יום ב',  10/10/1955

 

יום שכולו משלחות אורחים. בבוקר קיבלתי במשרד רה"מ משלחת של שני תריסרים מדטרויט, גברים ונשים, בעיקרם אנשי uja - עדות להגברת זרם התיירות היהודית מארה"ב גם בעונת הסתיו, הכל במטוסי "אל על" ולברכה למלונים בארץ - וכעבור שעה קלה משלחת של נשי "בני ברית" מארה"ב, כארבעים במספר. כל משלחת חייבה, כמובן, נאום קצר.

למרבה הנשים - קיבלתי את שולה ארלוזורוב להתייעצות על מצוקת דודתה ליזה שטיינברג, אשר רופא צבאי אחד כתב לי עליה, ואת רות לוין, אשת הרי, שבאה לתהות על עתידו של בעלה.

בהפסקות בין ביקור לביקור הכתבתי איגרת ממושכת לאו נו, ר"מ בורמה, לקראת ביקורו הקרוב ברוסיה, על מנת לעוררו להביע באוזני מארחיו דאגה למצבם של יהודי בריה"מ ולהציג להם שאלת תם על שום מה אין מתירים להם קשר חופשי עם ישראל. אנו שוקדים עכשיו על מיבצע זה ברחבי תבל - לנצל את זרם המבקרים הדגולים בבריה"מ כדי להפגין אח התעניינותה של הציבוריות הבינלאומית בגורל היהדות הסובייטית. טרחנו בזמן האחרון להניע לכך את קמיל הויסמנס מבלגיה ואת לסטר פירסון מקנדה. המשימה להסביר לאו נו, במסגרת מכתב אחד, את כל הרקע המורכב של זיקת יהדות העולם לישראל ועל גבי הרקע הזה להכניסו לסבך נסיבותיה של היהדות הרוסית - לא הייתה מהדברים הקלים ונזקקתי למאמץ בלתי רגיל של מחשבה וביטוי: יצאה איגרת המשתרעת על שבעה עמודים [כשהגיע או נו למוסקבה הגיש בתמימותו את איגרת התדרוך הזאת לחרושצ'וב ועמיתיו].

פנחס ספיר בא לשיחה נפשית. פנייתי האחרונה אליו, שבה איחלתי לו כי יעמוד לו כוחו המוסרי לקבל את הדין שגזרה עליו התנועה - להיכנס לממשלה כשר מסו"ת - לא נתנה לו מנוח ויבוא להשיח מרי לבו. שוב ביקש רחמים על עצמו. הנה ויתר כבר על חלומו היקר - לא ייסע לחו"ל, לא יפוש ולא ילמד, אם כי זהו קורבן אכזרי, שכן ודאי לא יצליח כבר לעולם להשלים את מחסור השכלתו, אבל יותן נא לו לחזור להאוצר ואל יאונס לקבל עליו איצטלה לא לו. אי אפשוֹ להיות חבר ממשלה וחסל - אין הוא רואה עצמו ראוי לכך ולא תצמח שום ברכה לו ולעניין ולממשלה מאינוסו. מוטב כי נפתלי יהיה שר מסו"ת.

אמרתי כי לדעתי כל חבר זכאי בחשבון אחרון להחליט על גורלו לפי צו מצפונו גם בניגוד לגזירת הכלל. אומנם אני עצמי קיבלתי עלי את הדין פעמיים כשכל יישותי התקוממה נגד הגזירה: פעם לפני 24 שנים, כשנגזל מידי העט ונסתם פי - כשהופסקה בזרוע פעולתי התרבותית-חינוכית והפובליציסטית - והוכרחתי לקבל על עצמי תפקיד מזכיר מדיני לסוכנות היהודית; ופעם לפני שבועות מספר כשביטלתי רצוני לפרוש מהממשלה וקיבלתי עלי לשרת במימשל ב"ג על אפי ועל חמתי. עם כל זה הריני מלמד היתר מוסרי לו לסרב - אלא אנסה לשכנעו כי יקבל עליו את התפקיד מתוך נימוקים ענייניים והם:

1) משרד מסו"ת הוא האחוזה המוזנחת ביותר במשק המדינה - אות קלון לשלטון הישראלי. עתה שהוטלה האחריות למשרד זה על מפא"י עליה לגשת למילוי התפקיד במלוא הדינמיות וכושר היצירה שהיא מסוגלת לו;

2) הוא, פנחס ספיר, ודאי שלא באשמתו, נהנה מאמונם הגמור הן של אנ"ש והן של טובי בעלי התעשייה וגם בחוגי עסקנינו בחו"ל שמו הולך לפניו;

3) יש כורח גמור לחדש הרכב השרים חברי המפלגה על ידי הכנסת אנשים יותר צעירים ורעננים ממכובדים וחשובים אך קשישים ורפי מתח כנפתלי. היה לי רושם כי נסתתמו טענותיו - על כל פנים לא ענני דבר, אלא נאנח ונפרד.

