יום ה', 3/11/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ה', 3/11/1955

 

 

יום ה',  3/11/1955

 

(נרשם בחלקו ב-17.11 במטוס ממיאמי לניו-יורק ובחלקו ב-30.11 במטוס מוושינגטון למונטריאול)

 

ב-6 בבוקר הייתי שקוע בתרדמה עמוקה שיכולתי להמשיך בה שעות אך צלצול הטלפון למראשותי העירני אכזרית. נחמיה דיווח על תוצאות הקרב באשמורת הראשונה של הלילה. השטח שהיה תפוס בידי המצרים - מערך הגדוד כולו - נכבש ונוקה כולו. אבידות המצרים חמישים הרוגים וארבעים שבויים. אצלנו שני הרוגים וכעשרים פצועים. הייתה התנגדות, לעיתים נמרצת, אך לא בשיא העוז. איש לא פילל, כמובן, לקציר דמים כזה, אך משניתנה הפקודה לכבוש את העמדות ולגרש את המצרים, היא הוצאה לפועל במלואה, והרי התוצאות. ההודעה שחיברנו אמש נמסרה כבר לסוכנויות הזרות והיא תשודר בשבע.

בדיעבד הודיתי כלפי עצמי כי לא היה מנוס ממיבצע זה אלא אם כן היינו מוכנים להתפשר עם הוצאת אזור ניצנה מתחום שטחנו הריבוני, אך נתמלאתי שוב חשש לתנודת המטוטלת של דעת הקהל נגדנו לאחר הפומבי העצום של ז'נבה, בו הוצגה ישראל כמדינה עומדת על נפשה נגד כוחות עצומים ממנה פי כמה.

ב-9 בבוקר אצל הנשיא לביקור אחרי שובי מאירופה.

כל היום בכנסת. שני הנואמים המרכזיים של שותפינו החדשים לשלטון - [יעקב] חזן ו[ישראל] גלילי - טרחו כל אחד לפי נוסחו המיוחד להבליט שוֹנְיָם ממפא"י במדיניות חוץ ולתבוע "קו עצמאי" ו"אי-הזדהות עם גוש אחד נגד מישנהו". היה זה ניסיון להסיט את מרכז הכובד של מדיניות החוץ הישראלית במגמה נייטרליסטית. לחשתי לב"ג כי עליו לדאוג לכך בנאום תשובתו ולקבוע מסמרות בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים.

הסכים מייד אך כדי להבטיח את הדבר חיברתי קטע של נאום, הראיתי לו ומסרתיו לפירסום בידי סוכנויות חוץ.

זיאמה שישב על ידי התרשם מאוד מתשובת מולוטוב - מעצם העובדה כי ראה לענות על מכתבי מייד. אגב הקשבה ואי-הקשבה לוויכוח עברתי על צרור גדול של מברקים צפונים - יבולו של בוקר ארעי אחד במשרד החוץ. היה כאן קציר ידיעות, הצעות ותגובות מנציגויות שונות אשר שימש עדות חשובה ונאמנה לערות ולרגישות של העומדים על המשמר במוצבים הקדמיים של שירות החוץ לכל אורך החזית. נתתי לזיאמה לקרוא את המברקים אחד אחד כאות וכמופת למתח הפעילות ולהיקף הראייה של נציגי המדינה - בלונדון, בפריס, בוושינגטון, ברומא, בשטוקהולם, בברן, באנקרה, באתונה. היה בזה לקח מאלף.

במזנון תפסה אותי שולה [שולמית (בת ראובן אחי אברהם, אחות שמואל תמיר)] קצנלסון, מנהלת האולפן בנתניה שהביאה את המחזור הנוכחי שלה לביקור בכנסת. שידלתני לעלות ולומר להם מילים אחדות. מצאתי קיבוץ גלויות בזעיר אנפין, כולם אנשים משכילים ברוב או במעט ונתונים בעיצומו של מאמץ נפשי ושכלי כביר לכבוש את הלשון החדשה והקשה. סיפרתי להם בעברית בסיסית, ואגב תרגום מילים קשות לאנגלית ולצרפתית, לגרמנית ולערבית, משהו על שליחותי לז'נבה.

