם?

י. רפאל: בעקבות שאלתו של חבר הכנסת ריפתין, ברצוני לשאול שאלה לצד הפרוצדורלי באו״ם, יש בזה חשיבות אם נרצה פעם על יסוד אמנה זו לבוא בתביעות.

שר החוץ מ. שרת: רצוני עוד פעם להבהיר נקודה זו. אינני בטוח שהבהרתי נקודה זו במידה מספקת. עניין או״ם מופיע כאן בשני שלבים נפרדים: העניין הראשון מחייב את השני.

השלב הראשון מחויב על-פי ההסכם עצמו - זהו החלפת כתבי האישור בפני מזכירות האו״ם ועריכת פרוטוקול על כך על-ידי המזכירות. זה מחויב על-ידי החוזה עצמו.

השלב השני זה הגשת החוזה המאושר עצמו על-ידי מדינת ישראל לרישום במזכירות או״ם, וצעד זה מחויב על-פי מגילת האו״ם בתוקף היותנו חברים באו״ם.

י. רפאל: אני מתכוון בעיקר לחלק השני. לדבר זה יש ערך רק תוך הנחה שגרמניה בהמשך הזמן תהיה חברה באו״ם. אם אנחנו רוצים לתבוע את גרמניה בפני איזה פורום של או״ם, היא חייבת להיות חברה באו״ם. (שר החוץ מ. שרת: לאו דווקא) - האם אין בזה הודאה מראש, שאנו מסירים את התנגדותנו לכניסתה לאו״ם?

שר החוץ מ. שרת: כתוב במפורש: כל אמנה וכל הסכם בינלאומי שנכרת על-ידי מדינה חברה באו״ם לאחר כניסת המגילה הזאת לתוקפה, יירשם במהירות האפשרית אצל המזכירות ויפורסם על-ידה. זו הודעה מחייבת. זאת אומרת, אם אנחנו חותמים על חוזה, וכל עוד הננו חברים באו״ם ורצוננו להיות בסדר לגבי האו״ם, אנחנו חייבים לעשות זאת. זה קודם-כל. אחר-כך ישנו סימן 2 של סעיף 102 הקובע: ״שום צד לאיזו אמנה או הסכם בינלאומי, שלא נרשם בהתאם להוראה של סימן א׳ של סעיף זה, לא יוכל להסתמך על אמנה זו בפני איזה אורגן שהוא של האו״ם״.

קודם-כל, ישנה חובה לרשום ויהי מה.

שנית, ישנה סנקציה: הווה ידוע לך, אם לא תרשום לא רק שלא פעלת בהתאם להוראה של האו״ם - לא יכולים להכריח אותך, המגילה אומרת כך, אם לא עשית לא עשית - אבל הווה ידוע לך שלא תוכל יותר להסתמך על זה. האו״ם יכול לטפל גם במדינות שאינן חברות, הוא יכול לקבל החלטות לפנות אליהן, מועצת הביטחון יכולה להזמין אותן לשולחן הדיונים, ואין סמכותו של או״ם במובן זה מצומצמת רק בתחום חבריו.

סעיף 17(ב) קובע: ״כתבי האישור יוחלפו בהקדם האפשרי על-ידי הנציגים המוסמכים של בעלי ההסכם במזכירות האו״ם בניו-יורק. ייערך פרוטוקול בידי המזכיר הכללי של האו״ם והוא מתבקש בזה להמציא העתק מאושר הימנו לכל אחד מהצדדים״. סעיף (ג) קובע: ״תוקפו של הסכם זה ייכנס לתוקפו עם החלפת כתבי האישור״.

ע. נתן: מדובר לא בהפקדת ההסכם, אלא החלפת כתבי האישור. אחר-כך ישנה שאלה של רישום שנעשה או עלול להיעשות על-ידי הצדדים עצמם - במקרה שלנו, לאור התחייבותנו לפי מגילת האו״ם. אין המדובר בהפקדה אלא החלפה, והמעשה המוטל על מזכירות האו״ם לפי החוזה הוא אקט מינהלי בלבד. המזכיר הכללי של האו״ם הוא עד בלבד למעשה של החלפת מסמכי האישור ושום דבר לא יופקד.

