דברים בישיבת הוועדה הפוליטית של מפא"י                           תל-אביב, 14.5.1940

 

מסרתי אתמול לבן גוריון בלונדון, כי צפויה סכנה שעם השינויים שחלו בקבינט הבריטי[1] ישתרר ביישוב הלך רוח "וליהודים..!" וכי אני מתאמץ למנוע אופטימיות נבובה ופירוק נשק מוסרי ביישוב. עם זה עלי לציין, כי בשעה שאני נפגש עם אדם השואל לדעתי על השינויים שחלו בקבינט, הריני נפרד מבן שיחי בהרגשה מרה, שהנה הוספתי עוד אופטימיסט אחד, באשר לגופו של דבר אי אפשר לומר כי השינוי שחל הוא לרעתנו.

נעשה קצת את החשבון: בקבינט המלחמה הקודם היו 9-8 אנשים, מהם רק אחד שעמד לימיננו, צ'רצ'יל, אשר, כידוע, מעולם לא היה ציוני, באותו מובן שאפשר לומר, למשל, על אמרי, שיחסו אלינו נובע מתוך הכרה ציונית. יש הבדל רב בין גישתו של צ'רצ'יל אלינו לבין זו של אמרי או של בייקר[2] או של וג'בוד.[3] וג'בוד אומנם איננו גורס את שאיפתנו להחיות את השפה העברית בארץ, הוא מצטער על שלא השפה האנגלית שלטת בארץ, והוא גם כופר בכל צורה אוטונומיסטית של היישוב, אבל הוא ציוני. לא כן צ'רצ'יל. יש דרגות מדרגות שונות ביחסם של ידידינו אלינו. ובכן, בקבינט המלחמה הקודם היה צ'רצ'יל האיש היחיד שעמד לצדנו, ונגדו עמדו הליפאכס ב-100 אחוזים ומקדונלד ב-150 אחוזים, וצ'מברליין קיבל את דעתם של שני אלה. כן נתגלו בממשלה הקודמת עוד אנשים אשר לא פיללנו כי יהיו נגדנו באופן אקטיבי, כמו סיימון[4] וסמואל הור.[5] עכשיו מורכב קבינט המלחמה רק מחמישה אנשים, בהם רוב של ידידינו. צ'רצ'יל, אף על פי שאין לומר עליו כי הוא בעל הכרה ציונית, הרי ברגעים של הכרעות הוא עמד לצדנו, כמו בשעת הדיון על חוק הקרקעות; עכשיו הוא ראש הממשלה. ונוספו לקבינט המלחמה עוד שני אנשים, שאף הם יעמדו לימיננו - אחד בכל לבו, והשני גם הוא אתנו ו"התחמם" ביחס לענייננו בייחוד בזמן האחרון, כוונתי לאטלי, אף כי תוך הסתייגויות קלות. אבל גרינווד הוא בהחלט ציוני. לדוגמה יש לציין כי גרינווד אמר לצ'מברליין בקשר לחוק הקרקע, שאם עניין הקרקע באמת כה חיוני בשביל הערבים כמו בשביל היהודים, יאספו נא מלכי ערב כסף ויקנו את האדמה בארץ ישראל; אם אינם עושים כך, סימן שאין זה בשבילם עניין כה חיוני כמו בשביל היהודים.

אשר לממשלה בכללה: בממשלה הקודמת היה לנו רק ידיד אחד, וולטר אליוט;[6] ידיד בלב ובנפש. אבל הוא בדרך כלל איננו איש יעיל ביותר. אף כי עלייתו הייתה מהירה מאוד, ופעם גם ניבאו לו שיהיה ראש ממשלה, הרי ירידתו הייתה עוד יותר מהירה ועתה הוא נעלם לגמרי. על ידי כך מאבדים אנו ידיד חשוב וגשר לאינפורמציה. המערכה האחרונה שהוא השתתף בה לטובתנו נסתיימה עם פרסום הספר הלבן; הוא נחל אז מפלה וחדל להילחם. בשעת ההצבעה על הספר הלבן הוא עשה את חובתו האישית, נעדר מן הבית, מה שגרם אחר-כך לנידוי וגינוי מצד צ'מברליין. אבל את המלחמה על עניינינו הפסיק מאז.