לארוחת צהריים אהוד אבריאל. בפגישותינו האחרונות ניכר היה בו כי הוא שרוי במצוקה - חשב כי בלבי טינה עליו כיוון שהביע באוזנַי ביטחונו הגמור כי בסופו של דבר יבעט ב"ג בראשות הממשלה והנה יצא כי נתבדה והטעני. כדי להוציא מליבו כל מחשבה זרה כזו לקחתיו הביתה לשיחה ידידותית. חקרתי תוכניותיו. אמר כי הוא חוכך בדעתו אם למלא מישאלת לבו משנים ולעבוד במחיצתי, או להתמסר לטיפוח העלייה מארצות דרום אמריקה - חלום שנתפס לו בזמן האחרון - או לקבל הצעת ב"ג ולקבל מינוי כסגן שר הביטחון. הוסיף כי באיחור רב נוכח לדעת איזו טעות חמורה טעה כשסירב להיענות לקריאתי להיכנס למשה"ח כסגן מנכ"ל ולקבל עליו אחריות לענייני המזה"ת. אמרתי לו כי עם כל רצוני אני לראותו עובד על ידי - ז"א במשרד החוץ - אין בידי להציע לו עכשיו תפקיד של ממש. אשר לדרום אמריקה, הרי זו תהיה שליחות לזמן לא רב שתסבול מחוסר מסגרת נאותה ותהיה כרוכה בסיכון רציני של חוסר יעילות ואכזבה. מסקנתי הייתה כי אם באמת ובתמים רוצה בו ב"ג כסגן שר לביטחון - ואם יש לו סיכוי של שיתוף פעולה עם הרמטכ"ל ועם המנכ"ל - עליו לקבל את ההצעה. אני מצדי מעוניין בזה מאוד כי על ידי כך תיווצר חוליה מקשרת בין משה"ח לבין המטכ"ל ומשרד הביטחון וייכנס איש לצמרת הביטחון שיש לו לשון משותפת עם אנשי משה"ח והוא נהנה מאמונו האישי של שה"ח. אהוד אמר כי הרמטכ"ל מוכן "לקבלו" (אשרי המאמין!) וכי בשום פנים לא היה הוגה במינוי זה על מנת להתנגש עם משה דיין. לעומת זה, אם תבוא התנגדות מצד שמעון פרס, הריהו מוכן לעמוד בפניו. ראיתי כי נתתי לאהוד את העצה הרצויה לו ונחה דעת שנינו.

אחה"צ חזרתי לכנסת להמשך הוויכוח. נקבע לו מספר שעות מראש ושום מפלגה לא ויתרה על חלקה. היו נאומים של ערבים "שלנו" שהתקיפו את ממשלות ערב על סירובן לשלום והביעו נאמנות ללא גבול לישראל, עד להגנה עליה נגד פלישה ערבית מחודשת.

תירגמתי לעברית אנושית את הודעת הסיום שלי בז'נבה ומסרתיה לפרסום בעיתונותנו.

 

(מכאן ואילך נרשם [היומן] במטוס "אל על" מרומא ללוד ב-19 בדצמבר)

 

חברי מפ"ם בממשלה המיועדת פנו אלי במשך היום בשאלה אם איני רואה כדאי לכנס ישיבה לשמיעת דוח על מיבצע ניצנה. נדברתי עם ב"ג וביקשתיו להזמין את הרמטכ"ל מירכתי הנגב. הישיבה נתכנסה לפנות ערב בכנסת והשתתפו בה כמקודם חברי הממשלה היוצאת והמיועדת. הרמטכ"ל מסר דוח מפורט על המיבצע. התברר כי מספר החללים המצריים עלה על 50 וכי כמה מהם - בשום פנים לא כולם - נלחמו בעוז. לא היו שאלות רבות ואיש לא עירער על המיבצע עצמו אך ההרגשה הכללית הייתה של אי-שקט נוכח מספר החללים הרב שהיפלנו.