לארוחת הצהריים נקלעו מיכאל ולאה בר. מיליה [המפקח על התעבורה] סיפר דברים מפליצים על התרשמות אנשי משרד התחבורה מזיאמה [ארן] כאיש הנתון לשיגיונות ולתנודות בלתי משוערות של מצב הרוח - כולו אכול תסביכים.

מוקדם אחה"צ קיבלנו בבית חבורה שלמה של אמריקנים לא יהודים - שלושה חברי קונגרס: [פרנסיס] וולטר, [ג'ון] רוּני וגב' [רות] תומפסון, הם ופמליותיהם, בסה"כ למעלה מתריסר. וולטר שנתפרסם כבעל בריתו של [הסנאטור ג'וזף] מקארתי וכשותפו של [הסנאטור] מַקַארן לחוק הגבלת ההגירה לארה"ב הריהו תומך עקיב בישראל, כנראה כדי להבטיח את ארצו מזרם מהגרים יהודים, ועתה נתפרסם בדרישתו מהקונגרס להקציב סכומים לכיסוי הוצאות נסיעתם של עולים מצפון אפריקה. רוני, נבחר של ברוקלין, הוא ידיד אמיתי זה שנים והוא חולש על ועדת ההקצבות. שוחחתי עם השלושה ביחידות - על תוכנית ג'ונסטון ועל בגידת מצרים ועל סכנת החדירה הסובייטית למזה"ת ועל הצורך באמצעים נמרצים נגד מצרים כדי להחזירה למוטב. וולטר ורוני התחרו איתי בהסקת מסקנות מרחיקות מהמיפנה שחל לרעת מצרים ולטובת ישראל. אילו בהם היה תלוי הדבר, אפשר היה בלב שקט לתת פקודה לצה"ל לכבוש לא רק את רצועת עזה אלא את כל חצי אי סיני בואכה תעלת סואץ. וולטר סיפר לי לחוד על ביקורו בלבנון - הופתע לשמוע שם מפי אנשי שם דברי אהדה כלפינו ורצון לבוא איתנו לידי הסדר ופחד מפני פתיחת שערי המזה"ת לבריה"מ על ידי מצרים. הוא ימסור התרשמותו זו לפוסטר דאלס בשובו.

צפורה נסעה עם רחל שוורץ לתל-אביב למסיבת בני שלושת המחזורים הראשונים של "הרצליה", הנערכת לרגל חג היובל, ואילו אני הלכתי לישיבת ועדת השמונה בחדרו של ב"ג במשרד רה"מ שארכה שעתיים וחצי תמימות, מ-6 עד 8.30. ובכן מפ"ם ואחה"ע החליטו להצטרף וה"פרוגרסיבים" עודם ממתיקים סוד והפוהמ"ז החליט פה אחד לעמוד מנגד והמדוכה שעלינו אנו לשֶבת עליה היא חלוקת התיקים בין חברינו. חמישה ברורים וקבועים: רה"מ וביטחון, חוץ, אוצר, עבודה ומשטרה. שלושת התיקים הטעונים הקצאה הם חינוך, חקלאות ומסו"ת.

התחילה מחדש פרשה של התלבטות. זיאמה הודיע נחרצות כי לא ייכנס לממשלה גם אם יישאר הפוהמ"ז בחוץ. ברור לו כי סופם להיכנס ואז הרי יצטרך ב"ג למלא התחייבותו ולתת להם סגן - מוטב לו, איפוא, למשוך ידו מראש. מישהו הציע את גורי כשר החינוך ואף אני מסרתי כי זוהי המלצת דינור למקרה שזיאמה יתעקש בסירובו. ב"ג ביטא בכיווץ גביניו את התנגדותו הגמורה למועמדות זו. לא מסרתי לישיבה עוד דברים ששמעתי מפי דינור - הפחד שנפל על צמרת משרד החינוך מפני מועמדותו של זיאמה בשל השם שיצא לו כאדם מתוסבך בתכלית, בלתי מאוזן, מסתכסך עם העובדים במחיצתו, חשדן ורגזן ורתחן. סוף ששאל ב"ג אם אי-אפשר להשפיע על דינור כי יישאר לתקופת-מה על כנו ואמרתי כי דינור ודאי יהיה מוכן לכך. הוא הגיע להצעה זו לאחר שהזכיר את יזהר ס'[מילנסקי] כמועמד אפשרי ולא קיבל תמיכה.

