דברים בישיבת הנהלת הסוכנות                                               ירושלים, 4.5.1941

 

בימים האחרונים ביקרו בירושלים אנשי המטה הראשי מקאהיר. נפגשתי איתם ועלה בידי לברר מה הן ההשערות על התוכנית הגרמנית ביחס למזרח התיכון ומהי התוכנית הבריטית.

אנשי המטה הסבירו כי המפקדה הייתה נגד משלוח הצבא ליוון,[1] אולם הייתה בעניין זה הכרעה פוליטית, כי הממשלה ראתה שאי-משלוח עזרה ליוון עלול ליצור מצב קשה מאוד בשביל אנגליה. עתה מתנחמים שלמשלוח היה גם ערך צבאי. הצבא הבריטי הסב אבדות קשות לגרמנים, עיכב את התקדמותם, וסירס את תוכניותיהם בשלבים השונים. לדעת המפקדה הכניסה המלחמה בבלקנים אנדרלמוסיה שלמה בתוכניותיהם של הגרמנים, בעיקר על-ידי המלחמה, שלא צפוהַ מראש, ביוגוסלביה וביוון.

ממגע ישיר עם אוסטרלים[2] ידוע לנו כי יש מרירות גדולה בקרבם ואכזבה רבה. אלה שבו בהרגשה שנשלחו לסכנת-מוות ללא כל סיכוי להצלחה. הם גם מספרים נוראות על הציוד הצבאי של הגרמנים.

עוד לא עלה בידנו לברר אם אנשינו נפלו בשבי וכמה מהם נפלו בחזית. כבר עתה התחילו להגיע ידיעות על פלוגות אחדות ששבו בשלום. מפקדת חיל-האוויר הודיעה כי הוציאה את אנשיה ללא אבדות. כידוע משרתים בחיל-האוויר רבים מהצעירים שלנו.

ידוע במטה כי בכוונת הגרמנים לחדור לסוריה, על-ידי העברת צבא באווירונים או אולי על-ידי העברת אונייה אחת או שתיים בגניבה. מובן שצבא זה לא יהיה מצויד כראוי, כי לא יהיו בידו טנקים וארטילריה כבדה. כן יצטרך להישען על הנפט הנמצא בסוריה. אם הגרמנים יצליחו ויעלה בידם לתפוס עמדות מפתח בסוריה - ויש להניח שהצרפתים ישלימו עם כיבוש זה - הרי יתחילו בלחץ על טורקיה להיכנע בלי מלחמה, ואם יהיה צבא גרמני רב בטורקיה וגם בסוריה, הרי יתקדמו לעיראק ולמפרץ הפרסי, כדי לאלץ את האנגלים ללחום בשתי חזיתות במזרח התיכון. לדעתם [של אנשי-המטה] יש כוחות צבאיים מספיקים במצרים, שיוכלו להחזיק מעמד. הכוחות האנגליים מתרבים והולכים ולצבא יש גם תנאים נוחים, שאין לצבא הגרמני, אשר הקשיים שלו בחזית לוב הולכים וגדלים. אנשי-המטה אינם מניחים שהגרמנים יצליחו בהתקפתם על מצרים, אם תהיה זו התקפה בחזית אחת, אבל הם מודאגים מאוד מהמצב בעיראק.

לדעתם בא ה"פוטש" קודם זמנו. ידוע להם על הסכם בין ראשיד עלי[3] והגרמנים בדבר משלוח קצינים גרמנים לעיראק, אבל חל פיגור במשלוח וראשיד עלי לא התאפק וגילה בינתיים את הקלפים. הוא, כנראה, רצה להכריח את הגרמנים, על-ידי פעולתו, לבוא מייד לעזרתו.

אגב, על המצב בעיראק סיפרו לי הקצינים לפני שהתחילו המאורעות שם. הצרה היא, לדעתם, שהצבא הבריטי בעיראק קטן הוא במספר, ולא יוכל לעבור כרגע להתקפה, אולם בימים הקרובים יגיע לשם צבא רב מהודו. הם יכבשו את עיראק ויהיו מוכנים גם לפגוש צבא גרמני אם יבוא דרך טורקיה.         

