יום ו', 21/10/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ו', 21/10/1955

 

 

יום ו',  21/10/1955

 

בבוקר כתבתי מחדש את הקול-קורא ל"קרן מגן". העיתונים מודיעים כי זרם התרומות הולך וגובר והסכום שנכנס נאמד במיליון ל"י.

נחמיה טילפן לדווח על מצבו של ב"ג. הבוקר אכל לראשונה ארוחת בוקר במיושב ליד שולחן ואחר כך התגלח לראשונה במעומד, אבל כתוצאה ממאמץ זה "צנח" על משכבו. עדיין אינו איתן על רגליו.

תקוע נכנס לדווח על תקרית גונן. הגששים בלוויית אנשי או"ם גילו עקבות הבחור ועימדו עוד שישה. ברור כי הסורים ארכו מארב בשטחנו ושבו את החייל לאחר שפצעוהו והובילוהו לצדם. משניגשו הגששים והמשקיפים לגבול פגשום הסורים באש. אחר כך הסכימו להכניס המשקיפים אך לא הגששים והללו ראו העקבות נמשכות מעבר לקו כלפי המוצב הסורי. באוזני או"ם הכחישו הסורים מציאות הפצוע בידיהם. המטכ"ל מציע להגיב ותקוע יורד לת"א לברר ההצעות. אך יצא מלפני והנה מברק מאבן. משקרא הודעת הדובר על התקריות בגבול סוריה הבין כי זוהי הכנה לתגובה והריהו מזהיר מפני כל מעשה כזה פן ישמש לי תקלה רצינית בשיחותי באירופה. המתנתי עד שיגיע תקוע לת"א ואז טילפנתי לו כי לא יתחייב כלפי המטכ"ל על שום תאריך.

נתתי ראיון לשבועון [האמריקני] U.S News & World Report. ביטאון מסורבל-שם זה הוא בעל תפוצה עצומה והמסמר של כל גיליון הוא ראיון נרחב עם אישיות מסוימת שהעיתון מקפיד לתיתו כלשונו ובשפת הדיבור ממש. אשתקד נתפרסמה בו שיחה ממושכת איתי, כולה שאלות ותשובות, שהייתה לה תהודה חיובית רבה. עתה יש בידם ראיון עם נאצר והם עיכבו פירסומו לשבוע על מנת לקבל ממני ראיון מקביל. הוטל עלי לענות על השאלות מיניה וביה, תוך שטף הדיבור החופשי. הדברים נרשמו ויימסרו לעריכתי אך נציג העיתון ביקש רחמים כי לא אסגנן את עצמי יתר על המידה אלא אשמור על החיות השיחתית שבדברים.

התחלתי בשיחה עם כתריאל שלמון, הנספח הצבאי בוושינגטון, אך הפסקנו באמצע יען הגיעה שעתי למהר ל"קול ישראל" למישדר של 1.30. כאן שידרתי את הקול-קורא "חי", ללא הקלטה מוקדמת. כתריאל בא לארוחת צהריים בבית והריק את אמתחתו - בעיות השגרירות, המצב בקרב יהדות ארה"ב ועוד כהנה.

לתה אחה"צ פרופ' רשברוק-ויליאמס ורעייתו, מייק והדרה ארנון, ליאו כהן, רות קיש. רות, אלמנתו של בריגדיר קיש, הקדימה לבוא וסיפרה על בניה. הבכור [יונתן] חזר לארץ ונכנס לקיבוץ גשר הזיו והריהו לעת עתה שמח בחלקו. הצעיר [מיכאל] כימאי, מתמחה בקנדה, אף הוא שואף לחזור לארץ. האורח העיקרי, מי שהיה עורך ה"טיימס" לענייני המזה"ת, משהגיע ל-65 הופרש משירותו ונפשו מרה עליו על שמיצו לדידו את הדין. נראה כי הפרישה האיצה את תהליך ההזדקנות. לשעבר היה מסויג כלפינו אך עם קום המדינה נתהפך לבו לאהבה את ישראל ובעקבות ביקורו בארץ לפני שלוש שנים פירסם שני מאמרים ב"טיימס", מבריקים ונלהבים ביותר, שמפאת כישרון התיאור של המתחולל בארץ ועומק החדירה למהותם של תהליכי חיינו החדשים לא נתפרסם בעיתונות העולם דבר כמותם לפני כן וגם לא מאז ועד היום. עכשיו הזמין אצלו מו"ל חשוב ספר על ישראל - הכל על יסוד אותם שני המאמרים - ולשם כך הוא מבקר בארץ.

תקוע חזר מת"א. המטכ"ל מציע חטיפת אנשי צבא סורים בשני מקומות:

ראשית, תפיסת אנשי המוצב שחטף את איש הנח"ל - הם כעשרה ואפשר לתופסם חיים ושלמים;

שנית, חדירה אל מעבר לבית המכס של "בנות יעקב" וסידור מארב לאיזו מכונית סורית - על מנת שלא רק טוראים אלא גם קצין ייפול לנו לשלל.

בשני המיבצעים תינתנה פקודות חמורות לא לירות, אלא אם יהיה כורח גמור. במקרה השני גם לא יעלה על הדעת לפתוח באש שכן אנשינו יימצאו עמוק בתחום סוריה וכל רעש מיותר יסגירם בידי האויב.