ביחס להפקדת חוזים מצד גרמניה, לא ידוע לי המצב במידה שמדובר בחוזים דו-צדדיים. אבל אם מדובר בחוזים רב-צדדיים, יש לזכור שגרמניה היא צד לחוזים רב-צדדיים המתייחסים לארגונים של האו״ם שהגרמנים חברים בהם, וגם מסמכים אלה, שגרמניה צד להם, מופקדים באו״ם. גרמניה חברה בארגונים רבים של האו״ם, כגון: ארגון הדואר הבינלאומי ועוד ארגונים שונים למיניהם.

י. ריפתין: אני מחדש בשלב זה את ההצעה, שהוועדה תחזיר את השאלה להכרעה בכנסת.

היו״ר מ. ארגוב: זה בניגוד להחלטת הכנסת.

י. ריפתין: אם זה לא יוחזר לכנסת, אני מציע לא לאשר את השינוי בעניין האוניות. זה דבר חשוב. כן אני מציע לא לנהוג לפי פרוצדורה זו באו״ם.

א. אלטמן: בקשר עם עניין האוניות, אני מבין שכאשר נתעוררה שאלה זו בכנסת ניתנה הבטחה כי שאלה זו תידון בוועדה בזמן שהיא תדון באישור החוזה (שר החוץ מ. שרת: עניין זה הובא בזמנו לוועדה) - היות ואין מקום עכשיו להתווכח ולחדש את הוויכוחים שהיו בעבר, ואני מבין שהוועדה תיגש להצבעה בשאלה זו, אני מציע לדחות את אישור ההסכם. היות וחליפת המכתבים בעניין שינוי הסעיף לגבי האוניות הגרמניות אינה נכללת באמנה, אני מציע לדחות גם שינוי זה.

י. רפאל: הבנתי מדברי שר החוץ, שלפי הנוסח הקודם של החוזה היה עלינו לפנות לגרמניה לשכור נפח אוניות של דגל שלישי במקרה שנפח האוניות שלנו לא יספיק. האם משלחת ישראל לא יכולה בעצמה לשכור נפח באוניות של דגל שלישי אם אינה מסתדרת עם האוניות שלה?

י. בן-אהרון: אילו היה למשלחת ישראל מטבע חוץ ולא במרקים, הייתה יכולה לשכור נפח באוניות של דגל שלישי?

ע. נתן: לפי הסכם השילומים, כל הכספים שאנו מקבלים הם במרקים. במידה שלא רוצים להשתמש במרקים אלה להובלת הסחורות, יכולים להשתמש או במטבע ישראלי להובלה באוניות ישראליות, או באופן אלטרנטיבי להשתמש במטבע חוץ לשכירת אוניות תחת דגל שלישי.

היו״ר מ. ארגוב: ואם משלחת ישראל רוצה לשכור אוניות?

שר החוץ מ. שרת: אנחנו רשאים להוביל כמה שאנחנו רוצים באוניות ישראליות. אם האוניות שלנו לא מספיקות, ברירה אחת היא לחכות עד שנבנה אוניות. אבל אם אנחנו בכל זאת רוצים להוביל, ומוכנים לשלם בלירות סטרלינג או בדולרים או בפרנקים שוויצרים או צרפתיים, ולא נזקקים למרקים אלה להוצאות הובלה, אנו יכולים לשכור אוניות שוויצריות או אמריקניות. אבל אם אנחנו רוצים לשלם את ההובלה במרקים אלה, אנו צריכים לפנות לרפובליקה הפדרלית של גרמניה. אני חושב שזה כך.

ע. נתן: זה לא בדיוק כך. אני צריך גם לתקן את דברי הקודמים.

לפי פסקה 2 של המכתב 6א שתוקן עכשיו, העדיפות הראשונה ניתנת לאוניות ישראליות.

לאחר שמיצינו את האפשרויות לפי העדיפות הזאת, עלינו לפנות לגרמניה ועל גרמניה אז להעמיד לרשותנו נפח אוניות. התשלום בעד זה ייעשה במרקים.

לפי התיקון שנעשה, לא נאמר תחת איזה דגל יפליגו אוניות אלה. במקום ההוראה המחייבת, שהייתה בנוסח הראשון - שאוניות אלה צריכות להיות של דגל שלישי - נשארה שאלה זו פתוחה והיא ניתנת להסדר לפי הסכם בין בעלי החוזה.

