יום ג', 9/8/1955
קמתי כשראשי עלי כגלגל מקוצר הלילה ומהזעזוע של אמש.
במשרד החוץ נתבשרתי על הודעה חשובה של השגריר הסובייטי לבנצור: בריה"מ מוכנה לתנועת תיירות הדדית - ביקורי אזרחים סובייטים בישראל וביקורי ישראלים ברוסיה, במסגרת התרת רצועה כללית לתנועת תיירות מבריה"מ ולבריה"מ בשביל כל ארצות תבל.
נסעתי לבית הכרם לכינוס מאות בני הנוער מארצות שונות, שהובאו על ידי הסוכנות למחנות קיץ בארץ. קהל עליז ורענן, מלא כוחות נעורים. דובקין, שדרש בכל תוקף את הופעתי לפני קהל נלבב זה בהרצאה רחבת מידות, פתח בנאום נרחב מצדו שלא הניח לי שום ביקעה להתגדר בה. נחמתי היחידה הייתה כי כיוון שדיבר עברית, אך מעטים הבינוהו. אחריו נשאו נאומי ברכה קצרים בחורים ובחורות מהולנד, מצרפת, מברזיל, מאנגליה, מאיטליה ומארה"ב, רובם עברית ומיעוטם לועזית. כשקמתי לדבר פרצו תשואות להבקיע שמים. דיברתי כשלושת רבעי שעה אנגלית. הייתה זו מהדורה חדשה - איני יודע אם משוכללת - של נאום שכבר נשאתי פעם, אשר צירו המרכזי הוא: "הקריאה אליכם היא לעלות, אבל אל תעלו אם אינכם משוכנעים כי הארץ דרושה לכם יותר משאתם דרושים לארץ." איחלתי להם הרבה לילות נדודים תוך התלבטות בשאלה הזאת. שמעתי אחר כך כי הדברים חדרו עמוק בלבבות.
חזרתי למשרד וטילפנתי לשאול לברכו על בואו הבוקר. אהוד שהיה איתו אותה שעה אמר לי: "החברים עודם נסערים ממה שאירע אתמול והכל מביעים לי תמיכתם". שוב תמהתי - אם רק לגבי ההתנהגות או גם לגבי המדיניות.
בא כושי צעיר מחוף הזהב [לימים גאנה]. חושב עצמו לסוציאליסט ומבקר בארץ כאורח המפלגה. בחור נעים ונבון להפליא. התברר כי כמוהו כמוני סיים לימודיו ב-l.s.e. [ביה"ס הלונדוני לכלכלה]. כמוהו כמוני נעצר על ידי הבריטים, כמוהו כמוני היה ברנגון. אבל הוא היה גם בבנדונג ותבעתי ממנו עלבון אי-היותנו שם. חשף שיניו הלבנות בצחוק לבבי. לדבריו עניין עצמאות חוף הזהב הוא דבר ממשי. הם זקוקים לעזרה מומחית רבה ותולים תקווה בנו. הזהרתיו מאשליות שמקורן בהפרזת יכולתנו אבל הבטחתי מלא חופניים אהדה ורצון טוב. זהו האורח הסוציאליסטי הראשון של אפריקה השחורה בארץ - גם האורח הראשון של אפריקה המתעצמת.
יצחק פניגר, הגידם מגבעת חיים, בא במיוחד לשתי דקות כדי להגיד: "רצוני להביע לך הוקרתי העמוקה, בשמי ובשם רבים מהאיחוד ומההתיישבות בכלל, על התאפקותך והופעתך המכובדת במרכז אתמול. הצלת את כבוד המפלגה!" באומרו זאת בהתרגשות עמוקה נצצו דמעות בעיניו וכשהודיתי לו חוששני כי גם אני לקיתי בחולשה זו. חזרתי ואמרתי לו מה שאמרתי לאהוד אמש. אמר לי: "אין הדבר כך. חברים למדו משהו במשך שנתיים אלו. המצב איננו מה שהיה."
