מתוך דברים בישיבת מרכז מפא"י                                         תל-אביב, 26.6.1940

 

על המצב בסוריה מגיעות ידיעות סותרות. הממשלה והקונסול [הצרפתי בירושלים] מודיעים רשמית כי הצבא הצרפתי בסוריה עומד איתן ויוסיף להילחם. אך ישנן ידיעות על מחלוקת בין הקצינים והחיילים. הקצינים דורשים להמשיך להילחם, בעוד אשר החיילים טוענים, כי מאחר שהמלחמה מצד צרפת נפסקה,[1] צריך לחזור הביתה. יש צד שלישי העוקב אחרי הוויכוח הזה: הטורקים. במקרה של יציאת הצרפתים מסוריה, ינסו בוודאי הטורקים להיכנס לתוכה, כי אין להם מה להפסיד, ואם הם לא יעשו זאת, יקדים אחר להיכנס לסוריה.

[---]

במחנה המעפילים בסרפנד פרצה שביתת רעב של 370 איש והיא נמשכה 3 ימים ושני לילות, [---] השובתים דרשו כי ישחררום מייד. פנינו בעניין זה לממשלה, והיא טענה שהשלטונות מסכימים לשחרר מעפילים הבאים ארצה בתום שישה חודשים לשבתם במחנה הסגר. המעפילים בסרפנד כלואים במחנה הסגר חמישה חדשים בערך ועליהם לשבת עוד חודש ימים. השלטונות האזרחיים השיגו, כפי הנראה, גם את הסכמת הצבא לשחרור מעפילים כתום שישה חדשים ועתה מחכים לאישורה של לונדון. אין השלטונות מקבלים את הנימוק שלנו, כי בגלל סכנת המלחמה המתקרבת לארץ אי אפשר להחזיק מאות אנשים במקומות מרוכזים. שכן אם יתקבל הנימוק הזה, טוענים השלטונות, יהיה עליהם לשחרר כל אניית מעפילים שתבוא לארץ. הווה אומר, שלא יוכלו להוריד אנשים בארץ אלא יצטרכו לשלוח אותם למקום אחר שאין סכנת הפצצה נשקפת לו.

הניסיון הראשון להשפיע על המעפילים בסרפנד שיפסיקו את שביתת הרעב לא הצליח. הם חשבו שהיישוב, הנתון עתה בצרות אחרות, שכח אותם ויש צורך לזעזע אותו. הם הציגו גם דרישות אחרות בקשר לתנאי האוכל והתנאים ההיגייניים. מחלקת העלייה של הסוכנות גייסה את ראשי התאחדות עולי צ'כוסלובקיה, שנסעו למחנה והשפיעו על המעפילים להפסיק את השביתה, והיא נפסקה אתמול בערב. בעניין תנאי ההסגר הובטח על ידי השלטונות לשים לב לדרישות המעפילים.

 

הערות