עכשיו יש לנו בין המיניסטרים 6-5 ידידים: אמרי, דף קופר,[7] ארצ'יבלד סינקלר, הרברט מוריסון,[8] בווין,[9] אלכסנדר,[10] נוסף לשלושה אשר בקבינט המלחמה; כלומר, 9 אנשים, שאפשר לומר עליהם כי יחסם אלינו הוא יחס חיובי. [---] אין אלה אנשים שצריך להזכיר להם חסד נעורים, שהיו פעם מידידינו ונאמו לטובתנו, אלה אנשים שהיו אקטיביים [לטובתנו] בזמן האחרון, השתתפו בוויכוחים בפרלמנט, הלכו במשלחות לצ'מברליין ונפגשו אתו בשיחות פרטיות. [---] מצד האווירה שנוצרה עכשיו עם השינוי בממשלה יש לחכות לשינוי הרוח ביחס אלינו. השאלה היא, אם השינוי הזה יבוא לידי ביטוי ובמה הוא יתבטא למעשה. כיוון שמצב העניינים במלחמה החמיר פי שבעה מאז הוויכוח על חוק הקרקע, יש לשער שקבינט המלחמה, אשר הרכבו צומצם עכשיו, ישתקע עתה עוד יותר בענייני המלחמה ויעסוק פחות בעניינים אחרים. במידה שקבינט המלחמה הנוכחי יפקח עין על עניינים אחרים, מחוץ לענייני המלחמה, יש לשער כי השומרים על כך יהיו צ'מברליין והליפאכס יותר מחברים אחרים של קבינט המלחמה. צ'מברליין מייצג בקבינט זה את יסוד הקביעות, ומתוך סולידריות ולויאליות עם חבריו בממשלה הקודמת ידאג לכך שלא יחולו שינויים רדיקליים במדיניות שהקבינט הקודם היה אחראי לה. הליפאכס הוא אדם אקטיבי, ובידו משרד החוץ, שהשפעתו על עניינינו ידועה זה כבר. יש, איפוא, להטיל ספק אם בכלל יעוררו את שאלתנו בקבינט המלחמה החדש; ואם אכן יעוררו אותה, יש לצפות לווטו נמרץ מצדם של הליפאכס וצ'מברליין.

אשר למיניסטרים שמחוץ לקבינט המלחמה, יש לפקפק אם כל אחד מהם בפינתו יגיע לידי פעולה בעניינים שלנו. ניקח, לדוגמה, את אמרי. הוא קיבל עכשיו "ג'וב חשוב מאוד, המיניסטריון לענייני הודו, תפקיד שאינו קל בשבילו. שכן ספק אם הוא יהיה "פרסונה גראטה" בעיני ההודים הלאומיים. הוא, לפי השקפותיו המדיניות, בוודאי לא ימהר לחסל עניינים [בריטיים] שאפשר לא לחסלם, ולכן הוא עלול להסתבך בהודו. אך הוא חכם גדול ובוודאי ימצא דרך להסתדר עם ההודים. אין לתאר שהוא ישמש צינור להעברת רוח אויבת [לנו] מן המיניסטריון לענייני הודו אל מיניסטריון המושבות, כמו שהיה הדבר ברוב המקרים. להיפך. הוא עלול "להרביץ" בלאומיים ההודים ולומר להם, כי מאחר שהם דורשים עצמאות לעצמם אין הם יכולים להתעלם משאיפותיהם הצודקות של היהודים. מובטחני שיהיה לו אומץ לומר כך. אבל האם יהיה פנוי לטפל באופן ישיר בעניינינו? בזה אני מטיל ספק. [---]

