יום א', 30/10/1955
ב-8 בבוקר טלפון מוולטר: ב"ג נילפת בקוצר רוח - רצונו לדעת הערכתי את המצב ומתי אבוא. כל שידולי וולטר להמתין לשובו של שמאי לא הועילו, והוא הוכרח לטלפן. אמרתי כי כבר הודעתי מה המצב לגבי שובי - אני מקווה כי אטוס מחר בערב ואגיע ללוד באשמורת הבוקר; אוכל להשתתף בישיבת הממשלה ביום ג' לפני הצהרים ואנכח בהצגת הממשלה לכנסת ב-4 אחה"צ. אבל אין זו אלא תקווה, כי מולוטוב טרם קבע את שעת הראיון ועלי להמתין ולראות כיצד ייפול דבר. אשר להערכת המצב, הרי הבטחת צרפת בדבר הנשק עומדת בעינה, אין סיכוי רב לנשק אמריקני, יחס האנגלים שלילי וכל עניין חוזה הביטחון רחוק. בכוונה השחרתי במקצת את התמונה, לבל אופיע כמַשְלֶה - ואם יתברר כי יש משהו חיובי הרי תהיה אפתעה נעימה, העדיפה תמיד על אפתעה בלתי נעימה.
ב-9 טילפן אבידר והפך קערת נסיעתי על פיה: מולוטוב יראני מחר ב-9 בערב. כל טענותיו כי רצויה לי מועדה בשעות הבוקר לא הועילו: הבוקר תפוס כולו ואילו אחה"צ מתקיימת ישיבת הארבעה. ברור כי אין עצה ואין תבונה ועלי לקבל את הדין. נמצא כי אני מחמיץ את המטוס של ליל ג' ובשום אופן לא אגיע לפתיחת ישיבת הכנסת. נשאר לברר מהו המטוס הקרוב ביותר שאוכל לתפוס. הצעת גדעון מאתמול, כי אדרוש מהארץ "דקוטה" להטיסני במיוחד, עלתה שוב.
בינתיים נתמלא הבית להקת אשפים וכַשָפים - אנשי טלוויזיה בריטים, שבאו לערוך לי ראיון. הוגשו לי שאלות: שוב מלחמת מנע וחוזה ביטחון ופנייה לרוסים בבקשת נשק וכל שאר מיני השיגרה התפלה שהייתה לי לזרא. ביקשתי להציג לי תחילה שאלה כללית על המצב והרגָשַתי ביחס אליו, ובתשובתי כללתי קצת ציונות - על מהות המפעל הרם והנישא שאנו מעורבים בו והטרגיות שבחיבולו ובסיכונו וכיוצא באלה. רק אחר כך עניתי על השאלות וגיוונתי את הנוסח ככל האפשר. שוב התחמקתי מכל פגיעה יתירה בבריה"מ. כששאל המנחה: "מה דעתך על אספקת הנשק הקומוניסטי למצרים?" - עניתי כי הסכנה היא בנשק כשלעצמו, ואם הוא קומוניסטי או לא אינו עיקר. החבריא היו מרוצים ממהירות התשובות ומקליעתן.
מהארץ נתקבלו מברקים על התנגשויות נוספות עם המצרים. הרושם הוא כי המצב מחושמל וכל תקרית עלולה להפריץ מלחמה.
הכתבתי לשמאי שעה ארוכה הערות נוספות לנאומו של ב"ג, לאור ההתייעצות שהייתה לי אתמול עם השגרירים. בינתיים נשלחה טיוטת מכתבי, העונה על שלוש שאלותיו, לכל השגרירים למען יעירו הערותיהם.
ב-11 ביקור במשרדי הסוכנות היהודית בקיי [שדרות] וילסון - הדירה המוכרת לי היטב, תחילה מימי הטיפול בתוכנית החלוקה של 1936 כשעלתה לדיון במועצת חבר הלאומים, אחר כך מביקורי בז'נבה בעיצומה של המלחמה העולמית, אחר כך מימי הוועדה האנגלית-האמריקנית [ב-1946]. הדירה הורחבה והופארה ולאור מולך בה בכיפה. עברתי בחדרים וכל הפנים צהלו.
