24-31/12/1956
עקב
היעדר דף המקור לא נעשתה במסמך זה השוואת כתב יד מקורי למהדורה המודפסת
[במשך חודשיים, מ-24.12.1956 ועד 23.2.1957 לא
כתב מ"ש יומן. ראשי הפרקים שרשם בתקופה זו בקיצור נמרץ מובאים להלן רק ככל
שמשמעותם בעלת ערך כלשהו. לנוחות הקוראים חולקו ראשי הפרקים לפי חודשים. להלן ראשי
הפרקים של דצמבר 1956:]
יום ב',
24.12.1956
תשובה לאליהו [אילת - על הזמנתו את מ"ש
לעצור ולשהות בלונדון בדרכו למסעו המיועד לארה"ב; העתק המכתב נמצא בתיק צמוד
ליומן ומובא להלן:]
צר לי לאכזב אותך, אך המצב כדלקמן - פרק
[שליחותי ב]אסיה [שבה ייצגתי את המדינה והמפלגה] נסתיים וממנו אין להביא ראיה, שכן
שם לא הייתה לי ברירה. בארץ לא הופעתי, ובשלב זה לא אופיע בשום אסיפה פומבית.
לארה"ב אסע רק למען "המגבית" והדגש יהיה קליטת העלייה. מראש הודעתי
כי לא אקיים [בארה"ב] שום מסיבת עיתונאים ואין בדעתי לבקר בוושינגטון. יש
להניח כי השאלות העוקצניות התלויות העומדות עכשיו [לגבי תוצאות מערכת סיני] לא
יגיעו להסדר עד לפברואר וממילא תתבקש באנגליה נקיטת עמדה מצדי. לא אוכל לשמש תקליט
לשיגרה הרשמית, אך גם לא אפריח אילתורים מצדי כמעשהו המחוסר אחריות של ידיד משותף
[אבא אבן]. בעיה נוספת שאינני רואה לה פיתרון היא כיצד להינצל מסתירה בולטת בין
העמדה שנקטתי באסיה כלפי פלישת המעצמות למצרים ובין זו שאהיה מוכרח לנקוט באנגליה.
לכן, כדי לא לעורר רושם של התחמקות וכדי לא לזרוע מבוכה מוטב לי לא להופיע. באמת,
שמא אוכל להיחלץ מזרועות "ויצ"ו", ולשהות בלונדון רק יום-יומיים
כעובר אורח, על מנת לראות רק את המשפחה [של יעקב שרת], אותך וזאב [ש"ק]?
ביטול [ההופעה שנקבע לי בכנס] "ויצ"ו" יאפשר לי גם להיענות לתביעה
נמרצת מאוד של ג'ו שווארץ להופעה בשביל ה"מילווה" במיאמי ב-16 בפברואר.
עליך להבין, כי עברו עלי משברים חריפים ביותר ואינני רואה את עצמי חייב להסתבך
נוספות. היאזר נא בסבלנות.
שיחה עם יעקב ו"דבר" (הרצל), מברק
ל[חיים] בן אשר.
יום ג',
25.12.1956
הטיסה [לסיני] נדחתה, ברדיו איומי פידאיין.
יום ד',
26.12.1956
[בירור עניין ה]גימלאות [המגיעות למ"ש], מכתב
מב"ג.
[המכתב נמצא בתיק צמוד ליומן ומובא להלן:]
למשה - שלום וברכה.
גם לאחר ששמעתי דבריך על ביקורך באסיה בישיבת
הממשלה ובמרכז המפלגה קראתי בעניין רב דבריך בוועדת חוץ וביטחון של הכנסת]. זה כמה
שנים אני מתעניין באסיה ובתרבות עמיה, בייחוד הודו, הארצות הבודהיסטיות, סין ויפן,
ויש לי מושג על הפרצוף הרוחני של רוב ארצות אלו - ואף-על-פי-כן היו מאלפים בשבילי
דבריך בוועדת-חוץ-וביטחון.
אבל אני חייב להביע צערי ותמהוני על הכינוי "רעש",
שבו היכתרת את מבצע-סיני. אני מסוגל להבין הנימוקים נגד מבצע זה, ובעצמי הייתי יכול
להביא כמה וכמה נימוקים נגדה לא רק לאחר המעשה, אלא לפניו, ובדיונים המוקדמים עם
חוג מצומצם של חברים הבאתי שורה של נימוקים. אבל גם השולל מבחינה מוסרית או מדינית
מבצע זה, מותר לו לקרוא אותו בשמו. זה היה אולי מבצע מזיק, פסול וכו' - אבל זה לא
היה "רעש". דבר שאלפי אנשים מוכנים למסור נפשו עליו - ועשרות חירפו נפשם
למות - אינו ראוי לשם מתמיה זה.