יחסו של דף קופר, שנתמנה מיניסטר האינפורמציה, יהיה תלוי באופן התרשמותו מכוחם של היהודים באמריקה. אם נוכח בכוחם של היהודים שם, הרי להתרשמות זו תהיה נודעת חשיבות מרובה. שכן בתור מיניסטר לאינפורמציה תפקידו למסור לממשלה על הלך הרוח השורר בעולם כלפי אנגליה [---] מזמן ידוע גם שהוא מתייחס באהדה עמוקה לעניינינו וזה בלי ספק דבר חשוב.

המיניסטרים החדשים [מהמפלגה השמרנית], שנכנסו עתה לקבינט: דף קופר, לורד לויד,[11] אידן[12] - אף כי יחסם לעניינינו שונה, כולם שמרנים המתנגדים לקורס הפיוס; ולורד לויד הוא המתנגד יותר מכולם. בגלל התנגדותם לקורס זה הם נכנסו עכשיו לממשלה, והפכו גם לגרעין ההנהגתי המרכזי במפלגה השמרנית. יש כאן משום שידוד מערכות עמוק בתוך המפלגה השמרנית. יש להניח כי אנשים אלה יהוו עכשיו את הקבוצה הקרובה לצ'רצ'יל, מעין חישוק סביבו, דבר המגביר במובן ידוע את משקלם. [---]

ארצ'יבלד סינקלר, שנתמנה מיניסטר האווירייה, תהיה לו עתה, כמובן, השפעה פוליטית ניכרת. [---] בדרך כלל, המינויים למיניסטריונים של "שלושת השירותים" היו מינויים מפלגתיים מובהקים: חילקו את שלושת השירותים בין שלוש המפלגות: את הימייה מסרו לפועלים, את הצבא לשמרנים ואת האוויר לליברלים, בבחינת ילכו ויכבשו אותו. סינקלר הוא ידיד נאמן לנו, אדם אציל באופיו, איש בעל תכונות אביריות, ידידו ומעריצו האישי של וייצמן, ואף מאמין גדול (אולי במידה מופרזת) בכוחו המדעי של וייצמן. דרך אגב, לווייצמן היו הצעות חשובות, הקשורות בהפקת בנזין משובח שחשיבותו מרובה בשביל אווירונים והגדלת מהירות טיסתם; הצעותיו נתקלו בהתנגדות מצד טרוסטים אנגליים לבנזין, אשר חששו לביצעם ומצאו מומחים אחרים, אשר הוכיחו כי הצעותיו של וייצמן אינן חשובות. וייצמן רצה כל הזמן להגיע בעניין זה אל צ'רצ'יל, עתה יש לו דרך ישרה לפעול באמצעותו של סינקלר.

אשר להרברט מוריסון, הרי הדברים שאומר בוודאי היו צורמים את אוזנו של דוב הוז,[13] אבל זוהי דעתי: כשלעצמי אני מאמין למוריסון פחות מאשר לכל ידיד אחר במפלגת העבודה. זהו אדם אופורטוניסטי, קארייריסט, יותר מדי בעל כישרון, ולא לחינם קיים בתוך מפלגת העבודה אינסטינקט של אי אמון בו. אבל לא מן הנמנע שיוכל לעשות משהו לטובתנו. אין אני תולה תקוות שיצליח בכך גם אם ינסה, באשר הוא ייתקל, בלי ספק, בחומת הפקידות.                                                                                            

בווין, מיניסטר העבודה, אין לו נגיעה ישירה לעניינים שלנו, אבל אף הוא מצטרף לחשבון. מוריסון ובווין הם ידידיו של דוב, הם מחבבים ומחשיבים אותו, יוצא, איפוא, שמצד המאמצים שלנו ליצור דעת קהל לטובתנו בתוך הקבינט הזה מציאותם של בווין ומוריסין בממשלה פותחת פתח, כי יש לנו גישה ישירה אליהם, דבר שלא היה בממשלה הקודמת. [---] עם כניסתם לממשלה זכינו באוצר גדול של,goodwill  קשרים טובים, היכרות - כלומר, כל עבודת ההשקעה הראשונית, הדרושה כדי לגשת לאדם שהגיע לגדולה, כל המלאכה הזאת כבר נעשתה ביחס לאנשים האלה, ומבחינה זו ניתן לנו עתה בסיס טוב לפעולה.

