יום ב', 15/8/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ב', 15/8/1955

 

 

יום ב',  15/8/1955

 

(נרשם ב-27.9 כנזכר ביומן מ-13.8)

 

השכמתי לפתחו של הנשיא ומסרתי לו רשמית החלטת הממשלה להתפטר וכוונתי למסור על כך היום הודעה בכנסת.

במשרד חיברתי הודעה קצרה שבקצרות, בת שלושה פסוקים: החלטָתנו להתפטר, הישארותנו על משמרתנו עד להיכון ממשלה חדשה שתזכה באמון הכנסת, תקוותנו כי הדבר לא יאחר לבוא.

[חיים] יפת ממשרד הסעד [סגן מנכ"ל לשירותים סוציאליים], מיודעי מימי הוועד הלאומי, בו יצק מים על ידיה של הנרייטה סולד, בא לתנות צרותיו וצרות חברי באותו משרד שהפך זוועה משוועת - קן של שחיתות ונירגנות, נחשלות מקצועית, מחנק בשביל כל עובד ועובדת בעלי מצפון, ביזיון בינלאומי - וכל זה מחמת השתלטותם על משרד זה של אנשי הפוהמ"ז שאין להם כל עניין בשירות עצמו אלא הם עושים אותו קרדום לחפור בו, אמצעי לחלוקת משרות ולקניית נפשות ולכיבוש עמדות, תוך השחתת כל חלקה טובה במפעל הסעד, התכחשות לצרכיו הדוחקים ביותר והורדת קרנו כלפי פנים וכלפי חוץ. למען השם, זועק יפת, אל יימסר הפעם תיק הסעד לידי הפוהמ"ז.

[ש"ד] בירן, ציוני אנגלי מראשי ידידי הטכניון, בא לשכנע אותי לבוא לאנגליה באמצע אוקטובר כדי לשאת נאום בסעודה הנערכת לכבודו של צ'רצ'יל, אשר שמו ייקרא על האולם המרכזי של בנייני הטכניון החדשים בחיפה. ה"זקן" עצמו אומנם לא יבוא לארוחה, אך יבואו שרים, אולי יבוא גם אטלי, ונציגות ישראל חייבת להיות בדרג ממשלתי גבוה. אם בשום פנים לא אוכל לטוס, שמא אשפיע על אשכול כי יבוא?

השגריר הבריטי ניקולס בא להציג לפני את [ג'ון ס'] בנט, יושב ראש המרכז הכלכלי הבריטי למזה"ת השוכן עכשיו בקפריסין, לאחר שעקר מקהיר. שיחה שלא העלתה ולא הורידה.

המועדה האחרונה לפני הצהרים עם הגנרל ברנס, שקיבלתיו לאחר הכנה יסודית שערכתי לעצמי בהתייעצות עם יוסף תקוע. המטרה הייתה לחלץ את שיחות עזה מהמצר שנכנסו לתוכו - או לפחות להצדיק עמדתנו בעיני ברנס למען תשתקף נכונה בדוחו למועב"ט. ערכתי קטרוג חריף על המצרים שאין כוונתם כלל להגיע להסכם שיבטיח שקט, אלא רק להטעות דעת הקהל על ידי הצעות חיוביות למראית עין ולמעשה להפקיר ענייני הביטחון ובלבד שלא יבולע לעמדתם היסודית, שהיא חוסר מגע כלשהו עם ישראל מחוץ לישיבות וש"ן. ברנס טען כי אין להיוואש - הושג כבר העיקרון של החזקת כוחות סדירים בלבד, הן הושג הסכם עקרוני על הסדר בין מפקדים מקומיים ועל כל פנים עצם תהליך השיחות פעל להשקטת הרוחות באזור הספר והביא לידי הפסקת תקריות. שתיים הן הנקודות העיקריות השנויות במחלוקת:

א) הקשר הטלפוני בין המפקדים - אנו מוכנים לפשרה של סידור הקשר באמצעות מרכזייה של או"ם, על מנת שהמפקדים משני הצדדים יקושרו זה עם זה, בעוד שהמצרים מתנגדים לכל שיחה ישירה ודורשים שכל צד ישוחח רק עם משקיף או"ם והלה ימסור את הדברים לצד שכנגד. אמרתי כי זוהי הקרבת אמצעי מעשי להפגת המתיחות למען משפט קדום חסר שחר, ולא נהיה שותפים לתעתועים אלה. אם לא לשם שיחה ישירה אין כל צורך בכל קשר טלפוני שהוא.

ב) בעיית נוכחות משקיפי או"ם בפגישות המפקדים - המצרים גורסים נוכחותם כתנאי בל יעבור, שוב כדי להימנע מכל תקדים של מגע ישיר ובלתי אמצעי, ואילו אנו טוענים כי הדבר תלוי בהסכמת הצדדים וייתכנו פגישות גם בלי או"ם, הכל לפי צורך השעה.

