מאמץ מרובע בז'נבה - יום א', 23/10/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  מאמץ מרובע בז'נבה - יום א', 23/10/1955
שער  מאמץ מרובע בז'נבה

 


מאמץ מרובע בז'נבה 


יום א',  23/10/1955

 

השוטר התורן העירנו ב-7.30. סיימתי את האריזה ול-9 הייתי במשרד רה"מ. יצאה אי-הבנה עם לאוסון. נתכוונתי להזמינו ל-9.30 ויצא כי הוזמן ל-10.30 ולכן הצעתי כי נפגש בלוד, מקום שם נתכוון לבוא מכל מקום כדי ללוותני.

בראש העמוד הראשון בכל עיתוני הבוקר כותרות מרעישות על נסיעתי. נאמר כי הובטחו לי ראיונות עם שלושת המערביים ואילו על מולוטוב נאמר כי ביקשתי לראותו. פרשני העיתונים תומכים בנסיעה בפה מלא. כן בעמוד הראשון נוסח הקול-קורא שלי ב"קול ישראל". לפי העיתונים הגיע סכום התרומות ל"קרן המגן" עד קרוב ל-2 מיליון ל"י.

סוף סוף נתקבל מברק ממוסקבה המוסר תשובת משה"ח הסובייטי לבקשת הראיון עם מולוטוב: "הם סבורים כי העניין יוכל להסתדר". תשובה משונה מאוד על בקשת ראיון, אך יש להם סגנון משלהם.

ב-9 הופיע הרמטכ"ל. קיצור דבריו הוא החשש פן אם אפנה לצרפתים בענייני נשק על רקע ועידת ז'נבה ובמסגרת שיחותי עם כל הארבעה, או לפחות עם כל שלושת המערביים, תקופח האפשרות להשיג מהם משהו שכן חובת המשמעת כלפי בעלי בריתם תחבל בחופש פעולתם ורצונם להיענות. יש בטענה זו משהו, אך אין להחזיר את הגלגל ויש רק להביא סיכון זה בחשבון.

אמרתי לאשכול כי בדעתי להודיע בממשלה כי ישמש ממלא מקום רה"מ בהיעדרי. מצאתיו מוכן להגיש הצעות להקצבה מיוחדת לרכישת נשק וקבענו כי הרמטכ"ל יוזמן לישיבת הממשלה כשתדון בעניין זה.

על תקרית אמש פירסם צה"ל כי נלקחו שבויים סורים ודינם יהיה כשבויי מלחמה. עובדת ההרוגים הסורים הועלמה. לעת עתה לא גילו הסורים עצמם סוד זה בשידורם.

ב-10 בדיוק נפתחה הישיבה שקבעתי להיות בה חצי שעה. השרים נתבקשו מראש לדייק ולבוא ב-9.55. כל אחד חשב כי הוא נקרא במיוחד לשיחה אישית עמדי לפני הישיבה. הטכסיס הצליח והכל דייקו. הודעתי רשמית על נסיעתי, קבעתי כי אשכול ימלא מקומי כרה"מ וגולדה תשמש מ"מ שה"ח, מסרתי על סדר יומה של הכנסת לשבוע הבא, דיווחתי על התפתחות העניינים בגבולות סוריה ומצרים ולבסוף היצעתי כי חברי הממשלה יתרמו משכורת של שבועיים ל"קרן המגן".

בדיוק ב-10.30 נפרדתי מחברי הממשלה. צפורה באה מהבית עם החפצים ויצאנו בלוויית שמאי וזאב [ש"ק] ללוד. זאב נוסע עמי והבטחתי לשמאי כי אם תתקיים הנסיעה לארה"ב יהיה זה תורו.