תיק מסו"ת שוב נשאר תלוי. ספיר בא לישיבה לשאת נאום אחרון של התגוננות. קרא את הדברים מהכתב בהתרגשות עצומה. בניגוד להתרשמותי הבוקר, כי כאילו קיבל את הדין, השמיע שוועתו נגד הניסיון לכפות עליו צעד שהוא לזרא לו. ביקש רחמים לא להטיל עליו גזירה זו שתעכור רוחו ותמוטט איזונו הפנימי. הבטיח כל עזרה למסו"ת מהאוצר - רק אל-נא יאולץ להיות שר. ימונה נפתלי ויהי נא גוברין סגנו. מייד נתעורר גוברין להכחיש יומרתו הנודעת להיות סגן שר מסו"ת, אך איש לא התייחס לדבריו ברצינות. העניין לא הוכרע, אך הסתמנה ברור מועמדותו של נפתלי לתיק זה.

הריב החריף ביותר נתגלע בשאלת תיק החקלאות. נמסר כי בקרב אנשי המושבים קם מרד גלוי - עד לאיומים להוציא נציגיהם מהכנסת או אפילו להורות להם כי יצביעו נגד הממשלה. אמרתי כי על פי דין צדקו המושבים - הם רוב מניין ורוב בניין - אך מבחינה היסטורית מגיע התיק לקיבוצי "האיחוד" כשאנו באים לראשונה למנות שר החקלאות ישר מההתיישבות העובדת - לקחתו מאחורי המחרשה. כמוצא מהסבך הצעתי להשאיר את נפתלי על כנו - מסקנה שלא נתקבלה על דעת איש ודומני בצדק. סוף שהוחלט לקחת דברים עם קדיש לוז כמועמד ראשון, ואם יסרב יהיה איש המושבים - קרי עמי אסף - השר. בכל מקרה יהיו שני סגנים, אם השר מ"האיחוד" - אחד הסגנים איש מושב ואם השר איש מושב אזי אחד הסגנים מ"האיחוד", ובין כך ובין כך סגן שני מאחה"ע.

ב"ג עורר פעם ופעמיים בעיית השר בלי תיק. נמיר שישב בתוכנו ציפה בוודאי כי מישהו יפרש בשמו, אך מישאלת לבו לא נתמלאה. החברים החרישו נמרצות וגם עניין זה נדחה - עד שיתבהר המצב לגבי שלושת התיקים.

יכולתי לתאר לעצמי כמה אופנים אחרים לבילוי פורה של שעתיים וחצי אלו.

חזרתי הביתה וביליתי שארית הערב על גלי הניירות עד שחזרה צפורה בחצות וסיפרה לי מראות ורשמים ממסיבת ותיקי "הרצליה", כולל כמה מחברי במחזור הראשון. מצפורה שמעתי כי במישדר החדשות האחרון הוכרז כי גם ה"פרוגרסיבים" מצטרפים. מועמדי אחה"ע לממשלה הם [ישראל] בר-יהודה ומשה כרמל - בחירה אפורה מאוד ולגבי בר-יהודה גם יוצאת דופן לחלוטין. נקל לשער את תעלולי ההיגיון שיסתבך בהם לכשיישתלט על משרד הפנים! כל חזותה של ממשלה זו מדכאת ביותר.

עם כל זה היה היום יום בשורה. הקידוח בחלץ, משנמשך והעמיק, פגע בשיכבה שנייה של נפט, שופעת הרבה יותר מהקודמת, והסילון שפרץ היה חזק פי ארבעה מהראשון. נפוצו שמועות כי גודל שדה הנפט החדש קובע לו "מעמד בינלאומי". אפשר זוהי גוזמה אבל כנראה הגענו למקור מכובד בכמותו, ועוד היד נטויה.