זאב ש"ק בירר בינתיים כי יש מטוס של TWA הממריא מציריך ביום ג' בבוקר ומגיע ללוד לפנות ערב. מייד הזמנתי את וולטר [בטלפון], קיבלתיו בלי דיחוי רב והיסברתי לו את המצב. היצעתי כי ב"ג לא ימתין לי, אלא יגיש את הממשלה ב-4, ואני אגיע לישיבה השנייה ב-8, או אולי ידחה ההגשה עד 8, או שמא ישלחו לי מטוס מיוחד שיִסַק מז'נבה בחצות או באשמורת הבוקר. השאלה היא אם באמת מתחייבת פעולת בזק כזו ואני מניח לחברים בירושלים לפסוק - רק יודיעוני בעוד מועד מה הסידור.
משרד הסוכנות משמש מעון ללישכתי בז'נבה - כאן עובדת הכתבנית רות שבאה מהקונסוליה בציריך ואיש התח"ל שהוזעק מפריס. השגרירים החזירו טיוטת מכתבי לב"ג והוסיפו תשלובות של טעם. ערכתין ורות התיישבה לדפוק את המכתב למשלוח.
ירדתי לאחד האולמות בקומה התחתונה של הבניין המפורסם הזה, בו נתאספו כשלושה תריסרים יהודים מכובדים, גברים ונשים, נציגי קהילות ועסקנים ציונים מז'נבה ומערים אחרות לקבלת פנים חגיגית. הכל הוצגו ולחצו יד, אחד נאם קצרות צרפתית ועניתי קצרות באותה שפה. הייתה לי הזדמנות להיפגש עם מכרי הוותיק [ארווין] היימן ולהודות לו בכל חום לבי על שליחותו הנעלה למען יהדות הונגריה, אשר ביצע בהדרכת שאול.
בינתיים הגיעה ידיעה מתַקנת מהרוסים: בכל זאת התרשמו משידולי אבידר והקדימו את הפגישה ל-7. איני יודע מה ארוויח מזה. את המטוס ממילא החמצתי וספק אם כדאי לי לשוחח עם מולוטוב בהיותו עייף מהפגישה של אחה"צ עם שלושת עמיתיו, אוהביו בלב ונפש. אבל נקבעה השעה שבע - יהי שבע. אוכל לראות את מקמילן בו בערב וכמעט ברור כי נכון לי ליל שימורים.
מאולם קבלת הפנים היהודית - לאולם סמוך, שבו נתכנסו כמה עשרות עיתונאים הלווציים [שווייצים] וצרפתים. אלה אכפו על דן אבני מסיבה כהלכה עם רה"מ של ישראל והלה אכף על רה"מ אך צימצם לו את המעמסה לפגישה על כוס יין לשם אמירת מילים מספר. פתחתי בתודה מיוחדת לעיתונות שתי הארצות על ערוּתה ואהדתה והדגשתי כי מטרת נסיעתי אינה רק פנייה למעצמות אלא הסבת לב העולם כולו לסכנה הנשקפת לקיומה של ישראל והכורח המוסרי הגמור לאפשר לה להגן על עצמה ועל ידי עצם הגברת כושר הגנתה להרחיק סכנת מלחמה מעליה.
לארוחת צהריים, בדירה, הזמנתי את לאור ונודע לי מפיו ועליו דבר חדש. הוא אספן של מפות עתיקות - של ארץ ישראל, המזה"ת וארצות קצת יותר רחוקות - והאוסף שבידו על ארץ ישראל והמזה"ת הוא הראשון בעולם, שכן הוא מכיל למעלה מארבעת אלפים טפסים. כל הרכוש הרב הזה נועד להימסר למיכללה בירושלים.
אגב שמעתי מפי לאור כי המצב המשובש בין הארץ לבין שכנותיה והדיבורים על סכנה ועל מלחמה נתנו כבר אותותם הממאירים בכושר האשראי של המדינה והסוכנות והידקו את העניבה על צווארם בשוק הממון ההלווצי [השווייצי] שנהנינו בו מעזרה רבה.
נתקבל פתק מיעקב צור על שיחתו עם מרז'רי, שהצימוק בו כי מוושינגטון הודיעו לדאלס כי כל עניין הדיונים הכלליים בז'נבה אינו מתחיל לעניין את הציבוריות האמריקנית, השקועה ראשה ורובה בתסבוכת המזרח-תיכונית ומעלה על ראש דאגותיה את בעיית ביטחונה של ישראל. עוד סיפר כי בין המערביים טרם נפלה הכרעה כלשהי ודאלס דחה פגישתם הנוספת עד לאחר שיחתו עימדי היום. בינתיים הם מתראים אחד אחד עם מולוטוב ומשמיעים באוזניו דברי כיבושין.