מארוחת הערב חזרתי לכנסת לבוש שחורים לקראת סעודת יום וייצמן ב"דוד המלך", אף זו פורענות מסורתית שנתחדשה בבית מדרשו של וייסגל ואשר גזירה על רה"מ לשבת בה ראש ולנהלה אף לנאום בה. משהוברר כי הוויכוח לא יסתיים אלא בישיבת הערב ואחריו עוד יבואו ההצבעות וההשבעה, שלחתי אזעקה לווייסגל והצעתי כי הארוחה תתחיל במועדה ואילו אני אגיע לאחריה ואז יושמעו הנאומים. כיוון שצפורה ואני המארחים, היצעתי כי צפורה תבוא למלון בשעה המיועדת. בתשובה לזה בא מאיר לכנסת וטען כי מוטב לדחות את הסעודה לשעה או שעה וחצי, שכן מוזמנים כל השרים וכמה מחברי הכנסת ובהיעדרם יהיו מקומות רבים ריקים ואין זה נאה לשבת אל השולחן במצב כזה. אמרתי כי יהי כן.

בפרקו האחרון של הוויכוח בישיבת הערב נאם ברל לוקר [מפא"י]. היה זה נאום בכורה שלו וצר היה לראות בכישלונו - כה חסרי תוכן ונעדרי ברק היו דבריו. הגיע תורו של ב"ג לענות והבית נתמלא מחדש ונמתח לקראת הופעת הסיום הזאת. מבחינת הבריאות הראה יכולת מפתיעה להתגבר על חולשתו - קולו היה צלול וער וכולו שפע כוח. מן הפסוקים הראשונים עלה לסולם הגבוה בקולו, לבש רוח קרב ונקט חריפות לשון כבימים עברו. שלחתי פיתקה לגולדה: "חזרנו ל-"tatus quo ante" [למצב הקודם]. בתקופת כהונתי כרה"מ עשיתי ניסיון מתמיד ובולט לעצב מסורת של מתינות לשון וכבוד הדדי בכנסת והדבר צוין בכמה עיתונים ואף הניע את בגין לזכותנו במחמאה.

עם סיום נאום התשובה נענש הבית בשרשרת הצהרות סיעתיות, שהפכה לשיגרה ממארת, ורק אז ניגשנו סוף סוף להצבעה. ישבתי דרוך וכבוש. פתאום ניצנצה מחשבה בתוכי. קראתי אלי את [מזכיר הכנסת משה] רוזטי וביקשתיו לאמר לשפרינצק כי ייתן לי רשות דיבור מייד לאחר ההצבעה ובטרם יזמין את השרים להשבעה. החלטתי כי עלי לומר משפטים ספורים ברגע זה של העברת ראשות הממשלה, מאיש לאיש. בהצבעה זכתה הממשלה, כמובן, ברוב גדול של מפא"י, מפ"ם, אחה"ע, הפוהמ"ז והפרוג' נגד "הכלליים", "חרות", מק"י, ו"האגודה". "פועלי האגודה" נמנעו. היו"ר הכריז את התוצאות ומייד קרא לי. רחש עבר ברחבי הבית שנדם מייד עם עלותי על הדוכן. לא נועצתי באיש ולא גיליתי כוונתי לאיש פרט ליו"ר ולמזכיר הבית והופעתי באה כאפתעה גמורה. אמרתי:

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת הנכבדים. עם סיום הכהונה שהוטלה עלי על ידי הכנסת לפני קצת יותר משנה ותשעה חודשים, רצוני להביע תודה עמוקה לבית הנכבד על אותה מידת האמון ואורך הרוח שהוא זיכני בה. אם במשך הזמן, במילוי התפקיד הזה, פגעתי חלילה באחד מחברי הכנסת, אני מבקש כי יסולח לי. לא נתכוונתי לכך.