אידן, מיניסטר המלחמה, הוא קלף נגדנו. דבר זה צריך שיהיה ברור. נקודה סתומה בעיני היא אם גם בלבו הוא מתנגד לנו. על כל פנים עובדה היא שבימיו "הרג" מיניסטריון החוץ את תוכנית החלוקה. תהיינה דעות חברינו בעניין זה אשר תהיינה, אך מצד ההתכוונות (המשמעות) המדינית של המעשה הזה, היה בכך אקט אנטי ציוני מובהק. אידן ספג אל קרבו את כל התורה הידועה של הנציגים הבריטיים בקהיר ובג'דה ובבגדד, אסף את כל זאת יחד והביא לפני הקבינט בתור נימוק המחייב לחסל את מדיניות החלוקה, שאם לא כן יתקומם כל המזרח כולו נגד אנגליה. אומנם, אחרי שיצא את הקבינט, הוא נפגש עם וייצמן וניסה לנער את חוצנו מחיסול תוכנית החלוקה. על כל פנים, אני מציין אותו כקלף נגדנו. למשל ביחס לשיתופנו במלחמה ביחידה יהודית, חושבני שעם מינויו של אידן לא נשתנה דבר לטובתנו. בעניין שיתופנו בצבא יהיו המכריעים אידן והליפאכס. ואת שני אלה יש לראות איפוא כ"ציר" המתנגד לנו בהחלט.

אשר למלקולם מקדונלד, שני דברים צריך שיהיו ברורים: הייתה כוונה מיוחדת, בשינויים שנעשו עתה בקבינט, להוציא אותו ממיניסטריון המושבות. אפילו על פי השבחים המרובים, ש"רויטר" מפזר למקדונלד, ברור שכאן נעשה ניתוח פוליטי. עם זה צריך שיהיה ברור, כי הקאריירה המדינית של מקדונלד בשום פנים לא חוסלה עם התמנותו למיניסטר הבריאות. אדרבה. מבחינת הקאריירה שלו בתור מיניסטר יש במינוי זה שלב של עלייה. מיניסטריון הבריאות רחוק מכל פוליטיקה, ובמובן ידוע זהו מיניסטריון כפוי טובה, שאיננו מושך את הקהל. אבל יחד עם זה זהו המיניסטריון החשוב ביותר בשביל חייה הפנימיים של אנגליה: הוא הקובע את רמת השירותים הסוציאליים של המדינה, בעצם את רמתה התרבותית של המדינה, הוא מנהל את המשק המוניציפלי של כל המדינה, את כל ענייני השיכון, את השירות הרפואי, עכשיו הוא גם ממונה על אבאקואציה של הילדים מן הארץ, באחת, זהו באמת תפקיד אדמיניסטרטיבי משקי גדול, ויש כאן שדה רחב לגילוי יוזמה וכישרון, ומקדונלד הוא אדם בעל כישרון. [---]