פתאום שוב טלפון מוולטר. קלות ההתקשרות וצלילות השמיעה מצילות אותנו. הוא מסר לב"ג את השינוי שחל בסדר יומי. ב"ג הודיעו והשביעו לא לגלות זאת לאיש - כי הוא לא יציג את הממשלה עד לבואי; משמע כי יציגנה רק ביום ג' בערב. מה טוב! עניין הסודיות נובע אולי משיקולי המו"מ הקדחתני המתנהל בארץ, לפי הידיעות, עם הפוהמ"ז בדבר כניסתו לממשלה ברגע האחרון, על יסוד ההנחה כי יקבל שלושה שרים, אשר שניים מהם (שפירא ובורג) יחזיקו בשלושת התיקים (דתות, דואר וסעד) ואילו השלישי (ורהפטיג ולא רפאל!) יהיה שר בלי תיק.
טילפנתי ללולה האן [בתו של מקס ורבורג] באנגליה ושמעתי ממנה כי היום נתפרסם ב"סנדיי טיימס" דבר מאסרם של כשלושים יהודים בבריה"מ. זאת אמרה בתגובה על הידיעה שמסרתי לה כי השגנו רישיון לאחותו של חיים וייצמן שבמוסקבה לעלות לארץ.
כתבתי מכתב אישי לב"ג והיה זה המסמך השלישי שנמסר לשמאי. העתקו מצורף. שמאי המריא ב-4.30 ויגיע לארץ מחר בבוקר.
לדב"ג שלום וברכת כל טוב, ז'נבה, 10.55 30
אני מעריך מאוד את העניין המיוחד שהיה לך לשתפני בניסוח נאומך להצגת הממשלה בכנסת.
עשיתי בטופס ששלחת לי כמה תיקוני לשון וסגנון על מנת שתעשה בהם כטוב בעיניך.
את הערותי המהותיות מסרתי בידי שמאי. הכתבתי לו את הדברים במפורט ואין לי ספק כי ישכיל להסביר לך דעתי והצעותי כהלכה.
אשר לשלוש שאלותיך המסויימות הכלולות במכתבך אלי, הריני עונה עליהן בכתב, עד כמה שאפשר במפורט ובמדוייק.
אילו חזר שמאי אתמול כפי שהיה מתוכנן מראש, כי אז היו ברשותי בסך הכל כשעה וחצי ובשום פנים לא הייתי מספיק לעשות את המלאכה אלא במקוצץ, במקוטע וללא שיקול.
אקווה כי דחיית שובו של שמאי ליום ב' בבוקר או בצהריים לא תגרום תקלה רצינית.
אשר למועד שובי, ודאי כבר שמעת מ[וולטר] איתן ועל כל פנים יוכל שמאי להסביר את המצב.
לפני עוד שלוש שיחות: שיחה יחידה עם מולוטוב ושיחה שנייה עם דאלס היום ועם מקמילן מחר. עם הצרפתים גמרתי. אני מקווה כי נקבל את הנשק הצרפתי אם לא כולו, אזי רובו הגדול. ייתכן כי נשיג משהו מאמריקה. לפי [שמעון] פרס יש אפשרויות גם באיטליה.
המערביים, ז.א. ארה"ב ואנגליה, אינם מוכנים לחוזה ביטחון. ארה"ב עצמה מסוייגת. כדי לא להפגין אדישות גמורה כלפינו - ועם זה כדי לרסן אותנו - הם חושבים על ערובה משולשת חדשה, שכאילו תהיה יותר ברורה ומחייבת מזו של 1950.
כן יש להניח כי יוסיפו ללחוץ למען "הסדר" לפי מגמות נאומו של דאלס - זאת אומרת גם להשגת ויתורים מאיתנו. הודעתך בנאום כי לא נוותר על שעל אדמה היא מבחינה זו דבר בעתו. לפי כל אלה תבין כי אינני מתעתד לשוב בפנים שוחקות, אבל איני מתחרט על הנסיעה - הייתה חובה להסביר ולהזהיר וגם נעשה על ידי כך פומבי רב לענייננו ברחבי תבל.
