יום ה', 4/8/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ה', 4/8/1955

 

 

יום ה',  4/8/1955

 

עשיתי כשעתיים בישיבת מזכירות המפלגה ואחר כך ליטשתי בלי סוף את נאום ההספד ועד הרגע האחרון הוספתי ומחקתי.

צפורה באה מירושלים ואכלנו ארוחת צהריים יחד.

ל-4 הגענו לרחבת הרברט סמואל, ממנו נועד לצאת מסע הלוויה. השמש יקדה בלי רחמים, קופחת על ראשיהם של ההמונים המצטופפים. היציאה נתאחרה מחמת ריבויים העצום של הקרובים, שמספרם עלה על כל המשוער. דומני כי היו כעשרים אוטובוסים, רובם מלאים עד אפס מקום ועבר זמן רב עד שנתמלאו ונסתדרו. הוכנו 58 ארונות - דקל דאג לכך - וזה לאחר שמבולגריה הגיעו רק 41 - הכל כדי לעשות רושם כי כל הגוויות כאן, אחת לא נעדרה. האמת היא כי ודאי היו שנשרפו כליל והיו שנפלו לתוך נהר ויש אומרים כי היו שנקברו על ידי אנשי הכפרים שפשטו על הביזה. בדיקת הרופאים הוכיחה כי כל שיני הזהב הוצאו מתוך הפיות. הארונות הוסעו ארבעה-ארבעה במכוניות צבא, אחריהם המוני הקרובים, אחריהם הרבנות ואחר כך שלישו של הנשיא, אנחנו, יו"ר הכנסת, הסגל וכו'.

בבית הקברות נכרה קבר ענקי והארונות הונחו בו בשלושה טורים. קהל הקרובים הצטופף מסביב, היה לחץ עצום ודוחק על אנושי, הייתי מלא פחד כי אנשים יידרסו וכי לחצם יגרום למפולת עפר, ואף אומנם היו 2-3 התעלפויות ובקושי חולצו המתעלפים מתוך דחס האדם והוצאו להגשת עזרה. צווחות אימים פילחו את החלל והנשים הספרדיות מטבריה הגדילו. ציבור האבלים היה מורכב מכל השדרות למן נשים זקנות מדלת העם שלא היה מעצור להתייפחותן ועד לגברות אצילות פנים עוטות שחורים שכבשו עצמן ונשאו את יגונן דומם.

עוד אתמול פנו אלי בהודעה כי הרב אונטרמן מבקש לקרוא תפילה וללוותה בדברי הספד. אמרתי הן לתפילה ולאו להספד והוספתי כי אספיד רק אם אהיה יחידי. וכך הוכרע. אך הרב הנכבד לא כבש יצרו ופתח בהספד נדוש אשר ממנו עבר לקריאת התפילה המיוחדת אשר חיבר ויצאה ערבוביה בלתי מכובדת לחלוטין. כן ראה להזכיר - במעמד כה מזעזע, אשר כל מילה מיותרת היה בה חילול השם - כי הרב הראשי הרצוג לא יכול לבוא מחמת בריאותו הרופפת. אחרי הרב נשאתי אני דברי ואלה שודרו אחר כך ב"קול ישראל".

ואשר לתפילות הגויים, זה היה פיתרון הבעיה. הכומר הקתולי ערך תפילת השכבה כדת, בהזכרת השם המפורש, במוסך שבשדה-התעופה, בטרם הוצאו הארונות למסע. הפרוטסטנטי סירב לערוך תפילתו במוסך, ביקש רשות לעשות זאת ליד הקבר הפתוח ולא ניתן לו, משום השם, הוצע לו לקרוא פרק תהילים ודחה, אמר כי הוא מבין היטב את המצב ומקבל את הדין, ובסופו של דבר קרא תפילתו בשעת הקבורה בלחש ובוודאי עוד יערוך אזכרתו בכנסייה ביפו.

חזרנו שבורים.

ברקת בא לשיחה - קודם על האינטרנציונל [הסוציאליסטי] ועל בורמה ועל דא ועל הא ולבסוף על ענייני היום. מתברר כי ב"ג חזר בו מהרעיון על עריכת fight [קרב] פומבי עם סיעות השמאל מעל במת הוועידה [של ההסתדרות], לאחר שנתקל בהתנגדות חברינו בוועדה המרכזת [של ההסתדרות]. לפי הערכת ברקת אין בדעת ב"ג כלל וכלל לשתף בממשלה את אחה"ע ואת מפ"ם. בנקודה זו חלקתי עליו, אך גם אני איני בטוח אם ב"ג עצמו יודע אנה פניו מועדות ועל כל פנים נראה כי הוא מסוגל להפסיד זמן רב בשהייה ופהייה. פתאום אמר ברקת: "עליך לדעת כי מעמדך בציבור החברים מבוצר מאוד. יש אליך יחס עמוק."

צפורה חזרה בשעה מאוחרת לירושלים ונשארתי עם הניירות.

תקוע הודיע כי הפגישה עם הירדנים הייתה מוצלחת, ללא כל סימן להשפעתו השלילית של גוהר. חלה התקדמות לאורך כל הקו והוסכם להוציא הודעה משותפת.

 

העתקת קישור