רצוני לאחל לחברי וידידי דוד בן-גוריון חוסן גוף ועוז רוח לשאת את המשא הכבד שהוטל עליו. כל חבריו יעזרו לו במלוא יכולתם בתפקיד האחראי והגדול הזה. לך בכוחך זה והושעת את ישראל!

בחוזרי למקומי הרגשתי בעליל מהרוח שהשתררה בבית ומהמבטים שליווני כי עשיתי דבר בעתו וכי סיומי לא בייש את תחילתי. זיאמה לחש לי כי אמרתי בסך הכל ארבעה פסוקים וכל אחד מהם היה מלאכת מחשבת. לכאורה הוכשרה האווירה במיוחד לטקס ההשבעה וצריך היה לעבור אליו מייד. אך לא כן היה. שניים קשרו קשר להפר את החגיגיות ולנפצה לרסיסים ללא כל התחשבות בתחושת הרגע ובהרגשת הבית. היו אלה חבר הכנסת המכובד וידידי היקר והאמיץ מאיר ארגוב, שתבע לו רשות דיבור להודעה אישית דווקא לפני ההשבעה, והיו"ר יוסף שפרינצק שהשכיל להיענות לתביעה רבת תבונה ודקת הבחנה זו. ויעל ארגוב על הדוכן לתימהון הבית כולו ויפתח בגילוי דעת ארוך ומפליץ בשיעמומו, תוכו רצוף קריאות קטעים ארוכים מנאומו במהלך הוויכוח כרשום בדברי הכנסת והכל כדי להוכיח כי חה"כ [יוחנן] בדר מסיעת "חרות" לא דק במסירת דבריו עת יצא להשיג עליו. אין עצה ואין תבונה כנגד טיפשות אנושית פשוטה, אך נמרצת.

עלינו על הדוכן אחד אחד וקראנו נוסח השבועה - יותר נכון, ההתחייבות. לפי סדר אלף בית הייתי האחרון. מייד ירדה צפורה מהיציע ומיהרנו ל"דוד המלך". משהגענו עמדה לפנינו מול הפתח מכונית השגרירות הבריטית ולתימהוננו הרב יצאו ניקולס ואשתו, נכנסו למכונית ונסעו להם. לא הבנתי פשר דבר אך מייד עם כניסתנו התברר מה קרה. לא נשאו חן בעיני השגריר הבריטי ורעייתו המקומות שנקבעו להם – נראה כי האישה הסיתה את הבעל - והלה קיטרג באוזני [שלמה] ארזי על האיחור הרב שחל, על היעדר מארחו להקביל פניו ואחרון אחרון על המקומות הנחותים. וזאת לדעת, כי אורחי הכבוד בסעודה חגיגית זו היו ישראל ורבקה זיו. הם ישבו, כמובן, בראש הקרואים ליד השולחן הראשי. עימם הסבו לאותו שולחן עוד זוג או שניים מהאורחים שבאו ליום וייצמן מאנגליה (נוסף עלי ועל צפורה, ורה וייצמן, שפרינצק, פולה ב"ג ועוד) ואילו השגרירים הבריטי והאמריקני הושבו ליד שולחן עגול שממול לשולחן הראשי במסיבת חברי הממשלה. בא ניקולס וטען כי הוא קודם בסדר הבכורה לכל נתין בריטי הנמצא במסיבה שהוא נוכח בה ולא יוכל להתפשר עם המעמד הנחות שניתן לו. לעומת זה לאוסון האמריקני לא הקפיד ואף על פי שליד השולחן הראשי ישב אזרח מובהק של ארה"ב כדיואי סטון מבוסטון, נשאר הוא יושב ליד אותו שולחן עגול ומצאתיו משעשע עצמו בשיחה עליזה עם שירלי וייסגל.

