שבת,  8/10/1955

יום שמחת-תורה של אורחים.

לילי, המטפלת של יורם, באה לבלות איתנו את היום. בבוקר טילפן תייר מאמריקה, שטרח בי בביקורי האחרון, להביע באוזני התפעלותו מהארץ והאומנם איני זוכר כי פגשני בנמל האוויר של אקרון-אוהיו ועל מה שוחחנו בדרך העירה? הוא עומד לצאת בעוד דקות מספר לת"א ורצה לאמר שלום לפחות בטלפון. סוף שהזמנתי אותו ואת אשתו ואת כל בני חבורתו לסור לרגעים מספר. יצאתי למרפסת שמעל למבוא הראשי ליהנות מזיו העולם ומאווירת החג. ברחוב למטה עברה להקת יהודי פרס ששים ושמחים, כנראה בדרכם מבית הכנסת הביתה. משראוני מייד נשתלב מעגל והחלו רוקדים והללו שרים ומוחאים להם כף ואחד מן החבורה נושא קולו כלפי ומעתיר עלי ברכות. השיבותי כמשפט ממרומי הגזוזטרה והלכו לדרכם. בינתיים הגיעו האמריקנים והקשבנו לדברי התפעלותם. לארוחת הצהריים באו עמנואל סנומן, ראש עיריית המפסטיד [אזור בלונדון] עד לתמול-שלשום ורעייתו הרייט, ידידים טובים שלנו מלונדון וכן בא סיי קנן, מנהל ההסברה של המועצה הציונית בוושינגטון. לתה אחה"צ - לורד וליידי סילקין, גולדה, וולטר, דוליק, מרדכי ומרים שניאורסון. סילקין, שהיה חבר ממשלת הפועלים האחרונה, ומאז הועלה בקודש למושב הלורדים, נתגלה כמעריצו הנלהב של אטלי. על אידן סיפר כי הוא רה"מ למופת - לאין שיעור יותר מסודר ומאורגן מצ'רצ'יל - אך בולטים בינוניות שכלו וקוטן אישיותו. לדבריו אין לזלזל בשום פנים בחבלות שחיבל המשטר השמרני בתיקוני שלטון הפועלים, בייחוד בתחום התחבורה שהוחזרה לקניין פרטי פרט לרכבות. כששאלתיו מהם כיווני ההתפתחות שיש ביכולתם לחולל גיאות חדשה של תמיכת רוב הציבור במפלגת העבודה הייתה תשובתו: דברים גרועים - חוסר עבודה והתייקרות המחיה. בעניין מצרים מצאתיו שוגה בהרהורי לב: "בריה"מ לא נתכוונה לבצע מכירת הנשק אלא רק לרכוש לעצמה עמדת מיקוח במזה"ת כלפי המערב - אם יספקוה בז'נבה לגבי עניינים אחרים, תוותר על עיסקת הנשק במצרים."

כל היום, בהפסקות בין אורחים לאורחים, עסקתי בניירות וגיבבתי ערימת מידות. בערב יצאנו לשוטט ברחובות קרייה במכוניתה של צפורה וסרנו אל ארתור. גוללתי לפניו מצוקתי לגבי הנסיעה לארה"ב: אין עדיין ממשלה, גם לכשתקום מוטב לי לא לעזוב את ב"ג והשמאליים לנפשם בשבועות הראשונים לעיצוב פרצופו ומדיניותו של המימשל החדש, נוסף לזה גם ג'ונסטון יגיע רק בשבוע הבא ומי יודע מה יהיה בסוף שיחותינו איתו, אך לעומת זה ענייני ה"מילווה" בארה"ב דוחקים ואם לא אגיע ל-25 בחודש ילכו לעזאזל, דאלס עוזב את וושינגטון ב-20 בחודש, הצעת חברינו כי אֶפגש איתו באירופה היא מאוד לא נוחה - הכלל, אני אובד עצות. ארתור בשקט מיזגו ובצלילות דעתו ניסה ליישר וליישב את הפירכה - בשבועות הראשונים תהיה דאגת השרים החדשים להסתדר בתפקידם ובמשרדיהם ולא תהיה דעתם פנויה לפסוק הלכות במדיניות ולנקוט הצעות מרחיקות. אשר לדאלס, בהחלט אפשר להיפגש עמו באירופה ועל כל פנים חשיבות הנסיעה בעינה עומדת ואין טעם לדחותה.

במישדר של 11 הושמעה תוכניתו של ב"ג לחלוקת התיקים: פנים ותחבורה וסגנות בחקלאות לאחה"ע, פיתוח ובריאות למפ"ם, דתות וסעד ודואר וסגנות בחינוך לפוהמ"ז. לפי המקור שלי ב"דבר" - אין כל סיכוי לממשלה בשבוע הבא; הפוהמ"ז דרוך לקרב וגם מפ"ם מודיעה כי לא קוים מה שהובטח לה ועומדת לכנס את מועצת המפלגה. אנה אנו באים?