שבת, 22/10/1955
תוכה של שבת זו רצוף קבלת מברקים מהבירות. תחילה הגיע מברק מצור ואחריו עוד ועוד משגרירות פריס. נראה כי הצרפתים נתבהלו מכוונתי לבוא תחילה לפריס - כאילו צרפת בלבד היא צור מחסה לישראל בעת צרה - והגיבו כי מוטב לפיניי לקבלני בז'נבה: הוא ממילא יגיע לפריס ממחוז בחירתו ביום ב' בערב, סדר יומו עמוס למעלה ראש וכו'. אחר כך הסתמכו גם על שתי בעלות בריתן וטענו כי גם הן מעדיפות פגישות בז'נבה - משמע שהם עצמם פנו ללונדון ולוושינגטון והציעו זאת. מכל מקום ברור כי היה מגע בין שלוש הבירות המערביות לגבי בואי. לעומת זה מוושינגטון הודיעו כי דאלס מוכן ומזומן לראותי בפריס והוא מציע יום ג' או יום ד'. עניתי מייד לקבוע ליום ג'. לונדון הייתה האחרונה לענות: [הרולד] מקמילן מוכן לפגישה בפריס ביום ג' אך שם תהיה שעתו דחוקה והשיחה לא תימשך יותר מרבע שעה, מה שאין כן בז'נבה ששם תשרור רווחה בזמן. לי רצוי כמובן יותר לראות את כל המערביים בפריס, לבל אתהלך בז'נבה כאורח לא קרוא לוועידת המעצמות. אומנם אני מוכרח ממילא לבוא לז'נבה לראיון עם מולוטוב - בהנחה כי יתקיים - אולם לזאת יש הצדקה מיוחדת, שכן מולוטוב טס ממוסקבה ישיר לז'נבה וזהו המקום היחיד לפגישתי איתו. אבל לא איכפת לי לראות גם את [אנטואן] פיניי בז'נבה ולאמיתו של דבר גם את מקמילן - העיקר בשבילי להיפגש עם דאלס בפריס וכיוון שדבר זה הובטח הרי נסיעתי מוחלטת. אחד התירוצים שבפי הצרפתים היה עניין הראיון שלי עם מולוטוב; כיוון שאראנו בז'נבה מוטב למען יחסי מערב-מזרח כי אראה גם את המערביים שם. אף זו הייתה תואנה להצדיק את הסירוב להיפגש בפריס שמקורו בשיקולי הרגישות הצרפתית לתגובת הערבים ובשום פנים לא ביחסי צרפת עם בריה"מ. גם מחמ"ד סייגה הסכמתה הראשונה לפגישה בפריס על ידי הערה כי אם תתקיים פגישה עם מולוטוב, אולי כדאי לדחות את שיחתי עם דאלס עד לאחריה, אבל כפי שהוברר אחר כך לא עמדו האמריקנים על תנאי זה. צור הודיעני גם על אפשרות של פגישה עם רה"מ [אדגר] פור. הוצע כי אבקרנו במחוז בחירתו שהוא על גבול הלווציה [שווייץ] בקרבת ז'נבה - נסיעה לא ארוכה במכונית משם. קיבלתי הצעה זו ברצון ומכיוון שעיקר מטרת השיחה עם פור היא להשיג אפשרויות חדשות של רכש ולסלק בלמים המפריעים לביצוען של התחייבויות קודמות - הברקתי להודיע לצרפתים כי מצדנו נקפיד על סודיותה של פגישה זו כדי שלא להכביד עליהם. פרשה זו של מברקים דחופים הרודפים זה את זה נמשכה רובו של יום - אפרת עבד שבת זו בלי הרף, טילפן והריץ את גיליונות המברקים בזה אחר זה. הפרשה נסתיימה בשיחתו הטלפונית של צור לפנות ערב "לוודא" בדיוק את מועד בואי לפריס.
ב-9.30 התייעצות ממושכת בחדר הישיבות למטה עם לסקוב, פטי ושמעון פרס בענייני רכש - מה יש לבקש מצרפת ובאלו הצעות לבוא לאנגליה ולארה"ב. נסקר במפורט מערך ציודנו הכבד בהשוואה למצרי. הוגשה לי תוכנית של מישאלות מצרפת שהרתיעתני - החלפת "מיסטרים" מסוג ירוד במקצת לסוג מעולה ביותר, כתקביל ל"מיגים" הסובייטיים, רכישת 40 "סופר-שרמנים", 500 בזוקות כנשק אנטי-טנקי ועוד ועוד, וקודם כל סילוק החרצובת שנגרמה על ידי ערעור ה"רציף" מביצוע העיסקה שהוסכם כבר עליה - למכור לנו 200 תותחים למען נוכל להרכיבם על ה"שרמנים" שקנינו ללא נשק. אין לנו מנוס אלא לגולל את כל היריעה הזאת ונראה איך תתקבל. השיחה עם פור עשויה להיות כאן הקובעת.