כנראה לא אהיה בשעה שתציג את הממשלה ואני מחזק ידיך ומאמץ רוחך.
שלך,
משה
אבן ורפאל באו להתייעצות לקראת השיחה השנייה והמכרעת עם דאלס היום. אך פתחו ואילת טילפן: ראה את קירפטריק, "הראש הקבוע" של משה"ח הבריטי, והטיח כלפיו דברים קשים על אופיו השלילי והעקר לחלוטין של הראיון הראשון שלנו עם מקמילן. קירפטריק גילה כי עומדים למכור לנו קצת מטוסים; לעומת זה "אינם יכולים" לוותר לנו בעניין ה"צנטוריונים", שכן אם יתנו לנו יצטרכו לתת גם לירדן וזאת לא יוכלו לעשות. אליהו היטיב להגיב: "הן אתם בברית הגנה עם ירדן ויש להם צבא שם ובידו 'צנטוריונים'! לעומת זה מי מגן על ישראל זולת צה"ל, והלא אין לו טנקים כאלה!" ההתייעצות עם אבא [אבן] וגדעון הייתה ממושכת אך מועילה. קראתי באוזניהם ראשי פרקים שהכינותי לשיחה. אוברי הוציא מאמתחתו תדריך שהכין - כדרכו בקודש, כתב לא ראשי פרקים, אלא את הדברים במלואם, בחינת למד בעל פה את הדרשה והשמיענה. הנוסח היה מלאכת מחשבת מכל הבחינות - בבחירת הנושאים, בשילובים ובהצגתם. הנושאים התאימו כמעט בדיוק לשלי, אבל קרמו עור ובשר בידי אוברי האמן בחסד עליון של ניסוח מלוטש ומבריק. קיבלתי עזרה יקרה זו באהבה.
נסענו לראיון עם דאלס. בשער המלון מצאנו התקהלות סוערת. לפחות כשלושים צלמים עטו עלינו ודומה היה המחזה כאילו סוללות תותחים, תחתיים ושניים ושלישים, פתחו עלינו אש. בתוך החבורה המתגעשת הזאת נשתבצו כמה יהודים, גברים ונשים, שליוונו בצעקות "שלום!"
ב-5 בדיוק נכנסנו לחדר דאלס במלון "די רון" וב-6.40 יצאנו מעל פניו. הייתה זו שיחה רבת תוכן וגלוית לב משני הצדדים, שהבהירה כמעט עד גמירא את מצב העניינים - על כל פנים את עמדת ארה"ב כלפיהם בשעה זו. דיברתי באדיבות רבה אך ללא כל משוא פנים ובלי כחול או סרק, אלא השמעתי דברי אמת חותכים. דאלס פתח בהערה אגב בת-צחוק כי אך זה נפרד ממולוטוב. שאלתי: "כיצד עלתה השיחה?" דאלס השתמט מלענות ואמר: "כנהוג". אמרתי: "אין לי מושג מה נהוג ביניכם." לא חזרתי לנושא זה אך שמרתי בלבי את הדבר לעת ינסו האמריקנים להיוודע מאיתנו מה שמענו אנו מפי מר פטישי ["מולוט" - פטיש ברוסית].
פתיחתי ארכה שלושת רבעי שעה ועשיתי חשבון צדק עם כל הדברים המקוממים והמרתיחים ששמענו מפי דאלס בפריס. בין השאר אמרתי: "אתה דואג פן עקב קו מסוים מצדכם יחדל הנפט לזרום לאנגליה ואילו דאגתנו היא פן עקב קו מסוים יתחיל דמנו לזרום." הוא נפגע והתריס אחר כך כלפי כי לא הייתה לי שום הצדקה להאשימו בנכונות להקריב את ישראל למען הנפט הבריטי. אמרתי כי לא הייתה לי שום כוונה כזאת, אבל נכון הוא כי התרשמתי כי שיקולי הנפט הבריטי עדיפים בעיניו משיקולי קיומה של ישראל. למעשה חזרתי ואישרתי את האשמתי, רק ניסחתיה לכאורה בלשון פחות בוטה.
