בימים האחרונים הוגברה המתיחות בארץ סביב עניין השילומים ע״י תעמולת ״חרות״ ומפ״ם בסיוע ״הציונים הכלליים״. ״חרות״ ומפ״ם ארגנו התקהלות רחוב. בגין הכריז כי חרות תסכל מזימות המו״מ וקרא לפעולה המונית. לקראת הוויכוח בכנסת גייסה ״חרות״ חבריה בירושלים והזעיקה מאות מערים אחרות להפגנה כלפי הכנסת. בשעת פתיחת הדיון התקיימה התקהלות בכיכר ציון בה הסית בגין נגד הממשלה וקרא למתקהלים ללכת לכנסת. הישיבה נפתחה בהצהרת [אמונים של] בגין שנעדר עד כה מהכנסת. רה״מ סקר השתלשלות עניין השילומים, הודיע כי ראש ממשלת בון הציע בכתב מו״מ והתחייב לקבל תביעותינו באיגרת מרס 1951 כבסיס. סיים בהצהרה כי הממשלה תעשה הכל להשיג מילוי התביעה. נאומו נשמע בשקט שנמשך בנאומי רימלט (ציונים כלליים) וחזן (מפ״ם). באמצע נאום רפאל (הפועל המזרחי) מהמחייבים הגיעה לאזור הכנסת הפגנת ״חרות״ שיצאה מכיכר ציון מצוידת במקלות, אבנים ופצצות מדמיעות. המשטרה עמדה הכן בגדרי תיל והשתמשה אף היא באלות ופצצות מדמיעות. הייתה פקודה נמרצת שלא לירות שנתמלאה בקפדנות. הפורעים המטירו אבנים, גם מגגות. בתגרה נפצעו כמאה שוטרים מהם אנושים. אבנים נזרקו בחלונות הכנסת רסיסי שמשות הועפו לתוך הבית ואדים מדמיעים חדרו פנימה. הישיבה נמשכה. משהובא צבא שאף הוא לא פתח באש נתבצרו המתנפלים והשתרר שקט בחוץ.^[2] בגין בנאומו זרק כינוי פוגע כלפי רה״מ וסירב לדרישת [היו״ר] סרלין לחזור בו.[3] היו״ר סגר הישיבה שנתחדשה כעבור שלוש שעות בהתנצלות בגין. גמר נאומו היה הכרזה גלויה של מרי. הודיע כי זה נאומו האחרון בכנסת כי הוא מוותר על חסינות כי כשהרעישו את ״אלטלנה״ אמר ״לא״ אבל הפעם יאמר ״כן״, כי בשום פנים לא יהיה מו״מ כי עמים יצאו לבריקדות בגלל עניינים יותר פעוטים וכו', משמעותו הברורה של הנאום הייתה חידוש המחתרת ומעשה אלימות. הישיבה נסתיימה בנאום נמרץ ביותר של לבון. הדיון נתחדש הערב ויסתיים הלילה בהצבעה. תְגר ״חרות״ מחייב הממשלה לתגובה שקולה ונמרצת.