עם גמר ההתייעצות דרשתי מלסקוב ומפטי פרטי פרטים על המיבצעים המתוכננים ללילה זה ושוב הוכיחו לי באותות ובמופתים כי שום דם לא יישפך - הוסבר היטב למשתתפים כי מטרת המיבצע הצלת חבריהם משבי דמשק וכל חלל שייפול מצד הסורים עלול להיות בנפשם של הבחורים.
אצל ב"ג במלון הנשיא לביקור של פרידה והתייעצות לפני צאתי. מצאתיו במלוא הערות והרעננות הנפשית - אך שכוב על המיטה. שמעתי ממנו שתי הצהרות חשובות:
ראשית, הוא נגד מלחמה יזומה. קרא את מברקו של אבן ואת תזכירו של איסר - גם תזכיר שלישי, שהגיש לו פטי - ואינו מקבל את מסקנותיהם.
שנית, הוא מקווה נאמנה כי יוכל להציג את הממשלה החדשה לפני הכנסת ביום ג' שלאחר השבת הבאה, וכל חרדתו היא פן אאחר לשוב, שכן בלעדי לא יוכל בשום פנים לכנס את הממשלה החדשה ולהציגה בכנסת, אבל אם יתברר כי אין ביכולתו הגופנית לעשות זאת, אזי יסתלק לחלוטין מהמשימה ויותר לא ידחה את המועד.
ההצהרה הראשונה שינתה את מצב רוחי מן הקצה אל הקצה - היא שיחררה אותי כהרף עין מסיוט ממאיר שרדף אחרי זה ימים על ימים - אם גם שמעתי מב"ג דברים על הצעות שיביא לפני הממשלה החדשה שהיו מאוד לא פשוטים ולא מרגיעים. בעצמו אמר כי יבוא בהצעות שיחייבו "הכרעות חמורות". מראש הניח כי מפ"ם וה"פרוגרסיבים" ודאי יתנגדו. לא הביא בחשבון אפשרות של פלוגתה רצינית בצמרת המפלגה אם אני אתנגד. ובכן מהן ההצעות? להגיב בחריפות נגד כל פגיעה מצרית; להקפיד עם מצרים על כל הפרה של שביתת הנשק, כולל ההסגר על אילת, ולהגיב על ידי כניסת צה"ל ל"מפורז" של ניצנה על מנת להישאר בו; אין לו כל רצון להסתכסך עכשיו עם סוריה ועל ידי כך לפתוח "חזית שנייה", אבל אם הסורים ישתוללו לא תהיה ברירה אלא לפעול גם נגדם ואז ההצעה היא לתפוס חלק נוח של ה"מפורז" הצפוני. עד כאן לכאורה הכל ברור ועניין תפיסת ה"מפורזים" הוא לכאורה אמצעי לא כל כך מהפכני לאחר שיוזמת הטכסיס הזה לגבי ניצנה יצאה ממשרד החוץ עצמו. אבל מתייצבת שאלה נוקבת: אנה פני ב"ג מועדות - האם רק "להגיב" או להתגרות מלחמה; במילים אחרות, כשהוא אומר כי אי-אֶפשו "במלחמה יזומה" היכן כאן הדגש - במילה הראשונה או השנייה? זאת אומרת, האם אין רצונו במלחמה או שבהחלט הוא חותר למלחמה על מצרים, אבל בתנאי כי היא לא תיראה בעיני העולם כמלחמה יזומה מאיתנו אלא כפויה עלינו. לא נכנסתי לבירור זה - משום שאצה לי שעתי, משום שב"ג עודנו שכוב ואסור לעייפו, ומשום שדיה לצרה בשעתה. מוטב לי לטוס קודם לפריס ולז'נבה ולראות במה אחזור - אך מוטב גם לדעת כי ייתכן כי נגזר עלי לחזור לוויכוח קשה ביותר.