ביחס ללורד לויד הריני מוכרח לומר כי מינויו היה סנסציה בעיני. הייתי אומר שמבחינתו של צ'רצ'יל כראש ממשלה, זהו מינוי מסוכן. לורד לויד הוא הר געש, שיכול להתפוצץ בכל רגע; אישיות השנויה במחלוקת בתוך אנגליה עצמה; יש המבטלים אותו לגמרי, ויש החושבים כי הוא עתיד עוד להראות את כוחו ולעשות גדולות; זהו "חוט ברזל" מחושמל, לגמרי לא טיפוס אנגלי, איש מבריק, פיקח, מהיר תפיסה, בעל דמיון, מאוד לא מיושב בדעתו, על כל פנים אדם בלתי יציב, מסוגל לחילופים במצבי רוח. לפי הרושם שלי: אדם הנוטה לשכוח דברים שהשכחה יפה להם. איש בעל אמביציה גדולה, לא גמיש, מוכן להיהרג על פרינציפ, איש שיש בו הרבה בוז לפקידות; במלים פשוטות: קצת מטורף. המטען הרוחני שלו: קצת מזרחן, בכל אופן חושב את עצמו למזרחן, אימפריאליסט, diehard, מתנגד לוויתורים מרחיקי לכת לערבים; היה אנטי בולשביק קנאי חשוך, וכפי הנראה שדבר זה השפיע גם על עמדתו כלפינו. גישתו אלינו הייתה מוגדרת בעיקר על ידי שנאתו לבולשביקים, והוא זיהה אותנו עם הבולשביזם. עם זאת לורד לויד הינו אחד המורדים הראשונים נגד שיטתו של צ'מברליין באירופה, ואחד מאלה שהרחיק לכת ביותר בהתנגדותו זו, עד כדי כך שהיה בין המצדדים בברית אנגליה עם רוסיה נגד הסכנה הגרמנית, על אף שנאתו לבולשביזם. בשיחתי אתו בימי כהונתו של ווקופ, הוא דיבר בשצף קצף נגד הפוליטיקה הבריטית ביחס לגרמניה, דרש שאנגליה לא תוותר להיטלר ותצא מייד למלחמה, והזהיר כי אם תידחה המלחמה סופה לפרוץ אלא שהיא תהיה הרבה יותר קשה בשביל אנגליה. הוא ניסה לארגן מרד נגד צ'מברליין בקרב המפלגה השמרנית, הקהיל קהילות, כינס אסיפות ונאם בהן נגד שיטתו של צ'מברליין. עד כדי כך שהחלו להאשים אותו בתוך הסאלונים הפוליטיים שהוא מעמיד את עצמו כ"פירר"; דבר שהקדיח את תבשילו ועברה הברה בסאלונים שלורד לויד הוא אדם "שאיש איננו מתעניין בו עוד". כאשר מינו אותו ל"בריטיש קאונסיל", קיבלו את המינוי הזה כסתימת הגולל על הקאריירה הפוליטית שלו (אגב, עכשיו יש לציין בשמחה שקשרנו בשעתו קשרים בדרכים שונות עם ה"בריטיש קאונסיל"). בשנים האחרונות, מאז הופיעה תוכנית החלוקה, דומני, הוא החל להתעניין בשאלת ארץ ישראל ודיבר על תוכניות שונות. אינני יודע באיזו מידה אפשר להתייחס ברצינות לתוכניותיו המשתנות, אבל הצד השווה בהן היה שתוכניותיו העידו על חיפושי פתרון לבעיית ארץ ישראל מתוך הנחה, שליהודים צריך לתת דבר-מה ממשי. זה היה החיוב הבלתי מפוקפק בגישתו לענייני ארץ ישראל; שהרי באותו זמן שלורד לויד החל להתעניין בשאלות הארץ היו מנסרות בקרב המדינאים האנגלים דעות אחרות לגמרי, בכיוון של חיסול גמור של מפעלנו בארץ. מה יעשה לורד לויד במשרד המושבות, אלוהים יודע. דבר אחד אפשר לאמור, שהוא לא יהיה האיש שימשיך באופן אוטומטי לבצע את ירושתו של מלקולם מקדונלד. להיפך. יש לגרוס שבכל מקרה חשוב תתגלה מצדו אמביציה לאמור: אומנם טיפלתם בעניין זה, אבל אני רוצה לעיין בו מחדש. מה תהיה אמצאתו החדשה, אין איש יודע, אבל עם המינוי הזה ניתנה לנו, בלי ספק, אפשרות להתחיל לדבר מחדש בעניינינו בתוך משרד המושבות. לבסוף, יש לציין כי בינו לבין בן גוריון קיימים יחסים טובים, "כמעט רומן". כן מכיר הוא את רוטנברג. ברור שהאיש הזה, לפי אופיו וטבעו, עלול "פארקריכען" מי יודע לאן. יש לי הרושם, אומנם על יסוד של שיחה אחת בלבד, כי הפקידות בארץ אינה שותפת לתגובתו של "אהראם", שעם המינוי הזה "נחה דעתנו". הרושם שלי הוא כי הפקידות כאן אינה יודעת איזו אפתעה עלולה "לקפוץ" מאצל האיש הזה.