שקלתי את העניין. ארבעת שבויינו יושבים בכלא דמשק זה כשנה. מיצינו כל אפשרויות המו"מ - מברנס ועד מזכ"ל או"ם. גם את ארה"ב הפעלנו. הסורים אטמו אוזנם ואין כל סימן לתזוזה מצידם. עכשיו הוסיפו חטא על פשע. חדרו במזיד לתחומנו בכוונה תחילה לחטוף אנשים. על הארבעה שבדמשק נתווסף חמישי והסורים אינם מודים אפילו בקיומו. על כגון דא אסור להחריש - שאם לא כן נמצאנו מזמינים את הסורים להוסיף ולחדור ולארוב ולחטוף. המעשה שלנו יבוא בתגובה לחטיפה האחרונה, אך אם נצליח - יוחזקו השבויים כבני תערובות גם לכלואי דמשק. אדרבה, יפנה אז או"ם לשני הצדדים וידרוש שחרור הדדי של שבויים. זהו אותו ההיגיון כמו בכניסת צה"ל לניצנה. אומנם רע יהיה אם יישפך דם, אך המטכ"ל מבטיח בכל לשון כי כדבר הזה לא יקרה. אם נעבור בשתיקה על חטיפת איש גונן - תפרוצנה האשמות קשות נגד הממשלה שקשה יהיה לעמוד בפניהן. דייני בקיתוני הרותחים הנשפכים על ראשי בשל "התפשרותנו" עם החזקת הארבעה מעבר לכל שיעור של זמן ובניגוד מחוצף להחלטה מפורשת של וש"ן. זאת ועוד: בשבועות האחרונים סירבתי פעמיים לאשר מעשי תגובה

- אחרי ההתנפלות על האבטובוס במירון, בה נהרגו שניים, ואחרי רציחת השומר בגילת. וטו שלישי יסעיר את הרוחות ויערער כליל את סמכותי.

ג'ו עצמו תמך בכל לשון במתן אישור. ברור היה כי אין כל טעם לאשר פעולה ולדחות ביצועה לעשרה ימים - עד שובי מאירופה. פירוש הדבר יהיה עשיית האישור פלסתר. יתר על כן, דחיית העניין פירושה לכבד באישור את ב"ג כשיהיה לרה"מ בעוד שבוע או עשור - שוב שיקול אישי שקשה להתעלם ממנו.

מעל לכל אלה שוב ושוב נתתי דעתי על המצב בגבול סוריה - שיטת היריות על חורשים ורועים ועובדים בשדות ודייגים בכנרת, וחוצפת הסורים ההולכת ועולה, והחייל שנפל בידיהם והועלם ומי יודע מה גורלו, והארבעה הנמקים במאסר שרירותי. החלטתי לקבל עלי את הסיכון מפאת ההפרעה לנסיעתי ופתיחת "חזית שנייה" בימים אלה ואישרתי את הפעולה למוצאי שבת. תקוע הודיע מייד את האישור למטכ"ל. אמרתי כי עוד אדבר בעצמי עם לסקוב ופטי בעניין הפעולה מחר בבוקר.

לא הוקל ללב מהחלטה זו. יצאתי עם צפורה לטייל. ליד מלון "הנשיא" נתקלנו בנחמיה. אר זה יצאו הרופאים מביקורם היומי אצל ב"ג. כנראה אין הם מרוצים ביותר, אם כי ההתקדמות נמשכת. על כל פנים אין לדבר על הצגת הממשלה בשבוע הבא.

נתקבל מברק משגרירותנו בארה"ב כי דאלס ביטל פגישתו עם אבן שנקבעה להיום - משמע כי הוא מוכן לקבלני באירופה ואינו רואה צורך בפגישה כפולה - אבל אישור מפורש למועדה בין דאלס לביני טרם הגיע.

טדי בא הביתה. סיפרתי לו על האישור שנתתי והצדיקו. סיפר על הופעתם המוצלחת של אייב וארתור בפני אנשי uja. בייחוד הצטיין אייב שעשה רושם כביר בהסברתו את ענייני הביטחון.

ורדה הופיין [ממתגייסות ats לקריאת מ"ש] הופיעה לפתע [כמנהלת יחסי-ציבור של חב' "דלק"] ובידה תרומת חברת "דלק" לקרן המגן - המחאה בסך 50,000 ל"י. אך זהו סכום! בינתיים חוזר "קול ישראל" ומשדר את קריאתי ומישדרי החדשות מלאים פרטים על גלי התנדבות חדשים. נראה כי הציבור מוצא בפעילות עצמית זו פורקן מהמועקה והדיכאון והרגשת אוזלת היד שאפפוהו בימים הראשונים של משבר ביטחון זה. יותר משההתנדבות תורמת למילוי הצורך בממון הריהי פותרת בעיה נפשית על ידי חיזוק רוח הציבור תוך הפגנת התעודדות.

כל הערב ישבתי על ניירות תוך התכוננות לנסיעה. אומנם האישורים טרם באו אך אין ספק כי יבואו ומכל מקום עלי לעמוד הכן להמריא ביום א'.

 

העתקת קישור