יום א', 16/10/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום א', 16/10/1955

 

 

יום א',  16/10/1955

 

השכם בבוקר שוחחתי טלפונית עם פנחס רוזן, היוצא היום ללונדון לארוחת ידידי הטכניון לכבוד צ'רצ'יל (שלא בנוכחותו). שאלתיו אם יהא מוכן להמליץ לפני מפלגתו כי תסכים לכניסת הפוהמ"ז לקואליציה בשלושה שרים תחת שניים, על מנת שלא יחול שום שינוי בחלוקת התיקים ובקווי היסוד. תגובתו הייתה שלילית - תחילה בגמגום ולבסוף בפה מלא. נימוקו העיקרי היה כי שוב אי-אפשר להוציא את משה קול שכבר הובטח לו כיסא בממשלה. תמהתי ושאלתי: "נניח כי רוח אחרת עברה על הפוהמ"ז והם מוכנים לקבל את הדין ולהסתפק בשני שרים כמקודם - כלום גם אז הוא סבור כי ה"פרוגרסיבים" מקבלים שני מקומות, כשהם חמישה בכנסת, בעוד שהפוהמ"ז (עם "המזרחי") אחד-עשר?" לתימהוני הרב ענה בחיוב - קול מוכרח להישאר. הוספתי ושאלתי: "כלום לא הייתה ההידברות של ב"ג עמהם כי הם מקבלים שני מקומות רק אם הפוהמ"ז אינו נכנס?" ענה: "זה היה השלב הראשון, כאשר דובר מה יהיה אם הפוהמ"ז לא ייכנס, אבל אחר כך בא שלב שני, בו הודיע ב"ג כי הפוהמ"ז איננו נכנס ואז נקבעה כניסת קול ומשנקבעה שוב אין לשנות." והמשיך וסיפר כי פעם הוסכם כמעט על כניסת פרדר לממשלה כשר מסו"ת בתור שר "פרוגרסיבי" שני ולפתע פתאום החליט ב"ג להכניס את "הכלליים" ותיק זה עבר לידיהם ונשאר במפלגתו ובלב פרדר מישקע של מרירות; הפעם נתבלטה נטייה ברורה בין חבריו לא להשאירו יחידי בממשלה ולאחר שהושגה כניסתו של קול ייווצר משבר אם יתברר כי עליו לצאת. אמרתי: "מה פירוש לצאת? הן הממשלה טרם הוקמה וכל עוד לא הוקמה קיים ועומד התנאי כי קול נכנס רק אם הפוהמ"ז אינו נכנס." אמר: "באמת, כיוון שהממשלה טרם הוקמה אין ה"פרוגרסיבים" חייבים בכלל להיכנס." נוכחתי לדעת עד מה הרחיק העניין לכת ומה התסבוכת שנוצרה. אגב השיחה ניסה רוזן להעלות אפשרות כי פרדר ייכנס לממשלה במקומו ואז תיפתר בעיית מסו"ת. אמרתי כי אין להעלות על הדעת אי-השתתפותו הוא בממשלה.

נתברר, איפוא, דבר תמוה מאוד. ה"פרוגרסיבים", שהם חמישה בסך הכל, יושבים כבר בממשלה על שני כיסאות. מפ"ם, שהם תשעה, אף להם שני כיסאות וכן לאחה"ע שהם עשרה. האומנם הסכימו שתי סיעות אלו לאי-שוויון כזה? אשר לפוהמ"ז, הרי לפי "מפתח" זה מגיעים להם ארבעה שרים ולכן יהיו צדיקים גמורים אם ייאותו "להתפשר" על שלושה - אבל אם להם שלושה ול"פרוגרסיבים" שניים, הרי גם אם לא תבוא תוספת לאותן שתי הסיעות נמצאת מפא"י מפסידה את הרוב, שכן תשעת חבריה יהיו שקולים כנגד תשעה אחרים. מטעם זה בלבד אין הפשרה המוצעת לפוהמ"ז באה בחשבון ונסתם הגולל על כניסתם לקואליציה.