אשר לסוריה, נראה שחל שינוי מסוים בשבוע זה. שמענו קודם שלאנגלים אין כל אפשרות צבאית לכבוש את סוריה. אין להם צבא מספיק בארץ וטורקיה אינה מוכנה לעזור בעניין זה והיא עומדת על דעתה שתילחם רק אם תותקף. האנגלים אף סבורים שבממשלת וישי יש אלמנטים ידידותיים להם, העומדים בקשרים איתם, ולא היו רוצים להזיק לאלה. אבל עם זאת הם מתכוננים כנראה לבצע פעולות הפרעה (סבוטאז') בסוריה. לאחרונה שמעתי שגם לצבא דה-גול יש כוונה לפעול. [---] דיברתי איתם על אפשרות פלישה לארץ-ישראל, והסברתי שארץ-ישראל נבדלת בעניין זה מארצות אחרות, אלא שגם פה אין נותנים לנו עתה את האפשרות להגן על הארץ על-ידי יצירת כוח צבאי גדול, ביטול הפריטט המספרי ב"באפ"ס" והקמת בטליונים יהודיים. סכנה גדולה היא לגייס בשעה קשה זו את הערבים ולתת בידם נשק. סיפרתי להם על בריחת חיילים ערבים מה"באפ"ס" עם נשקם, ועל הופעת חיילי "באפ"ס" [ערבים] כשבפיהם קריאות לחיי המופתי וקריאות בוז ליהודים.

הצגתי את השאלה החמורה של הספקת נשק להגנת הארץ, בייחוד רובים ומכונות-ירייה, והרחבת האימונים במסגרת חיל-הנוטרים. אחד הקצינים העיר, שאם יהיה צורך הרי יש נשק ליהודים. השבתי, שנשק זה דרוש להגנה עצמית, ותיארתי להם את המצב השורר בקרב הערבים: אצל אלה הנאמנים כאילו לאנגליה יש דפיטיזם גמור, אצל האחרים - שמחה לאיד או ביטחון גמור בניצחון גרמניה, וגם תקווה לחיסול החשבונות עם היהודים. אגב, ידוע לנו כי ידיעות מעין אלו ישנן גם בידי הממשלה. [למרות זאת] מציבים נוטרים ערבים לשמור על מחסני נשק, נפט וכדומה.

כן דיברתי איתם על המצב בצפון הארץ. יש חשש שבמקרה של הסתבכות העניינים בצפון, יפַנו הבריטים את אזור החוּלה (המהווה כעין לשון שאינה ניתנת להגנה). הבעתי את דעתי שאם יהיה צורך להגן על הצפון, הרי רצוי שהאנגלים יכבשו את אזור צור. הקצין השיב שהם יודעים זאת, וגם ידוע להם שבמקרה של הסתבכות יִסוֹגו הצרפתים עד לנהר ליטאני.

הייתה לי שיחה עם מקפרסון, המזכיר הראשי [---] פתחתי במסירת תוכן שיחתי עם הגנרל וייוול לאחר נפילת צרפת ביוני 1940 והסכנה שנשקפה אז לארץ, והוספתי כי בקשר עם סכנת הפלישה [עתה] רוצה אני לחזור על דברים אלה ולהסביר שאין מקום דומה לארצנו במובן זה. מובן, שאילו היו משאירים אותנו עם הערבים, היינו יכולים לעמוד בשער. אבל [במקרה זה] יעמוד נגדנו כוח, שהתחייב להשמיד את העם היהודי, ויש חשש שהגרמנים לאחר הפלישה יסגירו אותנו לידי הערבים. אני יודע היטב שהממשלה גמרה אומר להגן על הארץ [והבריטים] לא יעזבוה מרצון. עם זאת הרי אין ספק שאם יהיה הכרח יעזבו את הארץ. [---] הממשלה של הארץ, הוספתי, עתידה לתת את הדין לפני משפט ההיסטוריה על שלא איפשרה לנו את ההגנה על הארץ במלוא כוחנו.

מקפרסון סיפר שביקר אצלו ד"ר מגנס, ומסר לו כי יש בציבור חרדה גדולה, והממשלה צריכה לפזר את החרדה על-ידי הודעה שהיא אינה חושבת לעזוב את הארץ. מקפרסון הביע את תימהונו מדברי ד"ר מגנס, ואמר שאין כלל שאלה כזאת. אז ביקש ד"ר מגנס הודעה בכתב אליו. מובן, שמקפרסון הסביר לו שאין מקום למכתב. ד"ר מגנס הודיע שימסור לידידים שלו שדיבר איתו, ושאין לממשלה כל כוונה לעזוב את ארץ-ישראל. ואומנם כתב ד"ר מגנס מכתבים כאלה. מקפרסון העיר בהזדמנות זאת שלעומת דברי ד"ר מגנס, דברַי הם דברי-טעם, אבל אם נדבר כריאליסטים, הרי היה רוצה לדעת אם כוונת דברי היא להגנה או לפוליטיקה?