אמרתי לפולה: "אוכל לבשר לך כי דוד חזר להיות רה"מ." החזירה: "אין זו בשורה - זהו צער גדול בשבילי." הכרת פני לא העידה על מידה גדושה של אמון אישי בכנות דבריה ואז הוסיפה: "אני מוכנה להישבע בחיי ילדי כי לא רציתי בזה." מצח [נחושה]!

היו כמה נאומים לא רעים: של שני הזיוים, של סטון ושל ורה. בפתיחת דברי התנצלתי על טעות דפוס שנפלה בנוסח ההזמנה לסעודה זו: "נאמר שם 'רה"מ והגב' שרת' וכו'. ובכן גב' שרת הריהי במקומה ולגבי זהותה אין קיים שום ספק אך הגירסה כי רה"מ הוא המארח בסעודה זו אינה הולמת את העובדות, ואת האורחים הסליחה." להלן דיברתי על שליחותי בז'נבה ועל שתיים שלמדתי מהנשיא המנוח שעמדו לי בכל מאמץ הסברה של ענייננו: סבלנות בלי גבול וחתירה להרחיב את ריקעו האנושי וההיסטורי של מפעלנו ולהעמיק תוכנו הלאומי והחברתי אגב כל דיון בפרטי העניין. פיתחתי רעיון זה על גישתו המיוחדת של וייצמן לבעיות ההסברה הציונית דומני בפעם הראשונה. קצרתי אחר כך מחמאות לרוב. וייסגל, חסידו הנאמן של וייצמן, היה מאושר.

שילבתי בנאומי ברכה מיוחדת ללאוסון על נוכחותו והייתה בזה נזיפה משתמעת לניקולס. אחרי הארוחה ביקשני לאוסון לפרוש עמו לפינה שקטה. פתח ואמר כי לכתחילה נתבקש על ידי מחמ"ד למסור לנו שדר הקורא לנו לגלות אורך רוח לגבי המצב בניצנה. שדר זה עבר זמנו. יותר מזה לא העיר על המיבצע במילה או בחצי מילה ועבר לנושא אחר. בשורה בפיו, בהשפעת הסברתו הסכימה מחמ"ד לפיתרון חיובי של בעיית ביקורי השגרירים במשרד החוץ בירושלים. בעניין זה תתקיים פנייה רשמית אלי ובה יוסברו פרטי ההסדר המוצעים. העיקר הוא כי הקרח נשבר והחרם הוסר.

כשחזרתי הביתה עם צפורה חשתי עייפות שמעבר לכל כיליון כוחות. כל היום רדפה אותי הדאגה - מה יעשה עכשיו נאצר. בשעה מאוחרת טילפנה חנה זמר להודיעני כי יעקב שפירא התפטר מחברותו בכנסת. מצאתיו ושאלתיו פשר דבר. התברר כי נפלו דברים בינו לבין המוסד לביקורת של המפלגה בעניין עליית ערכן של מניות חברת מחפשי נפט, שניתנו לו בשכר פרקליטותו. לדבריו נערכה לו "אינקוויזיציה" בישיבת המוסד - הוא נלאה שאת יחס זה והחליט לפרוש. את מכתבו ליו"ר הכנסת כבר שלח ולפי החוק חדל בזה מהיות חבר הכנסת ואין להחזיר. סכסוך זה, שלא שמעתי עליו קודם, פרץ בימי היותי באירופה. אפשר אילו הייתי כאן הייתי מסייע לפיתרונו בדרכי שלום. התפטרות זו פירושה כי סיעת מפא"י שְכוֹלָה את אחד מאישיה המרכזיים, פרקליט רב כישרון, שנאומיו היו במעלה ושיקול דעתו בענייני משפט ותחיקה היה לו ערך מיוחד.

 

העתקת קישור