בבוקר לפני ישיבת הממשלה התכוננתי להרצאתי בוועדה המדינית של המפלגה בערב. נכנס דב יוסף ושפך מרי שיחו על מה שעוללו לו: הוא מבין היטב כי בחיים מדיניים ייתכנו תהפוכות-פתע ולא דבר אי-היותו שר הפעם הוא שפגע בו - אשרי המאמין! - אלא מה שמרתיחו הוא היחס אליו: כיצד קרה, כי חודשיים חושבים על החלפתו ואיש לא מצא לנחוץ לאמר לו מילה?

בישיבת הממשלה הרציתי על המצב שהגענו אליו במו"מ עם ג'ונסטון - יותר נכון על המצב שאליו הגיע מו"מ זה. אחרי זה עסקה הישיבה בדברים של מה-בכך ונסתיימה בשעה מוקדמת. עוד בזמן הישיבה שלחתי פתקים לגולדה, לזיאמה ולאשכול להודיע להם על שיחתי עם רוזן ומה שהוברר ממנה. ראיתי תדהמה ואכזבה על פניהם. אחרי הישיבה התפתחה ליד השולחן שיחה בין ארבעתנו לבין שפירא ובורג שנמשכה שעה ארוכה והעלתה חרס. שפירא הסתמך אומנם על כל מיני הבטחות שלא קוימו, לדבריו, בניסוחם הסופי של קווי היסוד אך היה ברור כי עיקר העלבון והתרעומת הם על גזילת תיק הפנים מידיו - הווה אומר, שורש כל הרע הוא במניעת תיק החקלאות מאחה"ע אשר הביאה ממילא לידי מניעת תיק הפנים מהדתיים. האם ברור להרצפלד ולחבריו כי הם שגזרו על קואליציה זו לקום ללא השתתפות היהדות החרדית? עבירה גוררת עבירה ואשר לכוונות הטובות הרי הדברים ידועים.

מייד אחרי ארוחת הצהרים יחד עם צפורה לת"א, לוועה"פ של ההסתדרות [למושב מרכז מפא"י]. תחילה ישיבה של ועדת השמונה, שבה מסרתי מה שידעתי על מצב העניינים בקואליציה. דעת הכל הייתה כי לגמרי לא ברור אם יתפשרו הסיעותיים עם כניסתו של קול מחוץ לחשבון והובע חשש שהוויכוח עצמו על הכפלת הנציגות ה"פרוגרסיבית" בממשלה ו/או חידוש המאמץ לשתף את הדתיים עלולים לקעקע את בירת הקואליציה שהוקמה בדי עמל. יונה כסה כתב לי פתק: ב"ג, שחכם הוא, איך הגיע להסתבך ככה? עניתי כי זהו פרי החלטתו הנחרצת להקים ממשלה ויהי מה, שהיא תוצאה מהעובדה כי הוא הופיע לפני הציבור כמולך מעצמו; אילו היה לו אורך רוח להמתין עד שיקראנו הנשיא, אין לי ספק כי גישתו ושיטתו היו אחרות.

ב-4 התחילה ישיבת המרכז. היא נקראה לכתחילה לשמוע מפי ב"ג על תוכנית הקואליציה - הרכבה ותוכניותיה וחלוקת התיקים שבה. לא ראינו לבטלה מחמת מחלתו ובינתיים קפצה עלינו פורענות שביתת המהנדסים שחייבה ממילא העסקת המרכז, הרי שהייתה למזכירות סיעתא דשמיא וזומן לה תחליף דחוף לנושא המרכזי.

