יום ה', 27/10/1955
(מרבית הפרק הקודם וכל הפרק הזה נרשמו במוצ"ש 5.11)
היום עברתי מפריס לז'נבה.
קמתי שחוח מדיכאון. הרי מלבד התוצאות המפתיעות שהשגתי אצל פור - במיבצעַי הדיפלומטיים העליתי חרס ונגזר עלי כנראה לחזור בידיים ריקות. למרבה הרעה הרי בעצמי גרמתי לכישלון זה. אלמלא קמתי ונסעתי - לא הייתה המפלה כה מפורשת. עתה יהיה ברור לעין כל, כי בפרוץ המזרח הסובייטי במלוא אונו למזרח התיכון והכריעו את הכף נגדנו עד לסיכון קיומנו ממש, פנה אלינו המערב הדמוקרטי עורף, והיוזמה הנועזת של שר החוץ הישראלי לא סייעה אלא לגילויה ולהבלטתה לעין כל של הבדידות המוחלטת בה נתונה מדינתו: נמצא כי תחת לחזק מעמדה של ישראל החלשתיו, ותחת להרים קרנה - הורַדתיה. מבחינתי האישית אני עתיד לחזור במצב משונה ביותר: ההישג היחיד שמותר לי לזקוף לזכותי טעון סודיות גמורה ואינו ניתן לפרסום כלשהו ואילו במיבצעים שנתפרסמו נחלתי כישלון חרוץ. את חוזה הביטחון המהולל עלינו להוריד כליל מסדר היום, ואשר לנשק לא אוכל לפצות פה. ובכל זאת, שמא אומַר בנחות המטוס שלי בלוד כי יש לנו סיכוי לקבל קצת נשק - אומנם רחוק מהדרוש לנו אך בכל זאת משהו?
אבא וגדעון ראו את ראסל. העצה שבפיו - אל קוצר רוח! עוד מוקדם להיוואש מחוזה ביטחון - עוד חזון למועד. אבא נאחז כמובן בדברים אלה שמהשפה ולחוץ ואשר לא באו אלא לבלום את יצרי ההתפרצות הפועמים בתוכנו.
בנמל האוויר של אורלי שוב תפסוני עיתונאים: האם אני מרוצה מפגישותי בפריס? אמרתי כי לעולם מרוצה אדם המרגיש כי מילא חובתו.
במטוס לז'נבה הציגה את עצמה לפני אישה צרפתייה, אשת הציר הצרפתי בסופיה. היא ובעלה בידידות עם אנשינו. בייחוד התפעלה מגרשון אבנר אשר התיידד איתם כשטיפל בחידוש היחסים בינינו לבין בריה"מ.
בנמל האוויר קואנטרון של ז'נבה חיכתה לי אפתעה. כבר הורגלתי להיות טרף ללהקות עיתונאים ומטרה למצלמות, אך לקבלת פנים כזאת לא פיללתי. נתקהלו כאן כמאתיים איש - ציבור רוגש ונסער, כולו מתפרץ להציג שאלות והצלמים שבו מחרישים אוזניים בפקודות נמרצות להרים מגבעת ולהישיר מבט ולפנות כה וכה. נדחפתי אל הרמקול ונדרשתי למסור הצהרה כשהללו צועקים "אנגלית!" והללו מריעים "צרפתית". דיברתי בשתי השפות בזו אחר זו ומשום כבוד העיר פתחתי בצרפתית. הגדרתי מטרת בואי - שוב להסב תשומת לב וכו', אך נוכח הפגנה מפתיעה זו של התעניינות יוקדת ונכונות לקלוט ולפרסם הרגשתי בחוש כי עלי להעמיק את הרקע ולהגביה שיעור קומתו של העניין ולכן הקדשתי פסוקים מספר למהותו החיובית המכרעת של מפעל בנייננו ולאופקו העולמי של הנכס שמהווה מדינתנו.
פגשוני כאן הציר [שמואל] טולקובסקי, שבא במיוחד מברן, [חנן] סידור העושה כאן בענייני ארגון ההגירה הבינלאומי, [ערן] לאור מהסוכנות, משה ששון המקיים כאן לשכת קשר עם ערבים ועל כולם מנחם כהני [נציג ישראל ליד מוסדות או"ם בז'נבה] הנצחי שפצח בדיבור עברי רהוט.
הובלתי לדירה שהוכנה בשבילי - מעון מרווח ומפואר באחד הרבעים החדשים של ז'נבה. מעשה באחד הרֶקַנַטים מת"א, הרי שמו, העושה בז'נבה בקביעות בהנהלת סניף בנק "דיסקונט", שכנראה הסתדר כאן להנאתו, אבל נסע עם רעייתו לפני ימים מועטים לדרום אמריקה ונענה לבקשתם של סידור ולאור להעמיד דירתו לרשותי. הסתדרתי בה יחד עם זאב ש"ק ושומר ראש שהוצב עלי, דן כרמל שמו. רק שולחן כתיבה לא נמצא בכל הדירה הזאת אבל כתוצאה מחיפוש מדוקדק נתגלה שולחן פשוט באחת הפינות שהוכנס לחדר המיטות שלי והפך לי למכתבה.
