יום ד', 3/8/1955
שם הספר  יומן אישי 1955
שם הפרק  יום ד', 3/8/1955

 

  

יום ד',  3/8/1955

 

לנסיעתי הבוקר לת"א לקחתי עמדי את [הציר] אריה לבבי שבא מבלגרד לימים אחדים. סיפר כל הדרך דברים מעניינים על חייה הפנימיים של יוגוסלביה, התפתחות יחסיה עם רוסיה, הופעתה של הצמרת הסובייטית בבלגרד (חרושצ'וב היה מסיים כל ערב במצב של שיכרות), ועניינים כלליים שבין הגושים. כנראה, ההכרה כי מלחמה פירושה חורבן העולם חדרה עמוק והכל מכוון למניעתה.

במרכז המפלגה ישיבה על המלצותיה הסופיות של ועדת גורי [לבדיקת שכר ודירוג עובדי מדינה ומוסדות ציבור, מונתה בנוב' 1954], שהובטח להגישן ולהחליט עליהן מייד לאחר הבחירות. הבעיה מסובכת והפיתרון שהציע [ישראל] גורי מסורבל - כולו שעטנז וכלאיים, ללא אחידות וללא "זרימות", הכל כדי להציב תריס בפני יעלו האינפלציוני. ב"ג הציץ לישיבה ומשעמד על נושא הבירור - הסתלק. שלח פתק ליושב-ראש כסה, כי אינו רואה צורך בנוכחותו. כסה העביר אלי את הפתק בתוספת הערה: "זהו ההבדל בין שני ראשי הממשלה." ואף אומנם, ב"ג עומד להתייצב בראש ממשלה אשר אחד מיסודות מדיניותה הכספית מוכרע כאן, ואף על פי כן אין הדבר מעניינו. אך הוא ב"ג וחסל, ולו הכל מחול - מי יודע, אולי בדין.

 

[הארה על ההבדל בין מ"ש ודב"ג - מיוחסת למ"ש - הביא מ' בר-זוהר ב"ב"ג", ב', ע' 1 - 970 (המובאה לא תוארכה, אך בוודאי מדובר בתקופת היומן):]

"פעם נכנסתי לחדר" [של מ"ש] סיפר יצחק נבון, "ומצאתי אותו שעון על הקיר בזרועו, וראשו נסמך על פרק ידו. 'אני מנסה להבין', אמר לי בלאט, 'מהו סוד גדולתו של בן-גוריון. שאלתי על כך את פואה (כינוי חיבה לאשתו, צפורה שרת), והיא אמרה לי: בן-גוריון חונן במה שאפשר לכנות splendid indiference (אדישות מזהירה). לא איכפת לו מה אומרים עליו. לא איכפת לו מה כותבים עליו העיתונים. לא איכפת לו אם לבושו מסודר או מרושל. הוא עושה את שלו - וכל השאר אינו מעניין אותו. ואצלי זה לא כך. לי כן איכפת - איך רואים אותי, ומה אומרים עלי... איכפת לי!'"

 

באמצע הישיבה נתבשרתי כי אנשי גונן הוחזרו כמובטח.

וכן באמצע הישיבה נודע כי ממשלת בולגריה מודה כי האווירון של "אל על" הופל על ידי מטוסי קרב בולגריים. שוב סיפור כי האווירון סטה מדרכו ולא שעה לאזהרות ועם זה הודיה כי מטוסי הקרב נהגו "בפזיזות", אבל יש ללמד זכות, שכן באזור הספר שוררת מתיחות עקב טיסות בלא רשות המכוונות לריגול.

ושוב באמצע הישיבה הרגישה גולדה ברע ונלקחה ל"ביילינסון" והתברר כי יש לה התקפה חריפה של דפיקות לב.

בבואי לרח' הירקון נכנסתי אצל משפחת טומשוב [מנפגעות אסון המטוס] וחוויה קורעת לב כזו לא הייתה לי זה כבר.

אכלתי ארוחת צהריים עם חיים והייתה לנו שיחת הערכה על המאמרים שמפרסם עכשיו ב"ג כמעט יום יום ב"דבר".

אחה"צ בא תקוע לבקש תידרוך לקראת פגישתו עם [נציג ירדן ד"ר חאזם] נוסייבה מחר. פגישה זו [במסגרת המו"מ הישראלי-ירדני להסכם מפקדים] תשמש מבחן - אם נכונה הגירסה שעשתה כנפיים בעיתונות, כאילו גוהר בפגישתו עם הירדנים הצליח להניאם מלהגיע להסכם איתנו על היסודות הקודמים: הסכמי מפקדים לאורך כל הגבול עם קשר טלפוני ישיר.

שוב ישיבה במרכז המפלגה, הפעם בהשתתפותו הפעילה של ב"ג. על הפרק - הכרעה בין ת"א וירושלים, ראשות העיר באיזו משתיהן עדיפה בשביל המפלגה. [גרשון] אגרון ו[משה] ברעם יצאו חוצץ בעד ירושלים, אך הוברר לא רק כי אין כל אפשרות לזכות [באחת מ] שתי הערים ואז העדיפות הארצית מכריעה את הכף לת"א - אלא אין בכלל אפשרות לנו לזכות בירושלים במצב הנתון של יחסי הכוחות.

באמצע הישיבה היו לי חילופי פתקים עם ב"ג על בעיית הקואליציה. הספקות שהיו לי לגבי מפ"ם הוכרעו בינתיים והודעתי לו כי אני מחייב שיתופם בממשלה.

לפנות ערב פתיחת תערוכת ההעפלה ב"בית צבי" שברמת גן. נעניתי להזמנה זו בזכותם של קלירים [אברהם ונעימה], מייסדי הבית על שם בנם שנפל. מצאתי עצמי על במת הנשיאות בחברתם של [אברהם] קריניצי ו[אלימלך] רימלט. בשורות הראשונות ישבו אנשי ה"מוסד" [ארגון ההעפלה והבריחה של "ההגנה"] - וניה הדרי, יאני אבידוב, משה אגמי, גרישה [שינקמן] מכפר גלעדי, ליובה אליאב ועוד. הגדרתי את תנועת ההעפלה כציר החי בין שני קטבי ההיסטוריה של דורנו - קוטב השואה וקוטב הגאולה. בשם אנשי ההעפלה דיברו יהודה ארזי ויאני אבידוב. התערוכה סודרה בשקידה רבה ושיקפה את כל שלביה ואף פרטי פרטיה של העלילה הכבירה.

אחרי הפתיחה הסיבונו בגן ביתו של קליר. יחיאל טייבר סיפר כי גיוס הכספים לכינון "בית אליהו" מתקדם במרץ ויש כל הסיכוי כי יוקם מוסד חשוב.

בבית ברח' הירקון קיבלתי דוח אחר דוח מיוסף דקל על מהלך ההכנות ללוויה. השביעני כי אשא נאום-הספד. בתחילה הייתי סבור כי יכולה לוויה כזו להתקיים בלי נאומים, אך דקל כבעל ניסיון טען כי המשפחות תיפגענה ורק אם אני אדבר אפשר יהיה להבטיח כי יהיה רק נאום אחד.

ובכן התיישבתי וחיברתי נאום קצר, בו שקלתי כל מילה ומילה - כלפי בולגריה והציבור בארץ ומשפחות הניספים והעולם כולו [ר' "דבר", 5.8].

כן חיברתי מברק-תדרוך לאבן לקראת שיחתו עם דאלס מחר. יעצתי להתרסן מלחץ נמרץ כלפי ברית ביטחון, ונימוקי עמי.

 

העתקת קישור