בשתי הנקודות תמך ברנס בגלוי בעמדתנו אך עם זה הוא מדבר על לבנו להתפשר עם העמדה המצרית, שכן קשר פגום ומוגבל טוב מהיעדר כל קשר. התפשרות זו אנו דוחים - יותר משום התעקשות עקרונית מצדנו אנו, תוך תשלום מס להשקפה הרואה כל כניסה של או"ם בין הצדדים כפגיעה בריבונותנו, מאשר בגלל איזה שיקול ענייני וממשי. מכל מקום, לאחר שהזזתי את הממשלה מהעמדה הקיצונית אשר ביקש להנחיל לה ב"ג, והיא להתנגד אפילו למרכזייה של או"ם לשם קישור הצדדים ולעמוד על קו ישיר, לא ראיתי כל סיכוי להשיג הסכמה לוויתור על שיחות ישירות בכלל וגם לא גרסתי כי עצם הסנגוריה על ויתור כזה מצדי עשויה להרים קרני. הרי שהודעתי לברנס כי עמדתנו בעניין זה היא בבחינת ייקוב הדין את ההר ולעומת זה הצגתי לפניו, על פי הצעתו של ג'ו, פשרות אחרות שקיבלנו בענייני נוהל, שלמעשה אינן מעלות ואינן מורידות, כוויתורים של ממש. לבסוף קיבל ברנס את הצעתנו כי במצב הדברים הנתון אין טעם לכנס פגישה חדשה בק"מ 95 אלא מוטב להשקיע מאמץ בשיכנוע המצרים כי יזוזו מעמדתם הנוקשה. הוא הודיע כי יטוס לקהיר לשם כך והפגישה תידחה לשבוע הבא.

לארוחת צהרים בבית דוד הכהן. שאלתיו: "איך אפשר לקבל סמכותו של רה"מ הגורס תפקידו של שר חוץ כפי שגרס ב"ג בישיבת המרכז? ואיך אפשר בכלל להפקיד סמכות של רה"מ בידי איש המסוגל להתפרץ ככה בעניינים כה עדינים וחמורים כאחד בפני קהל של מאות? והייתכן בכלל לסמוך על שיקול דעתו של אדם המודיע יום אחד נחרצות כי הוא חוזר לשדה-בוקר ולמחרת היום הוא חוזר בו וממשיך בהכנות להקמת ממשלה כאילו לא קרה דבר?"

דוד מדבר כבר עכשיו בנוסח אחר לגמרי מזה שנקט בשובו מרנגון. לדבריו, הוא עצמו הטיח דברים קשים כלפי ב"ג על התנהגותו, אף על פי כן אין הוא תופס עדיין את כל חומר הסבך הנשקף מהעלאת ב"ג לראשות הממשלה.

מייד אחרי הארוחה לכנסת - להתייעצות מצומצמת בשאלת גורלה של רחל צברי, למלא אחרי הבטָחָתי לה. היא השיגה אפשרות יחידה במינה של שנת השתלמות הוראתית ב[מיכללת] "קולומביה", אבל הנהלת הכנסת אוסרת עליה את הנסיעה. היא תלתה כל תקוותה בי כי אתיר לה את ההיעדרות, אך מוכרח הייתי להודות כי הדין עם כסה ועם בבה [אידלסון], אלא הבטחתי לה וקיבלתי על עצמי להבטיח את חידוש המילגה כעבור שנה.

ברדתי לאולם הכנסת מצאתיו מלא ושוקק. מלבד חברי הכנסת ממש, זאת אומרת אלה שנבחרו לכנסת השלישית, הוזמנו בנדיבותו של שפרינצק כל מי שהיו חברי הראשונה והשנייה והללו מילאו את כל החללים שמאחורי ספסלי הנבחרים עד אפס מקום. שידוד המערכות שחוללו הבחירות נזדקר מייד לעין. "חרות" יושבת במקום השני, סמוך למפא"י, "הכלליים" לא עוד מהווים גוש מכובד אלא הם מכווצים ומטושטשים בין "חרות" לבין הדתיים, ולעומת זה סיעות אחה"ע ומפ"ם התפשטו לרווחה. היה משום חידוש ימינו כקדם בהופעת פניהם של [יצחק] טבנקין ו[ישראל] גלילי [אחה"ע] על הספסלים. איש "חרות" [יוסף] שופמן, עמיתי למעצר לטרון, ניגש לברכני לשלום והחווה קידה עמוקה. [אליעזר] שוסטק ["חרות"] שתפסני במבוא ראה להבטיחני נאמנה כי עם כל חילוקי הדעות החריפים בהלכות מדיניות הם מעדיפים בהחלט אותי כרה"מ משום סובלנותי ונימוסַי.