לוויכוח על השביתה, שהיה מתוח למדי והוזמנו אליו כמה מראשי אגודת המהנדסים חברי המפלגה, תרמתי את חלקי על ידי נאום שעם כל המאמץ שעשיתי לא הצלחתי להצילו מעצבנות. הוקעתי את הפשע והכסל בשביתה זו הבאה לעת כזאת - עלייה מזה ואימת מצרים עם חובת הגברת הזיון מזה - לשתק תעסוקה וייצור, והכל לשם מה? כדי לדחוף את המדינה מטה מטה במדרון האינפלציה ובסופו של דבר לשים לאל את עצם ההישג של שכר מופרז על ידי פיחות הלירה. אהרון בקר, שפתח את הוויכוח, קרא טבלת השוואה מפורטת של השכר הנוכחי, ההגדלות המוצעות על ידי הממשלה ואלו הנתבעות על ידי המהנדסים. התוספות שלנו נראו מפתיעות ואילו דרישות המקצוע - פרועות. המהנדסים לא טרחו כלל לבסס דרישותיהם על צורכי חיים או עבודה אלא טענתם היא אך ורק כי מגיעה להם המשכורת הניתנת לרופאים ובשום פנים לא יסכימו להיות נחותים לגביהם. בדברי הסברתי יתרון זכותם של הרופאים.

ראשית, כעומדים הכן לשירות יומם ולילה ובכל עת ובכל שעה,

ושנית, כחותכים חיים ומוות. כן הוכחתי כי שביתת הרופאים לא הועילה להם ולא כלום, שכן תהליך הדיונים וההכרעות התנהל ללא כל התרשמות מהשביתה, וזו לא הנחילה אלא סבל וביזיון.

יצאתי מישיבת המרכז כדי להתייחד בחדרו של נמיר עם כתריאל שלמון, נספחנו הצבאי בוושינגטון, שבא כשליח מיוחד למסור לי דוח חי על מצב העניינים שם והלך המחשבות של אבא וראובן. הוא הגיע ללוד הבוקר ומייד טילפן לי והחזקתיו ממתין עד 6 אחה"צ. כאשר יגורתי, התרשמתי כי הוא המקור והמנוף העיקרי לתורת מלחמת מנע ויותר משהוא בא עכשיו למסור לי את הכרתו של אבא בהכרחיותו של מהלך זה, הריהו מתכוון להשפיע עלי כשם שהשפיע לפני כן על אבא. אם כן הדבר, הרי תפקידו כאן יקשה עליו קצת יותר. היסוד החשוב בשבילי בדוחו היה התמונה שצייר מהלך הרוחות במחמ"ד המבשר ברורות סירוב להיענות לתביעותינו המרחיקות לגבי נשק וחוזה ביטחון והמשך החתירה לאיחוי הקרע שניבעה ביחסים עם מצרים הנאצרית על ידי העיסקה הצ'כית. כתריאל משוכנע - ומוכיח באותות ובמופתים כי אחרי הרתיעה והמבוכה הראשונה באה עד מהרה ההתאוששות של אסכולת הפייסנות.

לאחר ארוחת ערב עם צפורה וחיים בדירה החדשה - חזרה לוועה"פ, לישיבת הוועדה המדינית. הרציתי ארוכות ומקיפות על ההשתלשלות שהביאה לידי פריצה זו של הגוש הסובייטי למזה"ת כגורם צבאי רב-אימים ועל משמעויותיה והשתמעויותיה של תמורה זו. בדברי שילבתי כמה ציונים לנאומי בכנסת ועל אלה בעיקר נסב הוויכוח.

ביקרנו את עדה בשעה מאוחרת ולנו בת"א.

בכל רגעי התייחדותי עם צפורה נתתי ביטוי מר למחשבות ולתחושות שהייתי טרף להן בכל שעות היום וגם כמדומני בשנתי שללא מרגוע בלילה - הדאגה העמוקה לביטחוננו, שלא ידעתי כמוה מהימים של ערב הכרזת המדינה, והמבוכה האיומה שבתוך נפשי אני לגבי הדרך שיש לנקוט.

 

העתקת קישור