על חוזה הביטחון אמרתי שוב כי אין לבו לכך ואין זו שאלה מעשית - מוטב כי נחדל לדבר עליו. וכאן גוללתי את השפעת הדיבור בלבד על חוזה ביטחון, על יחסינו עם בריה"מ וכיצד הפסדנו עולמנו אצל זו מבלי להרוויח דבר מארה"ב. הסברתי לו בעיית יהדות רוסיה הנתונה "in a state of spiritual asphyxiation" [במצב של חנק רוחני] - העם היהודי נותר בחיים רק הודות ליכולתו לחיות חייו הרוחניים גם במסגרת צרה ביותר, והנה אפשרות זו היא הנשללת מיהודי בריה"מ. אנו מקיימים שגרירות במוסקבה בעיקר לשם מתן עידוד ליהודי רוסיה להחזיק מעמד - בראותם לפניהם אות ומופת כי יש יום וקישרם עם ישראל והעם היהודי יחודש. אבל הצינור העיקרי של קשר חי עם ישראל הוא עלייה והרוסים אומרים לנו בפירוש כי אינם רואים שום טעם לעשות לנו הנחות מבחינה זו כל עוד אנו מצהירים על נכונותנו לכרות ברית ביטחון עם ארה"ב, שפירושה לדידם השתעבדות, בסיסים, וכל דבר תועבה.
ועוד אמרתי כי אם אדווח לממשלה בארץ כיצד ניסה למעט ולמזמז בעינינו את הסכנה המצרית - מי יודע מה יקרה לנשק [הסובייטי] שלהם וכמה מטוסים יתנפצו וכו' - ישאלוני אם הוקעתי כלפיו את האחריות האיומה שהוא נוטל על עצמו בבואו להשלות את ישראל נוכח סכנת הכליה הנשקפת לה אם לא תזדיין להתגוננות. ובהמשך הדברים שמתי לאל את מציאותיות הנחתו כי ייתכן לדבר עכשיו על הסדר בין ישראל וערב, ואפילו על תיקוני גבול מוסכמים. הם עצמם המציאו את התורה כי מו"מ בר-סיכויים להפגת המתיחות בינם לבין בריה"מ ייתכן רק "מעמדה של כוח" ואילו לנו הם מטיפים את ההיפך.
לבסוף שאלתיו שורה של שאלות ישירות: הנקבל מהם נשק - בייחוד אם נדרוש בעיקר נשק הגני: נגד מטוסים, טנקים וצוללות? היש או אין מה לדבר על חוזה ביטחון? העומדים הם להעניק או לספק נשק למצרים, לעיראק, לארצות ערב אחרות? המתכוונים הם להצטרף ל"נידבך הצפוני?" - אם נגזר כי יתנו נשק לעיראק, נראה בהצטרפותם לנידבך את הרע במיעוטו, שכן יהיה אז אולי בידיהם לבלום את עיראק מתוקפנות כלפינו, אבל אז גם יהא בהחלט מוטל עליהם להתקשר במקביל עם ישראל.
אף הוא דיבר ארוכות וגלויות ושקל בזהירות כל מילה. שמירת קיומה של ישראל - חלק בלתי נפרד של מדיניות ארה"ב. מעולם לא אמר כי החליטו לא להעמיד הערבים בפני ברירה חדה, אלא אמר כי טרם החליטו איזה קו לנקוט. חוזה ביטחון כיום לא ייתכן. אם אלחץ עליו לאמר הן או לאו לאלתר, יוכרח לאמר לאו - מהסיבה הפשוטה כי אין ביכולתו לאמר הן, ואילו ברירה אחרת לא הנחתי לו. אבל מוטב לי לא ללחוץ ולא להוריד העניין מעל הפרק - אם כי מוטב גם לא להרבות דיבור על עניין זה. אשר לנשק, אם נגיש רשימה כי אז בהחלט יעוין בה בעין טובה. למצרים לא יתנו נשק. לעיראק יתנו, ובעיקר תיתן אנגליה. ל"נידבך" לעת עתה לא יצטרפו, אם כי יש משיכה ברעיון זה, גם בהקבלת חוזה ביטחון עם ישראל לעומתו. [שאלתי] מדוע לעת עתה לא? - מפני שטרם הוברר להם אנה פני נאצר מועדות (המשמעות הייתה ברורה: אם יש סיכוי להחזירו למוטב, מוטב לא להתגרות בו על ידי ההצטרפות, אך אם יתברר כי הוא "אבוד" תוסר מניעה זו להצטרפות ואז אולי תיפתח הדרך גם לחוזה ביטחון עם ישראל) ושוב ושוב - העיקר הסדר בין ישראל וערב, ועל ישראל להיות מוכנה לוויתורים, אלא אולי צדקתי כי טרם הגיעה השעה בכלל לדון בשאלה זו.