בינתיים עוד לא הושלמה מלאכת הרכבת הממשלה. ב"ג טוען כי בשום אופן לא נתחייב להניח את [משה] קול בממשלה אם הפוהמ"ז ייאות להיכנס. אשר לתיק החקלאות, הריהו מקווה כי המושבים יקבלו סוף סוף את דין מינויו של קדיש לוז - אלא הם יַתנו זאת בוודאי במינוי סגן שר משלהם, נוסף על הסגן שהובטח לאחה"ע, ואילו ב"ג אינו גורס תקדים של שני סגנים, לו גם משום שהדבר מחייב תיקון חוק, וכדי לספק את המושבים הוא הגיע לאמצאה חדשה: ימונה מועמד המושבים למנכ"ל משרד החקלאות! שאלתי ומה על [חיים] גבתי - האומנם נוותר על כוחו וניסיונו? תשובת ב"ג פשוטה: גבתי יהיה סגן מנכ"ל! הייתכן - כלום מישהו שהיה מנכ"ל יהיה מוכן לרדת דרגה ולהישאר בו במשרד סגן למנכ"ל חדש שנתמנה על פניו? אצל ב"ג אין זו פירכה כלל - הן כל אלה אנשי תנועה ולמאי נפקא מינה אם שליח התנועה הוא מנכ"ל או סגן מנכ"ל. כל מאמצי להסביר לו כי יכול רה"מ ליהפך לשר פשוט אבל אין בשום פנים לדרוש ירידת דרגה מפקיד, כל שכן ממנהל של משרד, עלו בתוהו ונלאיתי להתווכח.
בצאתי נתקלתי בפולה שהציגה לפני בחור של [בתה] רננה, למרות רתיעתו של זה ומחאותיה של זו. הבחור בחור כהלכה, רם קומה ונעים בקלסתר פניו, נפצע במלחמת הקוממיות.
לאה וייץ הוזמנה לארוחת צהריים. זה שנה היא מייחלת לפגישה עמי וצפורה גזרה עלי - למרות היות השבת כה מתוחה ודחוסה - לא לדחותה עוד. מישאלתה להשתייך למנגנון קשרי התרבות של משה"ח ומייד טילפנתי לאליעזר דורון להמליץ עליה בפניו.
בתוך כל המתח והדַחַס כתבתי בכל שעות הפנאי המקוטעות את היומן, המפגר שוב פיגור מביש.
ב-4 נתמלא הבית המון חוגג: כשישים או שבעים באי כינוס uja מארה"ב, גברים ונשים, ועוד כעשרים או שלושים ישראלים. על ירושלים עובר נחשול של שרב, "שרקיה" כהלכה, והכל יצאו לחצר המרוצפת. התה והקפה והמיץ זרמו כנחלי איתן, הרוח הייתה מרוממת, הכל הסבירו פנים לכל ושוחחו זה עם זה בהתעוררות, מתח עניין הנשק הסובייטי הוסיף סממן חריף, לא היה סוף למחמאות שקיבלתי על נאומי בשל רצינותו ואמיתיותו ובהירותו, הוכרחתי להצטלם עשרות פעמים עם יחידים וזוגות וקבוצות מערים שונות ובסיכומו של דבר הייתה זו מסיבה מוצלחת ביותר ושררה בה אווירה חמה ונפלאה.
היו לי שתי אפתעות. מישהו ניגש ואמר: "חששנו כי תצא לז'נבה עוד ביום ו' ואז תתבטל המסיבה אבל טוב כי דחית טיסתך למחר." מישהו אחר איחל לי הצלחה בנסיעתי. ובכן נודע הדבר - ואילו אני ואנשי המשרד שמרנוהו בסוד כמוס. נראה כי יד מישהו שלא ממשה"ח הייתה במעל. מו לויט, איש ה"ג'וינט", פנה אלי ואמר: "לדעתי לא ייתכן כי קבוצה זו תעשה בארץ בעצם הימים האלה וחבריה רק ישמעו הרצאות ויערכו סיור - הם חייבים להזדהות עם הציבור כאן על ידי תרומות אישיות ל'קרן המגן'." חיזקתי ידיו והוא הבטיח לעורר את השאלה באסיפתם. אחר כך שמעתי כי החליטו לתרום, כמובן שלא על חשבון "המגבית", אבל בעילום שם.
יוסף תקוע הודיע לי באמצע המסיבה כי כפי שנודע לו לא רק ברנס יוצא לניו-יורק אלא גם גוהר. ברנס נקרא על ידי המזכ"ל להתייעצות על המצב בגבול מצרים ובייחוד ב"מפורז" של ניצנה. הוא נלאה מהמו"מ עם גוהר כאן, שאינו מזיז שום עניין כמלוא נימה, ומקווה להגיע לידי איזו הבהרה של עמדת מצרים עם שר החוץ פאוזי הנמצא בעצרת. נסיעת גוהר פותחת פתח לאיזו קנוניה העלולה להתבשל בין המזכ"ל, ברנס, פאוזי וגוהר שלא בידיעתנו. תקוע סבור כי עליו להיות בימים אלה בניו-יורק.