אם אפשרות שנייה זו אינה מבוצעת, ישנה אפשרות שלישית ובעלי ההסכם יכולים להסכים על כל מודוס אחר להובלת הסחורות.

ש. זיסמן: אם שתי האפשרויות האלה לא תנוצלנה, יכולה ממשלת ישראל לעשות סידורים. סעיף 3 במכתב 6א קובע: אם יתברר כי ההסדרים הנזכרים בסעיפים 1 ו-2 אינם מספיקים להובלה של הסחורות, תהיה ממשלת ישראל רשאית לעשות הסדרים אחרים. הייתי רוצה לדעת מה פירושו של המושג conference line?

ע. נתן: ישנן חברות אוניות ששייכות לקונפרנס של הובלה ימית, כמו שישנו קונפרנס של הים התיכון ואחרים. חברות הספנות הגרמניות יכולות להביא בחשבון נפח אוניות העומד לרשותן ב-conference line כזה.

כאן יש להבדיל בין שני דברים.

קודם-כל, הבטחת הנפח לתובלה הימית.

שנית, התשלום בעד התובלה הזאת.

לגבי התובלה באוניות ישראליות יכולים להשתמש או בלירות ישראליות או במרקים.

אם הנפח שעומד לרשות מדינת ישראל לא יספיק להובלת הסחורות, אז הממשלה הגרמנית תעשה סידורים לשכירת נפח.

אם הממשלה הגרמנית לא תעמיד את הנפח הדרוש לרשות ממשלת ישראל, יכולה ממשלת ישראל לעשות סידורים משלה לביצוע התובלה.

אשר לצד התשלום,

במקרה הראשון, כאשר ממשלת ישראל מובילה את הסחורות בנפח אוניות שלה, היא משלמת בכספה-היא.

במקרה השני, כאשר התובלה נעשית בנפח אוניות שממשלת גרמניה מעמידה לרשות ממשלת ישראל, התשלום נעשה במרקים גרמניים.

במקרה ששתי אפשרויות אלה אינן מנוצלות, לא נאמר באיזה אוניות מובילים ומי משלם. זה נשאר פתוח להסדר בין הצדדים.

י. רפאל: זה לא לפי הפירוש שנתן שר החוץ.

שר החוץ מ. שרת: שניסה לתת בתום לב. אמרתי שאינני בקי כל-כך בסעיפים.

י. הררי: בהמשך לדבריו של מר נתן, ברצוני להביע כאן חוות דעת משפטית מבלי להיכנס לגופו של עניין. לדעתי ההסכם לא קובע מה יהיה במקרה השלישי לגבי תשלום במטבע חוץ. הסעיף 1 של מכתב 6א קובע, שבמידה שהסחורה תובל באוניות המניפות דגל ישראל, תשלם ממשלת ישראל את דמי ההובלה במטבע ישראלי. סעיף 2 קובע, שממשלת גרמניה מצפה כי התשלום בעד הובלה באוניות גרמניות ייעשה במרקים גרמנים. מאחר שמשנים את עניין האוניות שממשלת גרמניה תעמיד לרשות ממשלת ישראל, יוצא שאו שמובילים את הסחורות באוניות ישראליות ומשלמים במטבע ישראלי, או שמובילים את הסחורות באוניות גרמניות ומשלמים במטבע גרמני, ולא נקבע במסמרות מה יהיה המצב במקרה שרוצים להוביל סחורות במטבע חוץ ולא באוניות ישראליות. שאלה זו נשארה פתוחה. יכול להיות, שהם יגידו שהם מבינים כך, ואנחנו נגיד שאנחנו מבינים זאת אחרת, אז זה לא מותנה.

י. רפאל: אני מציע שנצביע על אישור ההסכם כפי שנוסח כאן, ואחר-כך נצביע לחוד על התיקון לגבי האוניות הגרמניות.