שאלתי אם מותר לי לומר בפומבי כי הבטיחו לי לדון חיובית בבקשת נשק הגני. אמר לא, איני יכול להסכים לכך, כי הדבר יתפרש כהזדהות עם ישראל נגד הערבים, הללו יידחפו לזרועות רוסיה ויכולתנו ללחוץ עליהם תחובל.
אמרתי כי המצב ברור והודיתי לו על הזמן שהקדיש לי ועל גילוי לבו.
לבסוף אמר: "הן אתה רואה את מולוטוב, הנדע מה אמר לך?" כאן גביתי את השטר. אמרתי: "הן אתה לא מסרת לי על תוכן שיחתך עם מולוטוב להדרכתי!" נבוך והתחיל טוען כי יש כאן שאלה של סודיות, אך בעצמו תפס את המסקנה מדבריו והוסיף כי גם אני יכול לטעון זאת כלפיו. סופו של דבר סיפר כי טפח על פני מולוטוב את הסתירה בין מכירת הנשק למצרים לבין רוח ז'נבה, אך מולוטוב הסתמך על ברנס שפירסם הודעה בניו-יורק כי אין סכנת מלחמה נשקפת למזה"ת!
כך נפרדנו ואמרתי לו כי אני מחזיר לז'נבה כעבור יומיים שלושה את גדעון רפאל למען יעמוד בקשר עם המשלחת האמריקנית, שמא יהיה לנו מה למסור להם ולהם מה למסור לנו.
בכל זאת אוסיף עוד שני פרטים - אין כל אפשרות למצות כאן את השיחה כולה. סיפרתי לו על ההוכחה שבידינו לתעתוע נאצר כלפי ג'ונסטון: [נשיא סוריה] שוּכְּרי קוּוַתְלי הודיע למקורביו כי הטעם לכריתת חוזה הגנה מצרי-סורי הוא כי תוכנית ג'ונסטון בטלה ומבוטלת, יש להיכון לניסיון ישראלי לחדש את העבודה בהטיית הירדן, סוריה תתנגד בכוח, ומצרים מוכנה אז להושיט לה עזרה. וכן סיפרתי כי בפגישת הרמטכ"לים הערבים הסביר המצרי את הטעם לרכישת צוללות סובייטיות הוא ביכולת שהשימוש בהן נותן למצרים למנוע מישראל יבוא מזון וגלם ושאר מיני אספקה.
ראסל ומק-קארתי השתתפו בשיחה ושניהם רשמו בשקידה ובמתיחות רבה. אף אוברי רשם את דברי ודברי דאלס. ראסל ליוונו עד למעלית והשתפך במסירת ברכת אהבה ממנו ומרות רעייתו לצפורה. כשניגשנו למעלית מצאנו את דן אבני ממתין. אמרתי לראסל - "הרי ליוויתנו, עכשיו שוב לחדרך ותן לנו להתייעץ כאן כיצד נפגוש את עדת הזאבים האורבת לנו למטה." מייד הסתלק.
כשירדנו וחרגנו מהמעלית נעתקו מילים מפי. מראה כזה עוד לא ראיתי מימי, אף לא פיללתי כי ייתכן. מאות, ממש מאות עיתונאים וצלמים לעשרות צבאו עלינו. בייחוד הצלמים החרישו אוזניים בצעקותיהם כי נכוון פנינו לעומתם. דן לחש באוזניי: "אתה מבין מה מתחולל כאן? - הן לא הייתה כמתיחות הזאת סביב איש מהארבעה, אתה העומד כאן במרכז הציפייה וההתעניינות." לא הייתה ברירה. הייתי בעיני כניצב עירום על שפת בריכה של מים צוננים ואין לי ברירה אלא לקפוץ - יהי אשר יהיה. פתחתי באנגלית ואמרתי כי הייתה לי שיחה ממושכת ונרחבת, כיסינו שטח רב וביררנו היטב את העניינים; אין לי רושם כי עמדת ארה"ב נתגבשה כבר כליל - בהגיע זמנה להסיק מסקנות סופיות, תוכל לעשות זאת במלוא ידיעת הערכתה, עמדתה ומישאלותיה של ישראל. וכאן עברתי להרצאת המישאלות על נשק ועל תוספת מגן בדמות חוזה ביטחון. כשגמרתי נשמעו צעקות: "בצרפתית, בצרפתית!" ובאותו רגע הגיח בחור גברתן ושאג בתחנונים כמי שעומד להישחט או לפחות כמי שיפוטר מחר ונמצא הוא ואשתו וילדיו על המידרכה בחוסר כל, כי הוא וחבריו הם אנשי "פוקס-פילם", ולא צלחו על המשימה משום-מה, ואני מוכרח - למען כל היקר והקדוש - לסלוח להם ולהיענות להם אך הפעם ולחזור על דברי ולא איכפת להם אם בצרפתית. התעַשַתי וחזרתי על הדברים באותה צרפתית שעלתה על שפתי העייפות והוספתי נופך אנושי כיאות לשפה הרכה והעדינה והנפשית הזאת.