למה יכולים אנו לצפות? אעז לומר כמעט בבטחה, שאילו שינוי זה בקבינט חל לפני חודשיים, כי אז לא היה מתאשר חוק הקרקע. ואם הנחה זו נכונה היא, אזי יש להניח שיעלה בידנו למנוע עתה לפחות חלק מן הצרות החדשות שעתידות היו להתרגש עלינו. כך גברו עתה הסיכויים למניעת הצעדים בכיוון של "עצמאות ערבית" בארץ ישראל. ייתכן כי יעלה עתה בידנו להסיר מעל הפרק גם את הצרה החדשה של "בירור" שאלת הנשק בארץ. בכל אופן, את הפעולה שלנו יש להפנות בכיוון של מניעת פורענויות חדשות. זהו התפקיד הראשון. שנית: עלינו להשתדל ליצור אפשרות של שיחות חדשות ביחס לעתיד. שלישית: להשיג משהו לטובתנו, משהו שאין בו אומנם משום הסתלקות פורמלית מן הספר הלבן. למשל, בעניין נמל תל-אביב, לאור חשיבותו העולה במקרה של מלחמה בים-התיכון (לבל יהיה נמל יפו היחיד), ייתכן שאפשר לעשות עכשיו משהו. בכיוון זה דובר עם צ'רצ'יל בשעתו.

אלה הם שלושת כיווני הפעולה, שאני רואה לפי שעה לפנינו עם השינויים שחלו בקבינט.

עם זה חשוב ביותר להיזהר ולהזהיר מפני "קפיצה" בהלך הרוח שלנו. קודם כל, משום שלפי שעה לא נשתנה דבר וספק רב אם ישתנה, ובעיקר למען חזק את ההרגשה שלנו, כי אין לנו לסמוך אלא על עצמנו בלבד ועל העובדות אשר אנחנו נצליח ליצור כאן; משום שהרגשה זו עצמה היא גורם חשוב ביותר העלול להביא את השינוי ביחסה של המדיניות האנגלית אלינו. וצריך להקפיד בכל תוקף שהרגשה זו לא תשתנה.

[---]

[---] ייתכן, איפוא, שהעניינים באנגליה יתפתחו באופן שהממשלה הנוכחית תישאר על כנה כל זמן המלחמה, אבל היא תהיה שקועה כולה בענייני המלחמה ולא תשעה לעניינים אחרים. עם גמר המלחמה עלולה ממשלה זו לרדת, משני טעמים:

א. משום שצ'רצ'יל הוא בעיני האומה הבריטית אדם לפעולות בשעות חירום, כשעת המלחמה, אבל אין הציבור רואה בו את מנהיג האומה ואינו סומך על שיקול דעתו;

ב. משום שבבריטניה קואליציות לאומיות כאלו מסוגלות להחזיק מעמד רק בתקופות של משבר. אם יקרה כזאת והממשלה הנוכחית תרד עם גמר המלחמה, אזי ייתכן שתחזור לשלטון ממשלה שמרנית טהורה, והיא עלולה להחזיר אותנו שוב אל מדיניות הספר הלבן.

 

הערות