אחר הצהריים ישיבה ארוכה וטובה של "חברינו" שנתחלקה לשני פרקים. בפרק הראשון נדונו תוכניות "סולל בונה" לגבי ניצול עפרות הברזל והקמת מפעלי חרושת יסוד ביציקת ברזל ובתעשיית פלדה, במצורף למפעלים הגדולים של סו"ב ליד עכו. השאלה הייתה אם למסור עניין זה ל"סולל בונה" ולהושיט לו עזרה כספית רחבה בדרך הלוואה - או להכניס את הממשלה לשותפות עם סו"ב. הסיכום היה להלוות את הכסף ל"סולל בונה", על מנת שייגש לביצוע התוכנית ובמשך הזמן ינסה לגייס הון פרטי לשותפות, וכן להניח פתח פתוח להפיכת מעמד הממשלה מזה של מַלווה לזה של שותף במרוצת הזמן. בפרק השני נדונו ענייני עלייה מצפון אפריקה. בניגוד לעמדתו השמרנית של אשכול מלכתחילה - מחרדה לגורל המשק, שהאינפלציה מתחילה להראות בו את טלפיה יותר ויותר - נתגבשה במהלך הבירור המסקנה, אשר גם אשכול הצטרף אליה, כי אין לנו מנוס מהגדלת מיכסת העלייה השנתית מ-30,000 ל-50,000 (בכלל זה ממרוקו מ-20,000 ל-30,000) החל משנת הכספים הבאה, על מנת שבינתיים ייעשו כל ההכנות בשיכון ובהתיישבות. כיוון שכך הציע אשכול כי ננקוט יוזמה לגולל את הבעיה בכנסת, להודיע על ההכנות לעלייה יותר גדולה ולדרוש מהמדינה מאמצים כספיים נוספים. דובר גם על פנייה נמרצת לחו"ל וסידור כינוסים מיוחדים לעניין זה בארץ.
בישיבה כולה השתתף באורח פעיל ב"ג וכל איש מהצד, אשר לא ידע קורות אתמול, לא יכול לשער כי נפלה תסבוכת כלשהי ביחסינו.
באמצע הישיבה הוגש לי הדוח הסופי של ועדת גורי.
כסה בא לארוחת הערב. בא ישר ממאמץ שנכשל - לשכנע את [פנחס] ספיר כי לא יפרוש משירות הממשלה. זה זמן ידעתי כי מרחפת באוויר כוונתו לנטוש את האוצר ולחזור ל"מקורות" אבל רק היום נודע לי מפי כסה כי זוהי החלטה נחושה והוא חותר לצאת מכל עבודה. הייתה זו שוב בשורת איוב - פנחס ספיר הוא הכוח היקר ביותר אשר יש לנו בשירות הממשלה. גם נפגעתי אישית כי הוא עצמו לא מצא לנחוץ לבוא ולשוחח איתי על החלטתו.
כסה עצמו במצב אומלל ביותר. תהליך השתלטות ב"ג וחסידיו [על מפא"י] במלוא תוקפו והוא מרגיש כי מעמדו מעורער בתכלית. הוא הוגה נכאים על הירידה המוסרית במפלגה, על הקרייריזם הציבורי שהרים ראש באין מַכלים דבר, על הרוחות הרעות המנשבות ביחסי חברים. במיוחד קָבַל על ירידת הרמה התרבותית והציבורית של מזכירי מועצות הפועלים וסניפי המפלגה. דור המזכירים הקודם - אנשים כמוהו, כארגוב ודומיהם - נתעלו לדרגות יותר גבוהות, ואילו המשך ראוי לא היה להם. אחריהם נוצר חלל ריק שמילאוהו נמושות ועמי ארצות.
אכן אין כל ספק, כי הסתאבות המפלגה משום היותה זמן כה ממושך ורצוף בשלטון הוא עכשיו אחד מנגעיה החמורים ביותר ובה יש לחפש בראש וראשונה את שורש כישלונה בבחירות לכנסת.
לקראת הוועדה המדינית אתמול הצעתי לכסה, מבלי לספר לו את האמת על ב"ג, כי יציע בתחילת הישיבה לאשר את מועמדותו לרה"מ. הדבר טרם נעשה, שום החלטה רשמית על כך טרם נתקבלה באיזה מוסד מפלגתי שהוא - מה שקרה עד כה הרי זה פרסום הודעותיו הבלתי מוסמכות של ב"ג עצמו והשיחות שהוא מנהל על דעת עצמו על יסוד אותן ההודעות. הגיעה השעה לתת למצב זה אישור של מוסד מוסמך. כוונתי הייתה להכריח את ב"ג להבהיר עמדתו - או לגלות ברבים כי מנוי וגמור עמו להסתלק או לקבל את הדין.
בערב הכתבתי לרוחמה תשובות על מכתבים שנשתהו מימי מלחמת הבחירות. באמצע טילפן דוד מחיפה: שוב אותו פיזמון: "החברים מזועזעים, מה שקרה הרי זה דבר שלא נשמע כמוהו וכו'." אמרתי גם לו כי מה שמפסיד ב"ג בהתנהגותו הוא מרוויח במדיניותו, יען הוא בלבד פורץ גדר ומדבר בפומבי.