מצאתי כאן צרור מברקים מהארץ. מתברר כי בזכותו של פיליפ בן מה"מעריב" הפך מסעי למאורע מרכזי בארץ - בן מכריז עליו כ"סנסציה" בינלאומית. נראה כי כל הציפייה והמתיחות מרוכזות עכשיו בנקודת מוקד אחת - התתקיים או לא תתקיים פגישתי עם מולוטוב.
נקבעו מועדות: עם פיניי מחר בבוקר, עם דאלס ביום א'; רק קביעת הפגישה עם מולוטוב בוששה לבוא. משהגיע אבידר אחה"צ מייד התקיף את המשלחת הסובייטית אך פלוני איננו ואלמוני אינו יודע בין ימינו ושמאלו, ומר מולוטוב עצמו עסוק ונא לצלצל מחר - טכסיסי השהיה ותחבולות התחמקות הידועים לנו היטב מימים עברו בקהיר, באנקרה, בטהרן, אף בלונדון ובפריס.
יוסף אריאל, צירנו בבריסל, שביקש רחמים כי יורשה לו לבוא לז'נבה לראותני, שכן לא נכלל בסוד הנציגים שהוזמנו הנה, דיבר על לבי כי אערוך ביקור ל[שה"ח הבלגי פול-אנרי] ספאק אגב נסיעתי המתוכננת לארה"ב. האיש שינה טעמו לטובה על ישראל ואני מוחזק אצלו לאיש חיובי ושיחה אחת יסודית איתו תועיל רבות לעתיד. ביררנו גם בעיית ביקור המלכה [הבלגית] בישראל - עניין המלא סיבוכים כרימון וספק אם יתקיים. אריאל סבור כי כדאי לו לעשות מאמץ ולגייס על ידי תרומות אישיות סכום לטובת "קרן המגן". ביקש סמכות וקיבל.
שאול ושרה [אביגור] באו מציריך. אכלנו ארוחת ערב ושוחחנו ארוכות על אנשים ועניינים. שאול עומד לצאת לאסקונה על מנת לגמור שם כרך ב' של "תולדות ההגנה." אתר כך יחזור לארץ. שרה תבקר בינתיים את [הבת] רותה בלונדון.
עוד מפי אבידר שמעתי על כתב-יד של ספר עברי על יהדות בריה"מ שמסר לו יהודי אחד פלאי בקיוב. שאול קרא את הכתב-יד והריהו מחשיבו כתעודה כבירת ערך שיש לפרסמה בארץ [מדובר במשכיל עברי זקן, ברוך וייצמן, שרשימותיו פורסמו בחתימת "אלמוני" ב"דבר" החל מ-26.4.56 ואח"כ הוצאו בספר "אל אחי במדינת ישראל" ("קריית ספר", תשי"ז, 240 ע')].
בהיותי מחכה לביקורם של יעקב צור, אליהו אילת ויוסף אבידר לשם התייעצות על השיחה עם פיניי מחר בבוקר - הופתעתי על ידי קריאה טלפונית של יוסף אריאל מבית מלונו: זה עתה נתקל בפיניי המחפשני - הוא נדרש על ידי פור לצאת מחר השכם בבוקר לפריס על מנת להשתתף בהצבעת אמון חדשה שקפצה על הממשלה הצרפתית (שוד ושבר! האם לא יבולע לרכש שלנו? - ברור כי הוא בסכנה לרגל כל זעזוע בשלטון) ושאלתו היא אם אני מוכן לבוא לראותו הערב ב-9.30. מייד עניתי בחיוב. עודנו מדברים והנה שלושת השגרירים הופיעו. בישרתי ליעקב את התמורה שחלה. התקשר עם המשלחת הצרפתית. שם אישרו לו מישאלת פיניי והוסיפו כי אולי אעדיף לראות את פיניי בשבת לאחר שובו מפריס. אמרתי כי אני מעדיף לראותו הערב. כלל גדול, פרי ניסיון ממושך ולפעמים מר, והוא - לא לדחות!
הופיע דן אבני ובפיו סיפור מרתק ומלבב. משנודע לפיניי כי מחר יטוס לפריס החל מתרוצץ ושואל כיצד ימצאני. מישהו אמר כי הנה מסתובב כאן עיתונאי ישראלי - שמא ידוע לו מישכן שר החוץ שלנו. קראו לאותו בחור - היה זה נציג "ידיעות אחרונות", ישראלי המתגורר בז'נבה, [אדווין] איתן שמו - והלה הוכרח להודות כי אין לו מושג היכן מתגורר ראש ממשלת ישראל, אבל במקרה ראה במלון "אנגלטיר" את ציר ישראל בבלגיה - שמא הוא יודע. מייד נכנס פיניי בעצמו ובכבודו לתוך מכונית ונסע עם מזכירו לאותו מלון. משהגיעו, נשאר פיניי במכונית ואילו המזכיר נכנס פנימה והבהיל אל פיניי את אריאל, שכנראה נתבהל כהוגן. כך נדרש אריאל להתקשר עם דירתי ומישאלתו האדיבה של פיניי נתקיימה בידו. מצפונו היה כבר כנראה עמוס אשמה בשל סירובו לקבלני בפריס ולכן טען וחזר כי לא יוכל לצאת את ז'נבה מבלי לראותני, אלא אם כן אסכים בעצמי לדחייה.