גם במעמד חגיגי זה הופיע ב"ג ליד שולחן הממשלה בתלבושת חקי. מייד עם בחירת שפרינצק ליושב ראש - הפעם פה אחד, לרבות "חרות" שהצביעה כאיש אחד בעדו, תוך מתן תעודת ממלכתיות לעצמם במפגין, ובהימנעות מק"י בלבד - קיבלתי רשות דיבור להודעתי הקצרה. אחרי זה שתיתי תה עם צפורה וכמה חברים טובים במזנון הכנסת שהמה מרוב אדם ונסענו הביתה. חזרתי לכנסת לבחירת סגני היושב ראש - מצד מפא"י נבחר בפעם הראשונה התימני ישראל ישעיהו כסגן יו"ר - ושוב נסעתי הביתה יחד עם שאול.

נועצנו קודם על מיבצע ההסברה ביחס ליהודי בריה"מ ואחר כך שקענו בשיחה על הצפוי בצמרת השלטון. שאול באחת: הוא יודע את ב"ג על בוריו, אך כנגד כל השלילה מכריעה עובדה ניצחת אחת - אין עוד איש כמוהו המסוגל לנהוג במדינה הזאת. אשר לי, אסור, לדעתו, לדרוש ממני כי אשאר שר חוץ ואסור לי לקבל עלי עכשיו תפקיד זה. גם כבודי הוא נכס לאומי יקר ערך ואין לחלשו. עם זה אסור לי לפרוש מהממשלה - לא ייתכן להחלישה על ידי היעדרי - ועלי להסכים להישאר בתפקיד אחר. אמרתי מייד כי להצעה זו אין כל שחר - הישארותי בממשלה בתפקיד כלשהו, כשמישהו זולתי משמש בה שר חוץ, מוכרחה לגרום מתיחויות וגירויים וסיבוכים נפשיים שיעשו את מעמדו של שר החוץ החדש - מיהו? - ואת מעמדי אני לבלתי אפשריים.

צפורה הקשתה על אחיה: "מדוע מוכרח ב"ג להיות רה"מ? הוא אדם בלתי מאוזן וסכנה היא למסור לידו את הרסן".

דבר אחד נוקב אמר שאול שנחרת בי עמוק: אם לרגל סירובי להיכנס לממשלה יסתלק ב"ג מהקמתה ואז תוטל המשימה עלי, ונניח אצליח ואהיה שוב רה"מ ואילו ב"ג יחזור למאורתו בשדה-בוקר, כי אז יהיה רע ומר וסופי יורש גיהינום. בשבתו בשדה-בוקר הוא יירה בממשלה החדשה את כל החיצים שבאשפתו וייצור בארץ אווירה אשר אי-אפשר יהיה לשאתה.

אחרי שיחה זו שוב חזרה לכנסת לבחירת ראשי הוועדות. לפני כן פרעתי חובי למאיר ארגוב והצעתיו בהנהלת הסיעה מחדש לתפקיד יושב ראש ועדת חוץ וביטחון, עם כל ביקורתי הקטלנית עליו. פשוט לא יכולתי לראות בחיסולו של האיש. ואחרי הכל הוא יוקד בנאמנות לעניינים ונקי לחלוטין מכל פנייה אישית ומכל נירגנות.

שוב הביתה לארוחת ערב עם שאול, תוך הנאה מתמרים טריים, ביכורי יבול השנה מכנרת.

גדעון בא לדווח על שיחת ג'קסון עם ב"ג. הזקן היה "על הגובה" - השמיע אך ורק דברי חיוב: נכונות לשלום ולעבודה משותפת ועידוד נמרץ לג'קסון למילוי השליחות. ממילא מובן כי לשיחה המדינית קדמה חקירה ודרישה יסודית לגבי מהות תורת המוסר הקווייקרית.

ואחרי זה בא ג'קסון עצמו לשיחת סיום איתי ערב צאתו לקהיר. בשיחתי הראשונה ביררתי - נוסף למה שנרשם לעיל - גם ענייני השיט וכן הפצרתי בו להסביר היטב-היטב לנאצר כי על ידי הקלת ראש בפעולת הכנופיות המגיחות מהרצועה הוא משחק באש ועלול להמיט על מצרים ועל משטרו הוא אסון של מלחמה ותבוסה חדשה. לבסוף עוררתי בעיית אסירי קהיר והצעתי החלפתם במרגלים המצרים האסורים אצלנו על פי פסקי דין של משפט צבאי.

ב-10 בערב התחילה בביתנו קבלת פנים לבאי הקונגרס היהודי הרפואי. נאספו כמה מאות, בהם המון רופאים ישראלים מכל הארץ וכן כמאתיים אורחים מכל קצות תבל.

משנתפטרו הללו בחצות התיישבתי על הניירות.

 

העתקת קישור