בהגיענו ללוד נתייחדתי תחילה עם לאוסון באחד החדרים. מאוד הייתי סקרן לדעת מה נושא פנייתו הפעם. ובכן, הוא קיבל הוראה דחופה ממחמ"ד לפנות אלינו בדרג הגבוה ביותר כדי להפציר בנו כי בבחירות למועב"ט נתמוך בפיליפינים ולא ביוגוסלביה. הסברתי לו כי הפיליפינים בגדו בנו בגד בוגדים בכל הזדמנות אפשרית משנת 1947 ועד היום, בכלל זה בוועידת בנדונג. הוא הוסיף, כמובן, לטעון לפי ההוראות שקיבל. אמרתי כי עצם פנייתה של ארה"ב הוא שיקול רציני שיובא בחשבון, אך נשמרתי מלהתחייב. כשקמנו ללכת אמר פתאום כלאחר יד: "שיבתו זו הבלתי צפויה של הרמטכ"ל [מסיורו באירופה], כיצד אתם אומרים להסבירה כלפי חוץ?" הבינותי לאן קולע החץ ואמרתי: "פשוט מאוד, הממשלה נאלצת עכשיו לבדוק מחדש את תוכניות רכישת הנשק ולקבוע עדיפויות חדשות - ממילא מובן כי היא מעוניינת לקבל המלצות שקולות מהרמטכ"ל, והנה בעצם השעה הזאת הוא ממתיק סוד עם הממשלה בישיבתה השבועית". אורו עיניו ואמר: "שאלתי מפני שהתפשטה שמועה כי בואו קשור בתוכניות של מלחמת מנע." צחקתי ואמרתי כי מה שהסברתי לו אינה רק גירסה כלפי חוץ אלא האמת לאמיתה. יעקב לחש לי כי ודאי זו הייתה הסיבה האמיתית לבקשת הראיון ולא עניין הפיליפינים, שהיה לאל ידו להביאו לתשומת לב המשרד מבלי להטריחני ערב הנסיעה.

ירדנו למטה והופתעתי למצוא כי באו ללוותני גם ניקולס ואשתו, גם [ניקולאי] קלימוב הממונה הסובייטי, וכמובן גם מישהו מהשגרירות הצרפתית. ראיתי בהופעתו של קלימוב הוכחה ברורה כי מולוטוב יקבלני - רק אותם חברי הסגל באו ללוד אשר ביקשתי לראות את שרי החוץ שלהם.

בצאתי ללכת אל המטוס עטו עלי אנשי עתי"ם וזריזי "מעריב" ו"הדור". חזרתי במילים אחרות על ההודעה שפירסמנו בעיתונות והגשתי להם רק צימוק נוסף אחד והוא כי הראיון עם מולוטוב הובטח. סיקרתי משמר צבאי נאה של חיילים וחיילות, לחצתי ידי כל, נשקתי לצפורה ועליתי עם זאב בכבש מטוס "אל-על" בהרגשה קצת משונה. לכאורה הריני מנוסה בטיס אבל זה לי כשנתיים וחצי שלא משתי מהארץ ועוד לא הייתה לי נסיעה כה "ספסרית" - כה נתונה לחסדי זרים מבחינת תוצאותיה. אמרתי לעצמי מראש כי אני נוסע למלא חובה ואיני קבלן להשיג משהו.

בבואי ללוד הופתעתי למצוא את יוסף תקוע נוסע איתי על מנת להמשיך מפריס ישיר לניו-יורק. גם דב יוסף היה עימדי במטוס בדרכו לפעולת ה"מילווה". בין הנוסעים פיליפ בן מ"מעריב", שנשלח במיוחד לעקוב אחרי - אך זה הוא עיתון חרוץ ויוזמני!

כעבור שלוש שעות הגענו לאתונה. פגשונו אברהם ורֶנֶה דרום וביליתי כשעה בשיחה עם אברהם על ענייני יוון. המשכנו לפריס כשאני מתאמץ לשווא להירדם - כל הרעב לשינה לא עזר לי להתפרק ממתיחותי. המטוס היה מלא יהודים, רובם אמריקנים שחזרו מביקור בארץ, והכל עטו עלי לבקש חתימתי בשביל עצמם ובשביל ילדיהם. הכל בירכוני לשליחותי ואיחלו לי מיטב ההצלחה ומהם ששאלו למי לשלוח תרומתם ל"קרן המגן" ואם אפשר לערוך מגבית למטרה זו בארה"ב. לשעה קלה התיישב לידי שאפטסלי, עורך "ג'ואיש כרוניקל" הלונדוני ולאחר שחקר אותי בענייני מדיניות חוץ של ישראל כיבדני בסיפור שכזה. לפני זמן-מה נקלע לתוך איזה מסיבת עיתונאים מגדולי הדור. שוחחו על נציגי חוץ שבלונדון. הכל הפליגו בשבחו של מאסיגלי, שגריר צרפת לשעבר. טיירמן מה"טיימס" הכריז כי מאסיגלי זה היה משכמו ומעלה גבוה מכל הסגל. שאל שאפטסלי: "ומיהו עכשיו לדעתך החבר הדגול ביותר של הסגל הדיפלומטי בלונדון?" ללא כל היסוס ענה טיירמן: "שגריר ישראל אליהו אילת - אני נוקב שמו לא כדי לעשות נחת רוח לך כיהודי, אלא זוהי הכרתי הגמורה: אין מי שישווה לו בסגל בשיעור קומתו האינטלקטואלי. גם רעייתו [זהבה] היא האישה החשובה ביותר מכל נשי הסגל ברמתה התרבותית."