ה. ברגר: בהמשך לדבריו של חבר הכנסת הררי, ברצוני להעיר שסעיף 8ג קובע, כי אם תעסיק ממשלת ישראל חברות אוניות גרמניות להובלת סחורה, ישולמו דמי ההובלה במרקים גרמניים והם ייזקפו לחובת הסכום שהופרש לשירותים לפי הסכם זה. דמי הובלה ימית הנפרעים בכל מטבע ולא במרקים גרמניים, ישולמו על-ידי ממשלת ישראל שלא מן הכספים שנתקבלו לפי הסכם זה. מבחינה זו לא נכון לומר, כי השאלה מי ישלם במטבע לא-ישראלי ולא-גרמני נשארת פתוחה (שר החוץ מ. שרת: זה לא סתום. פה יש פרץ לדיון) - דעתי היא שאין קשר הגיוני בין שאלת הדגל של האוניות שבהן מובילים את הסחורות, ובין שאלת המטבע שבו משלמים בעד הובלה. אלה שני דברים לחוד.

י. הררי: ברור שההובלה מוטלת עלינו. אנו צריכים לדאוג להעברת הסחורות שאנו מקבלים בגרמניה. הגרמנים יכולים לטעון שלא מעניין אותם אם אנו רוצים להשתמש בכסף גרמני, עלינו להשתמש באוניות גרמניות. אבל אם אנחנו משלמים, אנחנו יכולים לעשות בסחורה מה שאנחנו רוצים.

מ. נמיר: הערה לסדרי ההצבעה. יש לי ספק אם צריך לערוך שתי הצבעות. לדעתי, צריך להצביע רק פעם אחת כי אנחנו דנים במהדורה המתוקנת עם חליפת המכתבים בעניין השינוי לגבי האוניות, וצריך להצביע כעל שלמות אחת.

שר החוץ מ. שרת: עמדתי פה על הבחנה משפטית מסוימת, כאשר אמרתי שהמסמך הוא מסמך בלתי-מתוקן, וזה יהיה גם המסמך שיוגש לאו״ם, אם הוא יוגש. יחד עם זאת, אמרתי ששני הצדדים בהחליטם עכשיו על האישור בכל השלבים - בבונדסרט, אחר-כך בבונדסטג ואחר-כך שוב בבונדסרט ובממשלה שלנו - עושים זאת בידיעה שהנוסח מתוקן בפרט זה וכפי שהוא מתוקן. לכן אין פה שאלה של פיצול שערות. אין להפריד פה בין הדבקים. השאלה העומדת היא האם הממשלה צריכה לאשר את ההצעה כפי שהיא קיימת היום. לא עומדת הצעה אחרת. להצביע בעד החוזה כפי שהוא ובלתי-מתוקן, ואחר-כך לדחות, או על-ידי הימנעות להביא לאי-החלטה על התיקון, פירושו להחזיר את כל העניין לתוהו ובוהו ואז ההצבעה על אישור החוזה אין לה כל ערך. זה המצב. יכולה להיות רק הצבעה אחת. חליפת המכתבים נכללת בהסכם, כי ההנחה הייתה שאי-אישור חליפת המכתבים לא הייתה מאפשרת לתהליך האישור להתקדם.

י. רפאל: כלומר, שזה כבר עשוי.

היו״ר מ. ארגוב: למעשה, יכולות להיות רק שתי הצעות ולא שלוש הצעות. הצעה אחת של חברי הכנסת ריפתין ואלטמן, שלא לאשר את הצעת ההסכם - אני חושב שלא צריך להצביע על ההצעה להחזיר זאת לכנסת, כי בעניין זה ישנה החלטת הכנסת שהוועדה פועלת לפיה - ההצעה השנייה היא אישור ההסכם מתוך ידיעה ברורה שבתוך זה נכללת חליפת המכתבים לגבי סעיף 6א. אני מעמיד שתי הצעות אלה להצבעה.

 

הצבעה

בעד הצעת חברי הכנסת ריפתין ואלטמן - 5 קולות (א. אלטמן, י. בן-אהרון, ש. זיסמן, א. רימלט, י. ריפתין).

בעד ההצעה לאשר את ההסכם לשילומים - 8 קולות (מ. ארגוב, ב. אידלסון, ז. ארן, ח. בן-אשר, ה. ברגר, י. כסה, א. ליבנה מ. נמיר, י. רפאל).

נמנע בהצבעה - 1 קול (ג. פלש).

 

הוחלט:

להמליץ בפני הממשלה על אישור הסכם השילומים עם גרמניה.

 

הערות