גם ארתור טיפל איתי אגב המסיבה בנסיעת ברנס, אך מבחינה אחרת: הגנרל פנה אלי באמצעותו ושאל אם נהיה מוכנים להתחייב על שב-בל-תעשה ב"מפורז" של ניצנה בהיעדרו; פירוש הדבר כי לא נגיב על הפרת המצרים את התחייבותם להוציא את כוחותיהם מאזור הספר שבתחום שלהם ולשתף פעולה בסימון הגבול (לכתחילה קיבלנו דוח כי הם נכנסו מחדש לתוך ה"מפורז" שבתחומנו אך הדבר לא נתאמת). עניתי בחיוב - נתאפק שבוע או עשור - אך בתנאי כי מצד המצרים לא ייעשה שום מעשה תוקפנות.
שוב כתבתי יומן כל הערב. ב-10, לאחר שנסתיימה האסיפה החגיגית לכבוד יום או"ם, שבה נאם ליאו כהן במקומי, נפתחה בחדר הישיבות שבבית התייעצות צמרת המשרד לקראת נסיעתי: המנכ"ל, ארתור, אייב, יעקב, בנצור, תקוע, יובל, טדי, שמאי וזאב. התוויתי קווים לשיחות עם כל אחת מארבע המעצמות - לעם ועם כלשונו - והיה ויכוח רב שנמשך עד חצות.
נועצתי במנכ"ל בדבר נסיעת תקוע והחלטנו לאשרה.
בינתיים התברר כי דבר נסיעתי דלף מהשגרירות הצרפתית לסוכנויות חוץ וכבר נשלחו עליה מברקים שלעת עתה עוכבו על ידי הצנזורה. כן התפשטה הידיעה במערכות העיתונים שהטילו מצור על [מיכאל] ארנון. החלטתי לא להפעיל בעניין כזה את הצנזורה ובלית ברירה חיברתי הודעה שנמסרה מייד לעיתונים. לכתחילה העדפתי פירסום הודעה עם צאתי מלוד, אך חפצי זה לא נתקיים בידי.
נחמיה טילפן מצהלה [מבית מ' דיין] ואחריו דיבר משה דיין שהוחזר על ידי ב"ג מחופשתו: בידו שיקול חשוב הנוגע לנסיעתי - הבינותי כי זהו שיקול נגד נסיעתי בכלל - ועליו להרצותו לפני פה אל פה. אמרתי כי נסיעתי עובדה, אך אני מעוניין לשמוע מה בפיו והזמנתיו למחר בבוקר למשרד.
עוד אחה"צ פנה לאוסון וביקש פגישה ואף הוא הוזמן למחר בבוקר.
בין אחת ושתיים טילפן תקוע כמה פעמים לדווח על הפעולות שנעשו. אותו מוצב נמצא ריק מאדם והחוליה חזרה כלעומת שבאה. חוליה אחרת שוטטה ואף היא לא מצאה טרף. חוליה שלישית שנשלחה לשים מארב מאחורי בית המכס, העלתה בחרמה חמישה - קצין, סמל ושלושה טוראים - אך בדרכה חזרה נתקלה בחסימה, נכנסה לקרב ולפי עדות האנשים הרגה שלושה. תוצאה כזו לא הייתה מתוכננת כלל. שוב ראיה עד כמה אין לסמוך על תכנון אלא יש להביא בחשבון תמיד את הבלתי צפוי. שלושה הרוגים זהו כבר מעשה תגמול של דמים ומי יודע לפני איזו סכנה יעמיד את הנמקים בדמשק. יתר על כן, זהו גירוי חריף לסוריה להמשיך בהתפרעויות. עם זה חמישה שבויים הם חמישה שבויים, ובפעם הראשונה נוכל לנסות כוחו של מקח ומימכר כזה לשחרור שבויינו.
רק לאחר שנסתלקו החברים ניגשנו אני וצפורה לאריזת המזוודות ועסקנו במלאכה טרדנית זו עד לאחר שתיים. צפורה שכבה לישון ואני חזרתי אל היומן ושאר ניירות - בכלל זה ערכתי את הראיון עם U.S News & W.R. שכבתי ב-4.30 ואמרתי לשוטר להעירנו ב-7.30. ראשי היה עלי כגלגל ובקושי נרדמתי.