עם התקרבנו לפריס נכנסתי לתא הטייסים לראות באורות הקרייה המעטירה מרחוק. שני הטייסים יהודים אמריקנים היושבים בארץ, אף מהם נטלתי ברכה נרגשת לשליחותי.

לפריס הגענו קרוב ל-11. פגשונו יעקב צור ויתר אנשי השגרירות והמון עם רב של עיתונאים. מייד נדרשתי להתכנס עמם באולם ההמתנה ולענות על שאלותיהם - אנגלית, צרפתית ועברית. ראיתי כי דן אבני, איש שירות החוץ שלנו הנותן כבוד למוצאו האיטלקי [משפ' סֶגְרֶה] ומבליט את חן מחצבתו, המשמש עכשיו מזכיר ראשון וקצין עיתונות בשג' פריס, שולט היטב במלאכתו.

יעקב צור מסר לי כי התקשר עם שג' ארה"ב לקביעת המועדה עם דאלס והודיעו לו כי דאלס מציע להיפגש ביום ג' והוא מוכן לבוא לכל מקום שיהא נוח לי. זהו ביטוי אדיבות הראוי להוקרה - רצונו להראות כי הוא ער להיותי גבה-דרג ממנו. ביקשתי לענות מחר בבוקר כי בוא אבוא לשגרירות האמריקנית. תשובת הצרפתים עודנה כי פיניי יראני רק בז'נבה ואילו לגבי פור התעורר ספק אם יתקיים הראיון באותו מחוז בחירה הקרוב לז'נבה - ייתכן כי אבקר את רה"מ בפריס.

נסענו למלון "רפאל" ונתקבלתי שם "בתרועות גיל" כבן בית ותיק. שוב משונה היה בעיני כי לאחר הפסקה ארוכה למדי אני שוב בפריס ודווקא לבדי. הוקצה לי מעון של שלושה חדרים, שניים גדולים ואחד קטן, ולשמחתי מצאתים מוצפי אור, שלא כסגנון "רפאל" בשנים עברו כשהאפלולית הייתה יאה לו וכל מנורותיו פלטו בקושי קו-אור עמום.

נכנסתי מייד לפעולה. יעקב וורה צור נשתהו בחדר ועד מהרה הופיע השגריר ז'ילבר. הוא חוזר מחר לארץ ובא לדווח על ועידת שגרירי צרפת במזה"ת. נגזר עליו להילחם יחידי על ישראל. כל השאר תבעו התפשרות והתפייסות עם שליטי ערב, כמובן על חשבון ישראל, בכלל זה עם נאצר. פיניי הציל את המצב בהכריעו לטובת הקו של ז'ילבר, אך רק במידת-מה. בצמרת הצרפתית התרוצצות ומבוכה. הצלת ישראל [אומר ז'ילבר] באיום במלחמת מנע, עם כל הכוננות לבצעו. שיטתו של ז'ילבר ידועה ולא התפעלתי ביותר מעצתו. רק הסקתי מדבריו הכנים, אם גם לא הבהירים ביותר, כי עלינו להחזיק את העולם במצב של מתח לגבי מה שנשקף מצדנו.

עד שהלכו ופיתחתי המזוודות ועיינתי בניירות שהוכנו בשבילי והסתדרתי בכלל הגיעה השעה לאחת אחר חצות - שתיים לפי שעון ישראל - והתחלתי להתלבט בבעיה הנצחית במלון מוסק באירופה בעונת הסתיו, אם להיזקק לשמיכת צמר או להסתפק בסדין ככסות לגופי. בין כך ובין כך קישיתי להירדם עד שפתאום צללתי עמוקות לתהום התרדמה ובשנתי ראיתי חלומות חסרי שחר.

 

העתקת קישור