השבתי כי גם הצבא הבריטי, שנשלח ליוון, נשלח שמה לא רק מטעמים צבאיים, אלא גם מטעמים פוליטיים. כל המלחמה נגד גרמניה היא גם לשם הגנה על עניינים פוליטיים. במובן זה יש שוויון-זכויות בין כל העמים, והעם היהודי במובן זה הוא חטיבה אחת כמו העם האנגלי, מובן, שאין אנו שווים במספר, אבל כחטיבה אחת לאומית יש לנו הזכות לנהל את הפוליטיקה שלנו.

המזכיר הראשי לא הגיב על כך, אבל אמר: אם כן, אנו חוזרים שוב לדבר על פוליטיקה של "הספר הלבן".

אינני מעורר עתה את שאלת הפוליטיקה של "הספר הלבן", אמרתי, אף כי עמדתנו ידועה. גם איני מעורר כרגע את שאלת הדגל היהודי, אבל יש הכרח לגייס בטליונים יהודיים לצורכי המלחמה. לא ייתכן להמשיך בפלוגות ה"באפ"ס", יש צורך להפוך אותם לבטליונים ולתת להם את השם בטליונים יהודיים. אנו לא נוכל להצליח בגיוס בלי תנועה מתמדת.

מקפרסון השיב שהוא ראה את המספרים על ההתגייסות היהודית בחודש פברואר.

אמרתי כי אנו מיואשים מיחס הממשלה ואני מוכן למסור לו פרטים על סבל היהודים שהתגייסו לפלוגות אלו. אם נגיד לציבור שיש צורך עתה בגיוס 10,000 איש תהיה תנועה גדולה.

מקפרסון שאל אם אנו מוכנים לקבל את התנאים של הממשלה.

שאלתי אני אם באומרו תנאים כוונתו לפריטט.

מקפרסון השיב כי פריטט הוא רק מתן אפשרות לשתי העדות להתגייס.

אמרתי שזו אינה רק שאלת המספרים [הגבלת מספר המתגייסים היהודים בהתאם למספר הערבים המתגייסים] ואנו תובעים גם שתינתן לנו האפשרות להתגייס לבטליונים יהודיים.

[---]

דיברתי כמו-כן על הצורך ב-10,000 רובים, 500 מכונות-ירייה, התגוננות אנטי-אווירית, ואווירוני-קרב. מקפרסון השיב שהובאו הנה אווירונים.

אבל יש צורך בתותחים, טענתי, הנה נמצאת תל-אביב בסכנה גדולה. מקפרסון השיב שהם יודעים את המצב, והם לוחצים יום-יום בעניין זה על המפקדה הצבאית, אולם נענים טיפין-טיפין, בגלל המחסור בתחמושת.

עוררתי גם את שאלת ירושלים, והצורך להכריז עליה כמו על אתונה.[4]

מקפרסון הסכים לעצם הרעיון ואמר כי בבוא הזמן יעשו זאת.

עברתי לדבר על המצב במחנה-ההסגר בעתלית, ואמרתי כי זה מעשה בלתי-אנושי להחזיק עכשיו אנשים שם. אגב כך הזכיר מקפרסון את המעפילים באי מאוריציוס ואמר שרבים מהם חושבים כי לא היה זה מעשה אנטי-אנושי מצד הממשלה להעביר את האנשים לשם. השבתי לו, כי לגבי סתם בני-אדם לא היה זה מעשה בלתי-אנושי, אבל ביחס ליהודים זה מעשה בלתי-אנושי. לחצתי מאוד לשחרר את אנשי עתלית. הבעת פניו של מקפרסון ברגע זה הייתה רצינית מאוד, והיה לי רושם שהמזכיר הראשי מחייב את שחרור אנשי עתלית, אך הנציב העליון מתנגד לזאת.

אגב, שמעתי שהמפקדה דורשת את פינוי המחנות, הדרושים לה לשיכון צבא. ייתכן שתבוא לנו עזרה מצד זה.

[---]

 

הערות