כשהגעתי סוף סוף למכונית אמר לי אבא: "אמרת דברים נועזים ונמרצים והוא נתרשם מאוד - הרבה יותר מבפעם הראשונה." אמרתי כי גם אני הרגשתי כך והודיתי לאבא נרגשות על יקר ערכו של התדריך שהכין.
אך באתי הביתה וצנחתי לתוך כורסה לשתות ספל תה - והנה צלצול בדלת ונכנסו אליהו ויוסף אבידר, אליאס ויעקב צור - והציפייה והסקרנות על פניהם. סיפרתי מה שסיפרתי במקוטע ושילחתים באבא, שנסע למלונו לרשום מייד דוח מלא מהשיחה. מאוד התלהבו מהתרסתי כלפי דאלס בעניין מולוטוב: "כך יש לדבר איתם!"
עוד אלה יושבים וסידור בה לקחתני לארוחת ערב עם נכבדי ז'נבה השווייצרית והבינלאומית. רעיון טוב הגה לאפשר לי להיפגש עם מנהלי משרדים בינלאומיים והיצעתי לו לצרף לחבורה גם את [וויליאם] ראפאר [שווייצי, יו"ר ועדת המנדטים של חבר הלאומים] הישיש [אוהד ישראל, ידיד ח' וייצמן], שניסה להתקשר איתי טלפונית ולא הצליח. ובכן היו מוזמנים ראפאר, שהזדקן מאוד, אף על פי שאינו קשיש מבן 71. מנהל i.l.o מורס ורעייתו, שניהם יהודים, מנהל ארגון ההגירה הבינלאומי השגריר טיטמן ורעייתו, אף הם אמריקנים אך לא יהודים, סגנו של טיטמן הצרפתי ממוצא דני יקובסן ורעייתו, שוב לא יהודים, ונוסף על אלה סידור עצמו, כהני וזאב ש"ק. האווירה הייתה לבבית ביותר וסיפרתי בלי סוף על הארץ ועל בעיותיה וכל מיני תופעות יוצאות דופן בחייה.
ב-10 חזרתי לדירה. המתין לי יוסף אבידר ונועצנו על תוכנית השיחה עם מולוטוב מחר. את ההתייעצות על ענייני מוסקבה דחינו.
בעוד יושב אצלי אבידר נתקבל מברק מירושלים המוסר תוכן מכתב שנתקבל בשבילי מנחום גולדמן ובו בשורה על אפשרות שיגור משלחת של הקונגרס היהודי העולמי, בראשותו של נחום עצמו, לבריה"מ - לא כאורחי הממשלה אלא כמוזמנים על ידי רבה הראשי של מוסקבה. טילפנתי את הידיעה לשאול בציריך ושלושתנו הסכמנו כי זהו מיפנה רב חשיבות.
טלפון מאבא: באו אצלו אחדים שהשתתפו במסיבת העיתונאים האמריקנים עם דאלס, לא לפרסום. דאלס גילה יחס חיובי לאספקת נשק לישראל - בייחוד נשק מגן. כן הודיע במפורש כי ממשלת ארה"ב טרם גיבשה עמדתה לגבי המצב כולו.
כתבתי יומן בלי סוף - לא נכון, רק עד 3.45 אחר חצות.
· תרשומת יום זה יצאה חיה ומפורטת משום שנכתבה ביומה ממש, בעוד שכל פרקי היומן הקודמים על המסע לפריס ולז'נבה נרשמו באיחור כשבוע ימים ויצאו מכווצים ודהים.