מכיוון שלא אחלוק על כינוי זה בוועדת חוץ-וביטחון,
ראיתי לעצמי חובה חברית להגיד לפחות זאת לך.
בב"ח,
ד. בן-גוריון
יום ה',
27.12.1956
"ג'רוסלם פוסט" ([מאמרו עול ג'ורג']
לאונוף) [על חדירת בריה"מ למזרח ומלחמת סואץ], תשובה לב"ג.
[העתק התשובה נמצא בתיק צמוד ליומן ומובא להלן:]
לבן גוריון שלום,
קיבלתי מכתבך מאתמול והבין לא אוכל תרעומתך.
דומני כי שנינו שייכים לדור המושפע מהמקרא והמתבל את לשון דיבורו בפסוקים ובחצאי
פסוקים. תמיהני עליך כי לא הבחנת במקורו של שימוש לשון אשר נקטתי במיקשור מסויים.
מעולם לא כיניתי את מבצע סיני בשם "רעש"
כשהזכרתיו ואמרתי משהו לגופו. מלבד נימוקים אחרים, הרי מבחינה לשונית גרידא הייתה
זו הגדרה סרת-טעם לחלוטין. אבל כשבאתי לדייק ולקבוע את השלב שבו חלה אחת ההתרחשיות
שהייתי עד לה באסיה - אם קרה הדבר לפני מבצע סיני או לאחריו - הלכתי שבי אחרי דפוס
לשוני של נביאנו עמוס [א' ו'] ואמרתי כי דבר זה אירע "לפני הרעש", ואילו
זה "אחרי הרעש".
אגב, המילה "רעש" באותו כתוב - לא
באתי ללמדך, אך הכוונה הזרה שתלית בדברי מחייבת אותי להדגיש זאת - אין מובנה כלל
סתם שאון והמולה שיכולים לפרוץ על לא דבר, אלא היא מתייחסת למאורע דרמטי ביותר
בחיי הטבע והאדם ומכל מקום אין בה שמץ לגלוג או זלזול או ביטול כלפי אותו חזיון
כביר ומזעזע.
דומני כי את יחסי לאותו "דבר שאלפי אנשים
היו מוכנים למסור נפשם עליו ועשרות חירפו נפשם למות" ביטאתי במברק ששלחתי לך
מבומביי.
כשלעצמי, אינני גורס את הכינוי "מבצע סיני".
אולי שמת לב, אגב קריאת אותו פרטיכל, כי אני קורא לו בשם "מסע סיני".
הנה כי כן, אם "הכתרתי" את מבצע סיני, כדבריך, אזי רק בשם זה, היָאה
לדעתי הרבה יותר למערכה שהייתה - על ממדיה, תנופתה ומעמדה ההיסטורי - מהמונח
השגרתי והחיוור "מבצע".
אף אני מלא צער ותימהון על היותך כה נוח להיתפס
לחשדות שווא. דומני כי עלי, על כל פנים, אפשר לסמוך כי בהגיני על דעותי המדיניות -
ודווקא זאת לא עשיתי הפעם - לא אזקק ביודעים לביטויים שאינם מכובדים לפי עצם טיבם.
בברכה,
משה שרת
ישיבת מרכז [מפא"י], ראובן ברקת (עלי).
יום ו',
28.12.1956
שאול על "אוהלו", מזכירות [מפא"י],
חזרה ל"שרון", הסבר של צ' וא' [צור ואבן?], מינויים והתפטרויות, כישלוננו
בסיני, ניתוק [מגע) מחמ"ד [עם שגרירות ישראל בוושינגטון), טלפון משילוח,
[חיים] שיבא, [חנה] רובינא.
שבת, 29.12.1956
"בית ברל", דוריס [מיי], בלילה וולטר.
יום א',
30.12.1956
ארוחת בוקר – וולטר, הגהות [של כרך "אורות
שכבו" מאת מ"ש], אצל יחזקאל [סהר], אצל [ישראל] זיו, טלפון מוולטר:
[הגיעה תשובה] מאליהו [אילת].
יום ב',
31.12.1956
לת"א – למפלגה, עם גיורא וכסה, עם גיורא
ו[חיים] בן-אשר, חזרה ל"שרון", הגהות, [בשיחה עם] ראובן [שילוח או ברקת]
- [אמרתי כי אני חש עכשו כאילו המדינה היא?] בן לא שלי, [כאילו?] בית [מגורי?] נהרס
בגשם [(כלומר, ע"י כוח שמחוץ לשליטתי)?]; [הוא] הפסיקני.