יעקב הכין תדריך בכתב לקראת השיחה - מלאכת מחשבת של קיצור ובהירות, בכלל זה פרשת חייו ואופיו של פיניי עצמו, אף הוא תיאור מאיר עיניים. יצאנו לדרך בלוויית דן אבני, כשמונית נוסעת לפנינו להנחותנו ואותו איתן אף הוא מלוונו. נסענו דרך ארוכה, יצאנו הרחק מתחומי ז'נבה, תעינו בחושך, וכשהגענו סוף סוף לשכונה שהייתה מחוז חפצנו נלאינו למצוא הבית. נהג המונית נכשל לחלוטין, אבל הבחור של "ידיעות אחרונות" הפך עולמות עד שמצא את החווילה הנחבאת באפלה, בה איווה לו מושב שר החוץ הצרפתי.
הפגישה הייתה לבבית והשיחה נעימה ביותר. לא הייתה כל השוואה מפאת האקלים הרגשי בין שיחה זו לבין הפגישות עם שני שרי החוץ האנגלו-סכסים בפריס. האיש פיניי פשוט בתכלית, לבבי וכנה, מדבר בנחת וכאילו מגשש דרכו בחוסר ביטחון, נראה בעליל כי אין הוא בן-בית במקצוע ואין ידיעותיו בו מופלגות (רנה מאייר אמר עליו ברישעות טיפוסית ובשכל נוקב: אין זה minister des affaires e'trangeres"" [שר לענייני חוץ], אלא זהו minister e'tranger aux affaires"" [שר מחוץ לעניינים], אך כוונתו כלפינו חיובית ועניינו חם. לכתחילה חששתי פן אינו יודע על תוצאות שיחתי עם פור - שמא זהו רה"מ הפועל מעל לראש שר החוץ שלו - ולא היא: בעצמו פתח על הרכש ואישר כל מה שהוסכם והובטח. רק הוסיף למגינת ליבי, כי יצטרכו למכור "קצת" נשק גם לסוריה - תריס בפני הידרדרותה במדרון הסובייטי. הסתייגתי מזה אך ראיתי כי הדבר מנוי וגמור. מרבית השיחה לבשה צורה של הסברות מצדי בתשובה לשאלותיו. הוא ישב כתלמיד לפני רבו הקולט בנפש חפצה את התורה המוגשת לו. השעה הייתה מאוחרת - הוא נראה עייף ובקושי כבש את פיהוקיו - ידעתי כי עליו להשכים קום ועשיתי תנועת הכן ללכת, אך הוא המשיך בשיחה והתחיל שואל עלי ועל הארץ: האם הייתי תושב הארץ לפני המדינה? כנראה תיאר לעצמו כי הארץ מזרחית ומפגרת ובוודאי לא היו בה אנשים מוכשרים לתפקידים ממלכתיים - ולכן משהגיעו לעצמאות גייסו יהודים טובים בעלי השכלה ותושייה מחוץ לארץ והללו התייצבו בראש. כשאמרתי לו כי באביב הבא עלינו אוכל לחגוג יובל חמישים שנה לעלייתי - השתומם. הוספתי וסיפרתי כי אבי עלה עם חבריו הסטודנטים מרוסיה עוד ב-1882 והראשון שנתן להם עבודה היה יהודי צרפתי דגול [קרל נטר, נשיא "אליאנס"] מייסד מוסד יהודי צרפתי חשוב הקיים עד היום הזה ["מקווה ישראל"; ראשוני הבילוי"ים הועסקו שם בפתיחת "צלחות" בפרדס: יעקב שרתוק נבחר על ידם, דווקא משום שהיה החלוש בהם, להתחרות בפועל ערבי כדי להוכיח את כישורי חברי הקבוצה, וניצחו]. הוסיף ושאל על הילודה ועל הלשון העברית ועוד כהנה.
ליוָונו עד הפתח והצלמים המשחרים לטרף העלונו ברשתם. אף כאן צבאו עיתונאים - בחשכת לילה זו ובפינה כה רחוקה ונידחת.
חזרנו לדירה וערכנו סעודת חצות ורשמתי שלד השיחה - מה שלא הספקתי לעשות בפריס.
נתקבל מברק מאיתן המגדיר את ההישג אצל פור במילה אחת - "עצום" - ומוסיף ברכותיה של גולדה.
בשורה אחרת מהארץ - נתקשר מו"מ עם הפוהמ"ז על כניסתם לקואליציה לאלתר. ברכת הבשורה הזאת כפולה.
ראשית, תורחב הקואליציה והיהדות הדתית לא תישאר מחוץ לתחום;
שנית, פירוש הדבר דחיית הצגת הממשלה בכנסת - הרי שאספיק לשוב למועד הנכון.
